גמרא
פירוש
אהֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר. וְהָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר דִּתְנַן באֵין מְבִיאִין מִנְחַת בִּכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קוֹדֶם לָעוֹמֶר (דְּבָעֵינַן מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל) וְאִם הֵבִיא פָּסוּל. קוֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא יָבִיא (מִשּׁוּם דְּאִיקְּרוּ בִּכּוּרִים) וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר אֲבָל בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר אִם הֵבִיא כָּשֵׁר (וְקַשְׁיָא לִי לִיהְווֹ כַּמְחוּסַּר זְמַן) אַלְמָא קָסָבַר הֵאִיר הַמִּזְרָח מַתִּיר. וְרָבָא אָמַר גמִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁירָה וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִנְחַת הָעוֹמֶר אַחֶרֶת לְהֶתֵּירָהּ דשֶׁאֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לָעֲבוֹדָה וּבְדָבָר הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וּבִמְקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה. בְּמִי שֶׁרָאוּי לָעֲבוֹדָה לְאַפּוֹקֵי כֹּהֵן בַּעַל מוּם וּבְדָבָר הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה לְאַפּוֹקֵי מִנְחַת הָעוֹמֶר דְּלָא חַזְיָא דְּחִדּוּשׁ הוּא וּבִמְקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה לְאַפּוֹקֵי נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אין מביאין מנחת בכורים, פי׳ דאין מביאין מן החדש, מנחת בהמה, פי׳ מנחת נסכים, קודם לשתי הלחם לא יביא, דעומר הוא מתיר החדש במדינה ושתי הלחם מתירין במקדש דכתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה קודם לשתי הלחם לא יביא דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לבכורים ת״ל בכורי קציר חטים, ואם הביא כשר, טעמא מפ׳ בפ׳ ר׳ ישמעאל, ל״ה:
פי׳ קרבן ראשית בפ׳ ויקרא כתי׳ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳, ופי׳ קרבן ראשית הוא ששתי הלחם היו משאור וקרי להו קרבן ראשית, שהם ראשית למנחות הבאות מן החדש:
ויש לתמוה למה הוצרך רש״י להביא שני מקראות לומר ששתי הלחם היא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה שהביא מקרא דבהקריבכם מנחה חדשה דר״ל שהיא מנחה חדשה הבאה מן החדש כמו שפירש״י ז״ל בפי׳ החומש ואחרי כן הביא מקרא דקרבן ראשית דמוכח מיני׳ דתהא ראשית לכל המנחות לבא מן החדש. ונ״ל דלכך הוצרך לשני המקראות משום דממנחה חדשה שפירושו מנחה ראשונה שהיא באה מן החדש הוה ילפינן שפיר דהיא ראשונה ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה. לכך הוצרך להביא מקרא דקרבן ראשית דמוכחינן מיני׳ שהיא ראשית אף לבכורים כדקאמר מנין אף לבכורים ת״ל בכורי קציר חטים, וה״פ מנין שיקדמו שתי הלחם לחטים הבאים בתורת בכורים ת״ל וחג שבועות בכורי קציר חטים כלומר דהוי חג שבועות דמקרבי בי׳ שתי הלחם בכורים לכל קציר חטים אפי׳ חטים הנקצרים ואתו בתורת בכורים:
וא״ת מקרא דקרבן ראשית לסגי ולא ליצטריך להביא קרא דמנחה חדשה, ונ״ל דאי לאו קרא דמנחה חדשה הייתי יכול לומר דשתי הלחם באין שלא מן החדש אלא דגזירת הכתוב כך היא דקרבן ראשית דהיינו שתי הלחם הבאים מחמץ שתהא ראשית כל המנחות הקרבות בעצרת ולא שתבא כמו עומר מן החדש לכך באה ראשונה כדי להתיר החדש, ולכך הוצרך להביא מנחה חדשה דר״ל דבאה מן החדש כמו שפירשנו. שהיא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ודלהכי נימא דמתרת איסור חדש במקדש הילכך איצטריך לתרי קראי להוכיח שמתרת החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש ולא בכורים קודם לה: לאפוקי נפגם המזבח. דפגימת המזבח דפסלה מהאי קרא נפקא דכתיב וזבחת עליו עולותיך בזמן שהוא שלם דעליו כלו משמע ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו, ל״ה:
והקשו בתוס׳ דמאי נפקא לן מינה במאי דאין מחשבתו פוסלת בשעת פגם המזבח הא מ״מ מפסלא ההיא מנחה משום פגימת מזבח דאמרינן בזבחים בפ׳ קדשי הקדשים מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו עולותיך כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. וי״ל דהני מילי בזבחים אבל בהקטרה של קומץ או של קטורת לא בעינן שלם דקאמר נמי התם מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. וקאמר התם מודה רב בדמים דפסול משום דכתיב וזבחת, לת״ו:
ולא נהירא דמאי דמיון יש להקטרת קומץ לקטורת, דהתם פריך לרב דאמר מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחט שם פסולין מאידך דרב דאמר מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו פי׳ במזבח הפנימי וקס״ד דה״ה בחיצון ומשני מודה רב בדמים דאין זורקין אם אינו שלם ודמים לא בא למעט מנחה ולומר דוקא דמים ולא מנחה שהרי בתר הכי קאמר ר׳ אלעזר דמזבח שנפגם אין אוכלין שירי דמנחה ודמים ר״ל דה״ה מנחה אלא משו׳ דהמקשן דהוה פריך מיירי במזבח הקטרת והוה קס״ד דה״ה בחיצון שני לי׳ דמודה בדמים ודוקא במזבח הקטורת קאמר ולא בחיצון שזורקין עליו הדמים אך ה״ה במנחה, אלא נראה דלא קשיא מה שהקשו דתיפוק לי׳ דפסלן משום פגם המזבח משום דרש״י דקדק בזה שפי׳ שאם יתוקן המזבח היום יקטירנו דאין פגם המזבח פוסל אלא כל זמן שהוא נפגם אך כשיתוקן אינו נפסל הילכך אם קמצה שלא לשמה בשעת פגם המזבח קאמר דאין מחשבתו פסלה לפי שאין מקום ראוי לעבודה ולכשיתוקן יקטירנו דהכי נמי איכא ברייתא בפ׳ קדשי הקדשים דבשעת סילוק מסעות נאכלין בשני מקומות ומשמע פירוש׳ דהתם דכשנפסלין משום סלוק מזבח דאית להו תקנתא כשחזר המזבח למקומו כזה שנפגם ונתקן: כר״ע דאמר ספיחים אסורין הילכך ליכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת דאינה מתרת כלום:
וקשיא וכי שבקינן למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת ספיחים אליבא דרבנן ושבקינן רבנן למעבד כר׳ עקיבא וכיון דהויא פירכא אליבא דרבנן ניפרוך לה דאית לן למסבר כרבנן:
וי״ל דה״ק אם השבת ויש תשובה על הדין הוי משום דסבר כר׳ עקיבא הילכך אליבי׳ איכא למפרך דמנחת העומר תוכיח הילכך הוי התשובה תשובה לפי דעתו דסבר כר״ע:
ומ״מ קשיא דכיון דלא הוי תשובה אלא לדעת ר׳ עקיבא הוה ליה למימר דאינה תשובה וכרבנן:
וי״ל דלהכי קאמר דליכא פירכא על התשובה וכר׳ עקיבא אי משום דסבר דהלכה כר׳ עקיבא ואפילו מחביריו או אפילו לית ליה מסברא דנפשיה דנימא הלכה כר׳ עקיבא מחביריו אפ״ה קאמר דמדאצטריך קרא להוציא הטריפה אע״ג דליכא ק״ו לאוסרה ש״מ דאית ליה לקרא דהק״ו אינו משום דאיכא על הק״ו תשובה והתשובה הויא מנחת העומר תוכיח ודסבר קרא דליכא למפרך מידי עלה משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא: שכן מצותה בכך, שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפש׳ להביא כשרה, ל״ה:
ויש להקשות מאי קאמר אלא פריך הכי וכי מהדרינן אפירכי לסתור דברי התנא שהרי רב העמיד התשובה דמנחת העומר תוכיח כדברי תנא לומר דליכא למיפרך עליו מידי ולומר מה למנחת העומר וכיון שנתישבו דברי התנא מה יאמר התלמוד אחרי כן אלא פריך הכי כאלו יש עלינו לחזר למצוא פירכא להתיר התשובה ואדרבה יש לנו להעמידה:
ונראה דאלא פריך הכי אינו מדברי סתמא דתלמודא אלא מדברי רב אחא הוא דרב אחא מדיפתי קאמר הכי לרב אחא בר אבא דהוה פריך שכן מתרת לאו שבתוכה, דאותה פירכא אינה כלום שהרי נוכל לומר דכמו כן טריפה תתיר לאו שבתוכה וזה יהיה התוכיח שתהא טריפה כיוצא בה אבל אם באת למפרך לא תפרוך כדקאמרת אלא פריך הכי שכן מצותה בכך: מפטם גברא הוא ומאי מותר לגבוה איכא, ל״ה, ואין קושיא דמפטם גברא ופטום יוכיח כי אם תקון הלשון לבד שהרי דעת מי שאמר מפטם היה דעתו לומר הפטום שבא ע״י המפטם וזה תקן לשונו לומר שלא יאמר מפטם כי אם פטום ע״כ לשון התוס׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פי׳ קרבן ראשית בפ׳ ויקרא כתי׳ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳, ופי׳ קרבן ראשית הוא ששתי הלחם היו משאור וקרי להו קרבן ראשית, שהם ראשית למנחות הבאות מן החדש:
ויש לתמוה למה הוצרך רש״י להביא שני מקראות לומר ששתי הלחם היא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה שהביא מקרא דבהקריבכם מנחה חדשה דר״ל שהיא מנחה חדשה הבאה מן החדש כמו שפירש״י ז״ל בפי׳ החומש ואחרי כן הביא מקרא דקרבן ראשית דמוכח מיני׳ דתהא ראשית לכל המנחות לבא מן החדש. ונ״ל דלכך הוצרך לשני המקראות משום דממנחה חדשה שפירושו מנחה ראשונה שהיא באה מן החדש הוה ילפינן שפיר דהיא ראשונה ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה. לכך הוצרך להביא מקרא דקרבן ראשית דמוכחינן מיני׳ שהיא ראשית אף לבכורים כדקאמר מנין אף לבכורים ת״ל בכורי קציר חטים, וה״פ מנין שיקדמו שתי הלחם לחטים הבאים בתורת בכורים ת״ל וחג שבועות בכורי קציר חטים כלומר דהוי חג שבועות דמקרבי בי׳ שתי הלחם בכורים לכל קציר חטים אפי׳ חטים הנקצרים ואתו בתורת בכורים:
וא״ת מקרא דקרבן ראשית לסגי ולא ליצטריך להביא קרא דמנחה חדשה, ונ״ל דאי לאו קרא דמנחה חדשה הייתי יכול לומר דשתי הלחם באין שלא מן החדש אלא דגזירת הכתוב כך היא דקרבן ראשית דהיינו שתי הלחם הבאים מחמץ שתהא ראשית כל המנחות הקרבות בעצרת ולא שתבא כמו עומר מן החדש לכך באה ראשונה כדי להתיר החדש, ולכך הוצרך להביא מנחה חדשה דר״ל דבאה מן החדש כמו שפירשנו. שהיא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ודלהכי נימא דמתרת איסור חדש במקדש הילכך איצטריך לתרי קראי להוכיח שמתרת החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש ולא בכורים קודם לה: לאפוקי נפגם המזבח. דפגימת המזבח דפסלה מהאי קרא נפקא דכתיב וזבחת עליו עולותיך בזמן שהוא שלם דעליו כלו משמע ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו, ל״ה:
והקשו בתוס׳ דמאי נפקא לן מינה במאי דאין מחשבתו פוסלת בשעת פגם המזבח הא מ״מ מפסלא ההיא מנחה משום פגימת מזבח דאמרינן בזבחים בפ׳ קדשי הקדשים מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו עולותיך כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. וי״ל דהני מילי בזבחים אבל בהקטרה של קומץ או של קטורת לא בעינן שלם דקאמר נמי התם מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. וקאמר התם מודה רב בדמים דפסול משום דכתיב וזבחת, לת״ו:
ולא נהירא דמאי דמיון יש להקטרת קומץ לקטורת, דהתם פריך לרב דאמר מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחט שם פסולין מאידך דרב דאמר מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו פי׳ במזבח הפנימי וקס״ד דה״ה בחיצון ומשני מודה רב בדמים דאין זורקין אם אינו שלם ודמים לא בא למעט מנחה ולומר דוקא דמים ולא מנחה שהרי בתר הכי קאמר ר׳ אלעזר דמזבח שנפגם אין אוכלין שירי דמנחה ודמים ר״ל דה״ה מנחה אלא משו׳ דהמקשן דהוה פריך מיירי במזבח הקטרת והוה קס״ד דה״ה בחיצון שני לי׳ דמודה בדמים ודוקא במזבח הקטורת קאמר ולא בחיצון שזורקין עליו הדמים אך ה״ה במנחה, אלא נראה דלא קשיא מה שהקשו דתיפוק לי׳ דפסלן משום פגם המזבח משום דרש״י דקדק בזה שפי׳ שאם יתוקן המזבח היום יקטירנו דאין פגם המזבח פוסל אלא כל זמן שהוא נפגם אך כשיתוקן אינו נפסל הילכך אם קמצה שלא לשמה בשעת פגם המזבח קאמר דאין מחשבתו פסלה לפי שאין מקום ראוי לעבודה ולכשיתוקן יקטירנו דהכי נמי איכא ברייתא בפ׳ קדשי הקדשים דבשעת סילוק מסעות נאכלין בשני מקומות ומשמע פירוש׳ דהתם דכשנפסלין משום סלוק מזבח דאית להו תקנתא כשחזר המזבח למקומו כזה שנפגם ונתקן: כר״ע דאמר ספיחים אסורין הילכך ליכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת דאינה מתרת כלום:
וקשיא וכי שבקינן למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת ספיחים אליבא דרבנן ושבקינן רבנן למעבד כר׳ עקיבא וכיון דהויא פירכא אליבא דרבנן ניפרוך לה דאית לן למסבר כרבנן:
וי״ל דה״ק אם השבת ויש תשובה על הדין הוי משום דסבר כר׳ עקיבא הילכך אליבי׳ איכא למפרך דמנחת העומר תוכיח הילכך הוי התשובה תשובה לפי דעתו דסבר כר״ע:
ומ״מ קשיא דכיון דלא הוי תשובה אלא לדעת ר׳ עקיבא הוה ליה למימר דאינה תשובה וכרבנן:
וי״ל דלהכי קאמר דליכא פירכא על התשובה וכר׳ עקיבא אי משום דסבר דהלכה כר׳ עקיבא ואפילו מחביריו או אפילו לית ליה מסברא דנפשיה דנימא הלכה כר׳ עקיבא מחביריו אפ״ה קאמר דמדאצטריך קרא להוציא הטריפה אע״ג דליכא ק״ו לאוסרה ש״מ דאית ליה לקרא דהק״ו אינו משום דאיכא על הק״ו תשובה והתשובה הויא מנחת העומר תוכיח ודסבר קרא דליכא למפרך מידי עלה משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא: שכן מצותה בכך, שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפש׳ להביא כשרה, ל״ה:
ויש להקשות מאי קאמר אלא פריך הכי וכי מהדרינן אפירכי לסתור דברי התנא שהרי רב העמיד התשובה דמנחת העומר תוכיח כדברי תנא לומר דליכא למיפרך עליו מידי ולומר מה למנחת העומר וכיון שנתישבו דברי התנא מה יאמר התלמוד אחרי כן אלא פריך הכי כאלו יש עלינו לחזר למצוא פירכא להתיר התשובה ואדרבה יש לנו להעמידה:
ונראה דאלא פריך הכי אינו מדברי סתמא דתלמודא אלא מדברי רב אחא הוא דרב אחא מדיפתי קאמר הכי לרב אחא בר אבא דהוה פריך שכן מתרת לאו שבתוכה, דאותה פירכא אינה כלום שהרי נוכל לומר דכמו כן טריפה תתיר לאו שבתוכה וזה יהיה התוכיח שתהא טריפה כיוצא בה אבל אם באת למפרך לא תפרוך כדקאמרת אלא פריך הכי שכן מצותה בכך: מפטם גברא הוא ומאי מותר לגבוה איכא, ל״ה, ואין קושיא דמפטם גברא ופטום יוכיח כי אם תקון הלשון לבד שהרי דעת מי שאמר מפטם היה דעתו לומר הפטום שבא ע״י המפטם וזה תקן לשונו לומר שלא יאמר מפטם כי אם פטום ע״כ לשון התוס׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush