גמרא
פירוש
אֶלָּא שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם חוּץ לַדַּף אנִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת לֹא יִזְרְקֶנָּה לְבֵין הַדַּפִּין אֶלָּא חוֹזֵר וְכוֹתֵב בִּתְחִילַּת הַשִּׁיטָה.
בהַטּוֹעֶה בַּשֵּׁם גּוֹרֵר אֶת מַה שֶּׁכָּתַב וְתוֹלֶה אֶת מַה שֶּׁגָּרַר וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם עַל מְקוֹם הַגְּרָר דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גאַף תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אַף מוֹחֵק וְכוֹתֵב.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ר׳ יצחק אומר אף מוחק, לא אר׳ יוסי קאי דודאי פליג אלא אף דקאמר אגרר דקאמר ת״ק וקאמר איהו אף מוחק שאינו יפה כל כך לפי שגורר ביבש ומוחק בלח:
וקשיא לי דנראה דוחק לומר דמוסיף את״ק ולא אדר׳ יוסי דסמיך ליה דא״כ היה לו למסדר הברייתא לסדר ר׳ יצחק אחר ר׳ יהודה שהוא ת״ק ור׳ יוסי אחר ר׳ יצחק. ונ״ל דאינו דוחק כ״כ שמצאנו שיטה בתלמוד כיוצא בזה בפ׳ קבלה זבחים ד׳ כ׳ ע״א תניא אי זהו צפון מזבח מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כלו צפון ד״ר יוסי בר׳ יהודה ר׳ אלעזר בר׳ שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח ר׳ מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל כו׳ ותסברא ר׳ אלעזר בר׳ שמעון היא ולא ר׳ השתא רבי אדר׳ יוסי בר יהודא מוסיף אדר׳ אלעזר בר׳ שמעון לא קא מוסיף. משמע דאי לאו משום דהכרח הוא לומר דמוסיף אדר׳ אלעזר בר׳ שמעון דראוי לקרות צפון בין האולם עד מקום דריסת רגלי הכהנים דנוכל לומר דאת״ק קאי ולא אדר׳ אליעזר בן ר׳ שמעון דסמיך ליה:
ומ״מ לפי גירסא דר״א ניחא טפי דגריס בתר ת״ק ר׳ יצחק אומר אף מוחק וכותב ובתריה גריס ר׳ יוסי אומר אף תולין, ור״ת פי׳ דתולין עדיף ומייתי ראייה ממס׳ סופרים דגריס דקאמר טעה בשם יתלה בין השיטין דברי ר׳ יהוד׳ אלמא דר׳ יהודה דאמר הכא גורר וכותב את השם אית ליה התם תולין וא״כ לא גרסינן הכא ר׳ יוסי אומר אף תולין דא״כ לא הוה פליג לר׳ יהודה כלל אלא גרסינן ר׳ יוסי אומר תולין ופליג לר׳ יהוד׳ דאמר גורר ר״ל אף גורר וכ״ש תולין ואיהו תולין דוקא קאמר ולכ״ע תולין עדיף מגורר וממוחק וא״כ לפי פי׳ זה נמי צ״ל דר׳ יצחק אומר אף מוחק דקאמר נמי אדר׳ יהודה מאחר דתולין עדיף מגורר וגורר עדיף ממוחק א״כ מוחק גרע מתרווייהו. וא״ת הרי מ״מ קשיא מדרב חננאל דגמר׳ לר׳ חננאל בגמרא דבני מערבא דהכא פסק דתולין והתם פסק דמוחק ולפי דברי הירושלמי משמע דר״ל דמוחק עדיף וא״כ קשה, וי״ל דלמצוה בעיא מוחק אבל דיעבד כשר אף בתליה, ור״י דוחה דברי ר״ת ואומר דמההיא דמס׳ סופרים ליכא ראיה לומר דתולין עדיף משום דודאי פליגא אתלמוד שלנו, דהא ר׳ מאיר התם קאמר מוחק והכא קאמר מסלק את היריעה, מיהו קשיא על דברי ר״י משום דראב״ש קאמר התם כמו כן ר׳ אלעזר אומר מסלק את היריעה וגנוזה וא״כ מאי מייתי ראיה דפליגא:
ומ״מ יש לנו לישב מאי דקשה מדר׳ חננאל דהכא לרב חננאל דירושלמי דהכא פסק תולין ובירושלמי פסק מוחק והרי משמע דהירושלמי ר״ל דמוחק עדיף ודר״ל מוחק ולא תולין כדפרי׳ לעיל (ודלא ליישב) דלמצוה בעי מוחק אבל בדיעבד כשר אף בתליה, ומ״מ נ״ל דגם לפי׳ דר״ת דפירש דתולין עדיף דנוכל לישב דלא יקשה מדרב חננאל אדהירושלמי משום דנוכל לומר דמאי דקאמר התם מוחק ר״ל וכ״ש תולין כדקאמר הכא ומאי דקשיא מההיא דנזדמנו לו ג׳ ומשמע דדוקא משום דהוי ג׳ תיבות התירו לתלות ולא בחדא אלמא דמוחק דוקא לא תולין הרי נוכל לישב דלעולם תולין עדיף ומוחק דקאמר ר״ל דכ״ש תולין ומאי דקאמר דבג׳ תיבות תולין לאו משום דלא נוכל לתלות גם באחת אלא רבותא אחת לאשמועינן דגם בג׳ תיבות מותר לתלות דסד״א אחת מותר לתלות ולא ג׳ תיבות מפני שדומין לשיטה אחת אף לפי ההלכה שמותר לתלות ג׳ תיבות אם נזדמנו ג׳ תיבות כמו למשפחותיכם וכי יהיה מותר לתלותן והלא כיון דאיכא בה שיעור שיטה ולא הניח קודם שתלה בין שיטה לשיטה כי אם שיעור שיטה כדין המחויב להניח הרי כשכתב שיטה אחרת ביניהם אפי׳ יעשה כתב התלויות דק מ״מ לא יהיה בין שיטה לשיטה ריוח שיטה וגם שיהיו האותיות באלו השיטות דבוקות בלא שום אויר ביניהם וא״כ פשיטא דבג׳ תיבות שיש בהם שיעור שיטה דאינו מותר לתלותן הלכך אשמועינן רבותא במאי דמותר לתלות ג׳ תיבות קצרות כגון אני ה׳ אלהיכם, ומיהו קא בעי דאע״ג דמותר ותלותן כשהם תיבות של חול אם כלם שם אחד או שלשתם שמות אם מותר לתלותן, ומ״מ נ״ל דבין נימא דתולין עדיף בין נימא דמוחק עדיף דמותר לתלות דאף כי נימא דמוחק עדיף ודפליג רבה ארב חננאל דאמר הלכה תולין מ״מ נראה דהלכה כרב חננאל משום דפסיק הלכתא כר׳ יוסי דאמר תולין ורבה פסק כר׳ יצחק וכיון דלא אפסיק כמאן מינייהו הלכה נראה לפסוק כרב חננאל משום דפסיק כר׳ יוסי דנמוקו עמו, וג״כ נראה דפסיק דלכתחלה מותר לתלות דמאי דפירשנו לעיל דבדיעבד קאמר מותר לתלות לא נהירא דמדקא פרי׳ לימא מדהלכה משמע דלכתחלה קאמר דהא ר׳ יוסי דפסיק כותי׳ לכתחלה קאמר וההיא דירושלמי הרי תרצתיה לעיל, ומ״מ אע״פי שנניח כדברי המפרשי׳ אין מותר לתלות בשם לבד רק כשישעמו תובות אחרות עד שהוא ג׳ מותר לתלות לכ״ע כי ההיא דירושלמי דלעיל אעפ״י שיש בהם שם אחד וכ״ש בשלשתן חול מ״מ לתלות יותר מג׳ תיבות בזה יש להסתפק שלפי דברי הירושלמי דאמר מפני שהם ג׳ תיבות התירו לתלות השם נראה דכ״ש דכי איכא טפי מג׳ תיבות דאע״ג דאיכא שם ביניהם דשרי, אבל לפי מה שפירשתי דכי איכא טפי דדמי לשיטה אחת אין להתיר יותר מג׳ תיבות הילכך לתלות שם לבד לא שרי אבל אי איכא ב׳ תיבות בהדיה שרי אבל חול מותר לתלות גם תיבה אחת וגם עד ג׳ תיבות אבל טפי מג׳ תיבות לא שרי לתלות, ומהלכה כר׳ שמעון שזורי ליכא לאתויי ראיה לומר דתולין השם מדקאמר כל השם תולין משום דאיכא למימר דלא בא אלא לומר דמה שהותר לתלות השם הוי דוקא כולו ולא מקצתו, ומ״מ באיזה הדרך הותר לתלותו לא פי׳ בדבריו דשמא סובר דלא הותר לתלותו כי אם עם ג׳ תיבות של חול כדאי׳ בירושלמי:
אהייא אתמר, ההיא דר׳ חנינא. ואם איתא, דאהא אמרה ר׳ חנינא לימא הוא נמי למלתיה בהדי הנך אמוראי, ל״ה:
ויש להקשות והלא אמרה הכא עם הנך אמוראי דעלייהו קאמר הלכה כר׳ שמעון שזורי ואין לפרש דר״ל דלימא למלתיה ר״ל דלא הו״ל לומר הלכה כר׳ שמעון שזורי אלא הו״ל לומר הלכה דכל השם תולין מקצת אין תולין כמו הנך אמוראי דקאמר מלתייהו דתנאי ולא קאמרי הלכה כפלוני, שהרי ז״א דהא טפי ניחא לומר הלכה כמר מלומר הלכה כך כדפריך ולימא מר הלכה כמר ומשני משום דאפכי להו וכי קאמר הלכה כר׳ שמעון שזורי ליכא למימר דלכ״ע איבעי לה מאחר שהאמוראים ראשונים הזכירו מימרת התנאים ראשונים ועוד שצריך שיאמר בלשון הלכה כר׳ שמעון שזורי מפני שר״ל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר׳ שמעון שזורי הלכה כמותו:
וי״ל דר״ל דהיה לו לומר ור׳ חנינא אמר הלכה כר״ש דבלשון זה היה נראה שנוסף על אמוראי׳ ראשונים שפסקו מר כמר ומר כמר ואיהו מסיק כר״ש שזורי ומדקאמר אמר רבין בר׳ חנינא משמע דהוי אתחלתא דמלתא דלא קאמר על מילי דלעיל אלא על מלתא אחרינא ולכך מהדר למסקנא דאתמר על מלתא דלא הוזכר שום אמורא אחר כי אם רבין בר׳ חנינא לבד דאמר הלכה כר״ש שזורי ובכלל כל שאר המקומות דאמר בהו ר״ש שזורי גם משנה דהכא בכלל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר״ש שזורי הלכה כמותו: אפי׳ בן חמש שנים, אבן פקועה קאי. הוא נמי לימא להך מילתא בהדי זעירי, ל״ה. רצה לומר דלימא הכי אמר זעירי אמר ר׳ חנינא הלכה כר׳ שמעון שזורי וכן אמר רבין אמר עולא א״ר חנינא הלכה כר״ש, אבל אין לומר דכיון דתרוייהו זעירי ורבין אמרי מילתייהו משמיה דר׳ חנינא דליתנינהו בהדי הדדי ודלימא אמר זעירי וכן אמר רבין משמיה דר׳ חנינא כר׳ שמעון שזורי משום דאע״ג דמשמיה דר׳ חנינא קאמרי למלתייהו מ״מ לא מצי לתנינהו בהדי הדדי משום דיש אמוראים יותר במלתיה דרבין ממלתיה דזעירי דזעירי משמיה דר׳ חנינא קאמר לה ורבין משמיה דעולא משמיה דר׳ חנינא קאמר לה הילכך הוה צריך למפלגינהו בתרי דבורי אלא דלימא וכן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וקשיא לי דנראה דוחק לומר דמוסיף את״ק ולא אדר׳ יוסי דסמיך ליה דא״כ היה לו למסדר הברייתא לסדר ר׳ יצחק אחר ר׳ יהודה שהוא ת״ק ור׳ יוסי אחר ר׳ יצחק. ונ״ל דאינו דוחק כ״כ שמצאנו שיטה בתלמוד כיוצא בזה בפ׳ קבלה זבחים ד׳ כ׳ ע״א תניא אי זהו צפון מזבח מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כלו צפון ד״ר יוסי בר׳ יהודה ר׳ אלעזר בר׳ שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח ר׳ מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל כו׳ ותסברא ר׳ אלעזר בר׳ שמעון היא ולא ר׳ השתא רבי אדר׳ יוסי בר יהודא מוסיף אדר׳ אלעזר בר׳ שמעון לא קא מוסיף. משמע דאי לאו משום דהכרח הוא לומר דמוסיף אדר׳ אלעזר בר׳ שמעון דראוי לקרות צפון בין האולם עד מקום דריסת רגלי הכהנים דנוכל לומר דאת״ק קאי ולא אדר׳ אליעזר בן ר׳ שמעון דסמיך ליה:
ומ״מ לפי גירסא דר״א ניחא טפי דגריס בתר ת״ק ר׳ יצחק אומר אף מוחק וכותב ובתריה גריס ר׳ יוסי אומר אף תולין, ור״ת פי׳ דתולין עדיף ומייתי ראייה ממס׳ סופרים דגריס דקאמר טעה בשם יתלה בין השיטין דברי ר׳ יהוד׳ אלמא דר׳ יהודה דאמר הכא גורר וכותב את השם אית ליה התם תולין וא״כ לא גרסינן הכא ר׳ יוסי אומר אף תולין דא״כ לא הוה פליג לר׳ יהודה כלל אלא גרסינן ר׳ יוסי אומר תולין ופליג לר׳ יהוד׳ דאמר גורר ר״ל אף גורר וכ״ש תולין ואיהו תולין דוקא קאמר ולכ״ע תולין עדיף מגורר וממוחק וא״כ לפי פי׳ זה נמי צ״ל דר׳ יצחק אומר אף מוחק דקאמר נמי אדר׳ יהודה מאחר דתולין עדיף מגורר וגורר עדיף ממוחק א״כ מוחק גרע מתרווייהו. וא״ת הרי מ״מ קשיא מדרב חננאל דגמר׳ לר׳ חננאל בגמרא דבני מערבא דהכא פסק דתולין והתם פסק דמוחק ולפי דברי הירושלמי משמע דר״ל דמוחק עדיף וא״כ קשה, וי״ל דלמצוה בעיא מוחק אבל דיעבד כשר אף בתליה, ור״י דוחה דברי ר״ת ואומר דמההיא דמס׳ סופרים ליכא ראיה לומר דתולין עדיף משום דודאי פליגא אתלמוד שלנו, דהא ר׳ מאיר התם קאמר מוחק והכא קאמר מסלק את היריעה, מיהו קשיא על דברי ר״י משום דראב״ש קאמר התם כמו כן ר׳ אלעזר אומר מסלק את היריעה וגנוזה וא״כ מאי מייתי ראיה דפליגא:
ומ״מ יש לנו לישב מאי דקשה מדר׳ חננאל דהכא לרב חננאל דירושלמי דהכא פסק תולין ובירושלמי פסק מוחק והרי משמע דהירושלמי ר״ל דמוחק עדיף ודר״ל מוחק ולא תולין כדפרי׳ לעיל (ודלא ליישב) דלמצוה בעי מוחק אבל בדיעבד כשר אף בתליה, ומ״מ נ״ל דגם לפי׳ דר״ת דפירש דתולין עדיף דנוכל לישב דלא יקשה מדרב חננאל אדהירושלמי משום דנוכל לומר דמאי דקאמר התם מוחק ר״ל וכ״ש תולין כדקאמר הכא ומאי דקשיא מההיא דנזדמנו לו ג׳ ומשמע דדוקא משום דהוי ג׳ תיבות התירו לתלות ולא בחדא אלמא דמוחק דוקא לא תולין הרי נוכל לישב דלעולם תולין עדיף ומוחק דקאמר ר״ל דכ״ש תולין ומאי דקאמר דבג׳ תיבות תולין לאו משום דלא נוכל לתלות גם באחת אלא רבותא אחת לאשמועינן דגם בג׳ תיבות מותר לתלות דסד״א אחת מותר לתלות ולא ג׳ תיבות מפני שדומין לשיטה אחת אף לפי ההלכה שמותר לתלות ג׳ תיבות אם נזדמנו ג׳ תיבות כמו למשפחותיכם וכי יהיה מותר לתלותן והלא כיון דאיכא בה שיעור שיטה ולא הניח קודם שתלה בין שיטה לשיטה כי אם שיעור שיטה כדין המחויב להניח הרי כשכתב שיטה אחרת ביניהם אפי׳ יעשה כתב התלויות דק מ״מ לא יהיה בין שיטה לשיטה ריוח שיטה וגם שיהיו האותיות באלו השיטות דבוקות בלא שום אויר ביניהם וא״כ פשיטא דבג׳ תיבות שיש בהם שיעור שיטה דאינו מותר לתלותן הלכך אשמועינן רבותא במאי דמותר לתלות ג׳ תיבות קצרות כגון אני ה׳ אלהיכם, ומיהו קא בעי דאע״ג דמותר ותלותן כשהם תיבות של חול אם כלם שם אחד או שלשתם שמות אם מותר לתלותן, ומ״מ נ״ל דבין נימא דתולין עדיף בין נימא דמוחק עדיף דמותר לתלות דאף כי נימא דמוחק עדיף ודפליג רבה ארב חננאל דאמר הלכה תולין מ״מ נראה דהלכה כרב חננאל משום דפסיק הלכתא כר׳ יוסי דאמר תולין ורבה פסק כר׳ יצחק וכיון דלא אפסיק כמאן מינייהו הלכה נראה לפסוק כרב חננאל משום דפסיק כר׳ יוסי דנמוקו עמו, וג״כ נראה דפסיק דלכתחלה מותר לתלות דמאי דפירשנו לעיל דבדיעבד קאמר מותר לתלות לא נהירא דמדקא פרי׳ לימא מדהלכה משמע דלכתחלה קאמר דהא ר׳ יוסי דפסיק כותי׳ לכתחלה קאמר וההיא דירושלמי הרי תרצתיה לעיל, ומ״מ אע״פי שנניח כדברי המפרשי׳ אין מותר לתלות בשם לבד רק כשישעמו תובות אחרות עד שהוא ג׳ מותר לתלות לכ״ע כי ההיא דירושלמי דלעיל אעפ״י שיש בהם שם אחד וכ״ש בשלשתן חול מ״מ לתלות יותר מג׳ תיבות בזה יש להסתפק שלפי דברי הירושלמי דאמר מפני שהם ג׳ תיבות התירו לתלות השם נראה דכ״ש דכי איכא טפי מג׳ תיבות דאע״ג דאיכא שם ביניהם דשרי, אבל לפי מה שפירשתי דכי איכא טפי דדמי לשיטה אחת אין להתיר יותר מג׳ תיבות הילכך לתלות שם לבד לא שרי אבל אי איכא ב׳ תיבות בהדיה שרי אבל חול מותר לתלות גם תיבה אחת וגם עד ג׳ תיבות אבל טפי מג׳ תיבות לא שרי לתלות, ומהלכה כר׳ שמעון שזורי ליכא לאתויי ראיה לומר דתולין השם מדקאמר כל השם תולין משום דאיכא למימר דלא בא אלא לומר דמה שהותר לתלות השם הוי דוקא כולו ולא מקצתו, ומ״מ באיזה הדרך הותר לתלותו לא פי׳ בדבריו דשמא סובר דלא הותר לתלותו כי אם עם ג׳ תיבות של חול כדאי׳ בירושלמי:
אהייא אתמר, ההיא דר׳ חנינא. ואם איתא, דאהא אמרה ר׳ חנינא לימא הוא נמי למלתיה בהדי הנך אמוראי, ל״ה:
ויש להקשות והלא אמרה הכא עם הנך אמוראי דעלייהו קאמר הלכה כר׳ שמעון שזורי ואין לפרש דר״ל דלימא למלתיה ר״ל דלא הו״ל לומר הלכה כר׳ שמעון שזורי אלא הו״ל לומר הלכה דכל השם תולין מקצת אין תולין כמו הנך אמוראי דקאמר מלתייהו דתנאי ולא קאמרי הלכה כפלוני, שהרי ז״א דהא טפי ניחא לומר הלכה כמר מלומר הלכה כך כדפריך ולימא מר הלכה כמר ומשני משום דאפכי להו וכי קאמר הלכה כר׳ שמעון שזורי ליכא למימר דלכ״ע איבעי לה מאחר שהאמוראים ראשונים הזכירו מימרת התנאים ראשונים ועוד שצריך שיאמר בלשון הלכה כר׳ שמעון שזורי מפני שר״ל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר׳ שמעון שזורי הלכה כמותו:
וי״ל דר״ל דהיה לו לומר ור׳ חנינא אמר הלכה כר״ש דבלשון זה היה נראה שנוסף על אמוראי׳ ראשונים שפסקו מר כמר ומר כמר ואיהו מסיק כר״ש שזורי ומדקאמר אמר רבין בר׳ חנינא משמע דהוי אתחלתא דמלתא דלא קאמר על מילי דלעיל אלא על מלתא אחרינא ולכך מהדר למסקנא דאתמר על מלתא דלא הוזכר שום אמורא אחר כי אם רבין בר׳ חנינא לבד דאמר הלכה כר״ש שזורי ובכלל כל שאר המקומות דאמר בהו ר״ש שזורי גם משנה דהכא בכלל ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר״ש שזורי הלכה כמותו: אפי׳ בן חמש שנים, אבן פקועה קאי. הוא נמי לימא להך מילתא בהדי זעירי, ל״ה. רצה לומר דלימא הכי אמר זעירי אמר ר׳ חנינא הלכה כר׳ שמעון שזורי וכן אמר רבין אמר עולא א״ר חנינא הלכה כר״ש, אבל אין לומר דכיון דתרוייהו זעירי ורבין אמרי מילתייהו משמיה דר׳ חנינא דליתנינהו בהדי הדדי ודלימא אמר זעירי וכן אמר רבין משמיה דר׳ חנינא כר׳ שמעון שזורי משום דאע״ג דמשמיה דר׳ חנינא קאמרי למלתייהו מ״מ לא מצי לתנינהו בהדי הדדי משום דיש אמוראים יותר במלתיה דרבין ממלתיה דזעירי דזעירי משמיה דר׳ חנינא קאמר לה ורבין משמיה דעולא משמיה דר׳ חנינא קאמר לה הילכך הוה צריך למפלגינהו בתרי דבורי אלא דלימא וכן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush