¹ כ״פ רש״י ד״ה עילמית.

² כ״פ רש״י ד״ה עברית.

³ בגמ׳ מתני׳ כברייתא.

⁴ כ״פ רש״י ד״ה מתני׳ כברייתא.

⁵ כ״פ רש״י ד״ה ופרסומי ניסא.

⁶ לעיל דף ח,ב.

⁷ דף ט,ב.

⁸ בסוגיין ז״ל דיונית לרשב״ג כאשורית לת״ק היא. אמנם עיין במלחמות (דף ה,א) שכתב שדעת הר״ח להלכה דלא אמר רשב״ג אלא בשאר ספרים אבל לא במגילה דבעינן ככתבם עיי״ש. ועיין שיטת ריב״ב שם.

⁹ ומשמע דלרשב״ג אף שאר לשונות כשר למכירין אותו לשון ולפ״ז לא פליג את״ק אלא לענין יונית. אמנם עיין בתוס׳ רי״ד וכן במאירי דפליג רשב״ג את״ק אף במגילה אשאר לשונות וס״ל דכמו שאר ספרים שאין יוצאין אלא אשורית או יונית ה״ה במגילה.

¹⁰ עיין שערי שמחה לרי״ץ גיאות הל׳ פורים (ח״ב עמ׳ 110) שהביא דברי רב סעדיה וחסר שם בכתה״י.

¹¹ עיין בבעה״מ (דף ה,א) שכבר העיר בזה. ועיין במלחמות שם. ועיין ברא״ש (פ״ב ס״א) שכתב ז״ל והרב אלפסי ז״ל לא הביא הא דרב ושמואל לעז יוני לכל כשר אע״ג דליכא מאן דפליג עלייהו ואפשר דס״ל דלאו אליבא דנפשייהו קאמרי אלא אליבא דרשב״ג ולית הלכתא כרשב״ג עכ״ל. אמנם עיין לח״מ (פ״ב מהל׳ מגילה ה״ג) שהקשה על דברי הרא״ש דהא מוכח בגמ׳ דהלכה כרשב״ג עיי״ש שכתב שהטעם שלא הביאו הרי״ף משום שכבר נשתכחה לשון יונית מן העולם וכמוש״כ הרמב״ם בפ״א מהל׳ תפילין. וכ״כ הר״ן (דף ה,א ד״ה אבל קורין). ועיין רשב״א וריטב״א מה שהאריכו בזה.

¹² לקמן דף ל,א.

¹³ ירושלמי מגילה ב׳:ב׳.

¹⁴ בירושלמי שם.

¹⁵ בירושלמי יהודיים.

¹⁶ עיין שערי שמחה הל׳ ר״ה עמ׳ לז דכתב כן גבי תקיעת שופר והביאו רבינו בפירושו למס׳ ר״ה (דף כט,א עמ׳ לא מדה״ס) וז״ל ותוקע אם נתכוון לתקוע ושומע לשמוע יצא ואפי׳ לא נתכוונו לשם מצוה ואם לאו לא יצא. [ולכאו׳ חדא דינא הוא דהא התם אמרינן במתני׳ (דף כז,ב) היה עובר אחורי ביהכנ״ס ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא וכו׳].

¹⁷ לכאו׳ צ״ל ונתכוין.

¹⁸ לכאו׳ כוונתו למש״כ (דף יח,ב) בשלמא דורשה ומגיהה אם כון לבו יצא דמשמע דלא סגי שיכוין לבו לקרות. ועיין רשב״א ומאירי.

¹⁹ פ״ב מהל׳ מגילה ה״ה.

²⁰ במאירי כתב י״מ גויל שנכתב ונמחק כל הכתב שבו עד שראוי לכתוב בו פעם אחרת.

²¹ וכ״כ בפיה״מ לרמב״ם שהוא עור שאינו מעובד כל צרכו.