גמרא
פירוש
וְתַמְנֵי סְרֵי דְּקָנִים הָא עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין כַּפְתּוֹרִין נָמֵי אַחַד עָשָׂר כַּפְתּוֹרִין תְּרֵי דִּידַהּ וְשִׁשָּׁה דְּקָנִים וְכַפְתֹּר וְכַפְתֹּר וְכַפְתֹּר הָא חַד סָר. אֶלָּא פְּרָחִים תִּשְׁעָה מְנָלַן פְּרָחִים תְּרֵי דִּידַהּ וְשִׁשָּׁה דְּקָנִים תְּמָנְיָא הָווּ אָמַר רַב שַׁלְמָן כְּתִיב {במדבר ח׳:ד׳} עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִיא. אָמַר רַב גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה תִּשְׁעָה טְפָחִים אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב אֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי מְנוֹרָה אוּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:א׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ד:ו׳
טור אורח חיים ל״ב:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ד:ו׳
טור אורח חיים ל״ב:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ד׳
והא כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה, פי׳ אלמא עשיר הוה ואת אמרת כליתו לכל זהב. זהב סגור קאמרי׳, פי׳ זהב סגור בשעה שמוכרין אותו נסגרות כל החנויו׳ שמוכרין שם זהב, ל״ה. ור״ל דמאי דאמרי׳ לכל זהב של שלמה דוקא זהב סגור ולא שאר זהב וכסף שלו עד שאין הכסף נחשב בימי שלמה:
ועל מאי שפירש״י דפריך אלמא טשיר הוה קשיא דכי מפני שכליתו לכל זהב שלו לא היה יכול להיות עשיר בכסף מאד שיהיה לו כל כך כסף עד שאין כסף נחשב בימיו למאומה ומאי פריך אלמא עשיר הוה אה״נ דהוה עשיר בכסף ואימא הזהב שלו הלך לו, אלא נראה דפריך הכי דמדקאמר אין כסף נחשב בימיו למאומה אלמא היו לו אוצרות זהב לרוב דאל״כ אמאי לא יהיה הכסף נחשב הואיל ואין לו זהב אלא דר״ל דלכך לא היה נחשב לפי שהיה לו כל כך זהב דלא היה הכסף נחשב מפני רוב הזהב אלמא זהב הרבה הוה ליה ואת אמרת כליתו, ומשני ליה זהב סגור ולא שאר זהב ולכך מרוב שאר זהב שאינו סגור שהיה לו לא היה נחשב כלום:
אלא מעתה על השלחן הטהור הכי נמי שירדו מעשיו ממקום טהרה. וקשיא דמאי קשיא ליה אימא דאין הכי נמי שהרי אינו בא אלא לפרש הפסוק לומר מה שכתו׳ מנור׳ טהורה ר״ל טהור ופי׳ דר״ל שירד ממקום טהרה וכמו שפי׳ מה ר״ל טהורה דמנורה כמו כן יפרש מה ר״ל טהור דשלחן ר״ל שירד מעשיו ממקום טהרה:
וי״ל דר״ל דוקא גבי מנורה שייך למימר הכי שהיו צריכין להראותו מן השמים מנורה כמותה מפני שקשה היה לצייר אותה והכי נמי אמרי׳ בתר הכי דנתקש׳ בה משה מפני שציורה קשה אבל בשלחן מה היה צריך להראותו שלחן כמותו והלא אין בו שום ציור קשה שיצטרך להראותו לו דוגמתו. ועוד דדוקא גבי מנורה נוכל לומר שהראה לו מנור׳ כמותה כדכתי׳ כמראה אשר הראה ה׳ את משה כן עשה את המנורה אלמא קאמר קרא דהראה מנורה כמותה אבל בשלחן לא מצינו כן ואפ״ה קרי ליה טהור אלמא דטהור אינו ר״ל הכי וכמו כן טהורה נימא דלא נפרשה כן כלומר שירדו מעשיה ממקום טהרה אלא טהורה מכלל וכו׳: (ציון משנ׳) שתי פרשיות שבמזוז׳ מעכבו׳ זו את זו ר״ל שאם חסרה אחת מן הפרשיות אינה כשרה או אם כתב כל פרשה ופרשה בפני עצמה אינה מזוזה כשרה דבעינן שיהיו שתי הפרשיות בקלף אחד ואם אינם בקלף אחד מעכבות זו את זו שלא יצא ידי מזוזה:
וא״ת א״כ כי קאמר שמואל בגמ׳ מזוזה על שני דפין פסולה וכי מתני׳ אתא לאשמועינן דאמרינן דמעכבות זו את זו כדפירשנו:
וי״ל דאי ממתני׳ ה״א דלא חזינן אלא אם כתב כל פרשה בקלף בפני עצמו אבל אם כתבן בקלף אחד רחוקות זו מזו אימא דלתכשר הואיל דבקלף אחד הן ולהכי אתא שמואל לאשמועינן דגם בשני דפין בקלף אחד דהיינו דהניח אויר בגויל ביניהם דפסולה דבעינן שיהיו סמוכות זו לזו, ואפי׳ כתב אחד ר״ל פסוק אחד אם חסר מן הפרשיות הויא פסולה. ומעכבות זו את זו דמתני׳ לא זו אף זו מתני׳ לא מבעיא חסרון פרשה דמפסל בהו אלא אף חסרון פסוק ולא מבעיא חסרון פסוק אלא אפי׳ חסרון אות אחת תהא האות מעכבת ופסולה: גמ׳ פשיטא דאות אחת מעכבתן. דכתיב וכתבתם כתיבה תמה, ל״ה. ר״ל שלימה. לא נצרכה כו׳, ואפי׳ אות אחת דמתני׳ אינו ר״ל דחסרה דפשיט׳ היא אלא דר״ל דאפי׳ אם אינה עשויה כתקנה כגון שחסר בה קוץ אחת מן הצד ואינה עשויה נגמרת כצורתה שחסר מצורת הכתב אותה האות שאינה נגמרת כצורתה דהחסרון מעכבת בה ופסולה, והכא ליכא למפרך פשיטא דכתיבה תמה בעינן דסד״א הואיל ורוב צורת האות ניכרת דכתיבה תמה קרינן לה קמ״ל מתני׳ דלא, ואפ״ה פריך הא נמי פשיטא כדפרישי׳ דהא לא נעשית האות כתקנה דר״ל דאע״ג דצורת רוב האות ניכרת מ״מ כיון דלא נגמרה צורתו הרי לא נעשית האות וכמו שלא נגמרה דמיא ומשני אלא לכדאידך דאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מוקף פי׳ רש״י שמודבקת באות אחרת, ובהא ליכא למפרך הא נמי פשיטא דדוקא כשהאות חסרה שלא נגמרה כל צורתה אעפ״י שרוב צורת האות ניכרת שייך למימר פשיטא דלא נגמרה הרי לא נעשית אבל זו נגמרה בכל צורתה אלא שנדבקה בחבירתה וסד״א דכיון דנעשית כל האות כצורתה אע״ג דנדבקה אחרת בה דלתכשר וקמ״ל דאפ״ה פסולה. ומיירי שצורתה ניכרת דאל״כ כמו כן הוה ליה למפרך פשיטא דהא כיון דמאותה דבוק שנדבקה לחברתה אין צורתה ניכרת לאו אות היא ומה לי אם נגמר צורתה ואחרי כן נדבקה ואינה ניכרת ומה לי אם [לא] נגמרה צורתה ולא היתה ניכרת מעולם, אלא מיירי דניכרת וקמ״ל דאע״ג דנגמרה צורתה קודם שנדבקה ואחרי כן נדבקה וחסרה בצורתה קצת ומ״מ ניכרת דאפ״ה פסולה הואיל דאין לה כל צורתה שהרי מפני שדבקה בחברתה אין חיתוך צורתה ניכר:
ומ״מ נראה לומר דמאי דפסל בנדבקה בחברתה הוי כגון דנדבקה מכל רוח אחת מד׳ רוחותיה אבל אם נדבקה קצת מרוח אחת ולא כל הרוח לא מפסלא. דהכי משמע לישנא דשאין גויל מוקף מד׳ רוחותיה דאין הגויל מקיף כל רוחות שלה כי אם ב׳ רוחות או ג׳ רוחות ולא כל הד׳ רוחות ושחסר ממנה רוח אחת אבל אם מקיף בכל הד׳ רוחות אעפ״י שאינו מקיף כל הרוח לא מפסלא בהכי דא״כ הוה ליה למימר שאינו מקיף הד׳ רוחות או שאינה מוקפת מכל הד׳ רוחו׳ דלשתמע דאם חסר מעט מכל הד׳ רוחות שאינו מוקף דפסול׳ ומדלא קאמר מכל משמע דלא בעינן כל הרוחות בשלימות כי אם שלא יחסר ממנה רוח אחת היקף שלם בלא היקף גויל, וכן צ״ל שהרי אין לפסול יותר בחסרון היקף גויל מאלו היה שם חסרון קלף באמצע אחת מארבע רוחות דהיינו דאיפסקא באמצע דמכשירין בתר הכי אם אינו מעכב דאין הנקב מונע קרייתה כדקאמר דינוקא דלא חכם ולא טפש אי קרי ויהרוג כשרה כ״ש בדבוקה שאין הדבוק מונע קרייתה שאין לפסלה הילכך אין לפסלה אלא אם כגון שדבוקה מרוח אחת אבל אם דבוקה מעט כמו קוץ שיוצא מזו לזו אבל חיתוך צורתה ניכר אין לפסלה, לאפוקי ממנהג מדינה זו דכשמוצאין אות דבוקה בחברתה כמלא חוט השערה פוסלין אותה ולוקח ספר אחר דז״א כדאי לפסול דאפי׳ אם היה חסר האות כולו ואפי׳ פסוק אחד אין לפסול הספר שקראו בו וכ״ש מפני דבוק מועט שאינו צריך לתקנו דכשרה קריאתו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ועל מאי שפירש״י דפריך אלמא טשיר הוה קשיא דכי מפני שכליתו לכל זהב שלו לא היה יכול להיות עשיר בכסף מאד שיהיה לו כל כך כסף עד שאין כסף נחשב בימיו למאומה ומאי פריך אלמא עשיר הוה אה״נ דהוה עשיר בכסף ואימא הזהב שלו הלך לו, אלא נראה דפריך הכי דמדקאמר אין כסף נחשב בימיו למאומה אלמא היו לו אוצרות זהב לרוב דאל״כ אמאי לא יהיה הכסף נחשב הואיל ואין לו זהב אלא דר״ל דלכך לא היה נחשב לפי שהיה לו כל כך זהב דלא היה הכסף נחשב מפני רוב הזהב אלמא זהב הרבה הוה ליה ואת אמרת כליתו, ומשני ליה זהב סגור ולא שאר זהב ולכך מרוב שאר זהב שאינו סגור שהיה לו לא היה נחשב כלום:
אלא מעתה על השלחן הטהור הכי נמי שירדו מעשיו ממקום טהרה. וקשיא דמאי קשיא ליה אימא דאין הכי נמי שהרי אינו בא אלא לפרש הפסוק לומר מה שכתו׳ מנור׳ טהורה ר״ל טהור ופי׳ דר״ל שירד ממקום טהרה וכמו שפי׳ מה ר״ל טהורה דמנורה כמו כן יפרש מה ר״ל טהור דשלחן ר״ל שירד מעשיו ממקום טהרה:
וי״ל דר״ל דוקא גבי מנורה שייך למימר הכי שהיו צריכין להראותו מן השמים מנורה כמותה מפני שקשה היה לצייר אותה והכי נמי אמרי׳ בתר הכי דנתקש׳ בה משה מפני שציורה קשה אבל בשלחן מה היה צריך להראותו שלחן כמותו והלא אין בו שום ציור קשה שיצטרך להראותו לו דוגמתו. ועוד דדוקא גבי מנורה נוכל לומר שהראה לו מנור׳ כמותה כדכתי׳ כמראה אשר הראה ה׳ את משה כן עשה את המנורה אלמא קאמר קרא דהראה מנורה כמותה אבל בשלחן לא מצינו כן ואפ״ה קרי ליה טהור אלמא דטהור אינו ר״ל הכי וכמו כן טהורה נימא דלא נפרשה כן כלומר שירדו מעשיה ממקום טהרה אלא טהורה מכלל וכו׳: (ציון משנ׳) שתי פרשיות שבמזוז׳ מעכבו׳ זו את זו ר״ל שאם חסרה אחת מן הפרשיות אינה כשרה או אם כתב כל פרשה ופרשה בפני עצמה אינה מזוזה כשרה דבעינן שיהיו שתי הפרשיות בקלף אחד ואם אינם בקלף אחד מעכבות זו את זו שלא יצא ידי מזוזה:
וא״ת א״כ כי קאמר שמואל בגמ׳ מזוזה על שני דפין פסולה וכי מתני׳ אתא לאשמועינן דאמרינן דמעכבות זו את זו כדפירשנו:
וי״ל דאי ממתני׳ ה״א דלא חזינן אלא אם כתב כל פרשה בקלף בפני עצמו אבל אם כתבן בקלף אחד רחוקות זו מזו אימא דלתכשר הואיל דבקלף אחד הן ולהכי אתא שמואל לאשמועינן דגם בשני דפין בקלף אחד דהיינו דהניח אויר בגויל ביניהם דפסולה דבעינן שיהיו סמוכות זו לזו, ואפי׳ כתב אחד ר״ל פסוק אחד אם חסר מן הפרשיות הויא פסולה. ומעכבות זו את זו דמתני׳ לא זו אף זו מתני׳ לא מבעיא חסרון פרשה דמפסל בהו אלא אף חסרון פסוק ולא מבעיא חסרון פסוק אלא אפי׳ חסרון אות אחת תהא האות מעכבת ופסולה: גמ׳ פשיטא דאות אחת מעכבתן. דכתיב וכתבתם כתיבה תמה, ל״ה. ר״ל שלימה. לא נצרכה כו׳, ואפי׳ אות אחת דמתני׳ אינו ר״ל דחסרה דפשיט׳ היא אלא דר״ל דאפי׳ אם אינה עשויה כתקנה כגון שחסר בה קוץ אחת מן הצד ואינה עשויה נגמרת כצורתה שחסר מצורת הכתב אותה האות שאינה נגמרת כצורתה דהחסרון מעכבת בה ופסולה, והכא ליכא למפרך פשיטא דכתיבה תמה בעינן דסד״א הואיל ורוב צורת האות ניכרת דכתיבה תמה קרינן לה קמ״ל מתני׳ דלא, ואפ״ה פריך הא נמי פשיטא כדפרישי׳ דהא לא נעשית האות כתקנה דר״ל דאע״ג דצורת רוב האות ניכרת מ״מ כיון דלא נגמרה צורתו הרי לא נעשית האות וכמו שלא נגמרה דמיא ומשני אלא לכדאידך דאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מוקף פי׳ רש״י שמודבקת באות אחרת, ובהא ליכא למפרך הא נמי פשיטא דדוקא כשהאות חסרה שלא נגמרה כל צורתה אעפ״י שרוב צורת האות ניכרת שייך למימר פשיטא דלא נגמרה הרי לא נעשית אבל זו נגמרה בכל צורתה אלא שנדבקה בחבירתה וסד״א דכיון דנעשית כל האות כצורתה אע״ג דנדבקה אחרת בה דלתכשר וקמ״ל דאפ״ה פסולה. ומיירי שצורתה ניכרת דאל״כ כמו כן הוה ליה למפרך פשיטא דהא כיון דמאותה דבוק שנדבקה לחברתה אין צורתה ניכרת לאו אות היא ומה לי אם נגמר צורתה ואחרי כן נדבקה ואינה ניכרת ומה לי אם [לא] נגמרה צורתה ולא היתה ניכרת מעולם, אלא מיירי דניכרת וקמ״ל דאע״ג דנגמרה צורתה קודם שנדבקה ואחרי כן נדבקה וחסרה בצורתה קצת ומ״מ ניכרת דאפ״ה פסולה הואיל דאין לה כל צורתה שהרי מפני שדבקה בחברתה אין חיתוך צורתה ניכר:
ומ״מ נראה לומר דמאי דפסל בנדבקה בחברתה הוי כגון דנדבקה מכל רוח אחת מד׳ רוחותיה אבל אם נדבקה קצת מרוח אחת ולא כל הרוח לא מפסלא. דהכי משמע לישנא דשאין גויל מוקף מד׳ רוחותיה דאין הגויל מקיף כל רוחות שלה כי אם ב׳ רוחות או ג׳ רוחות ולא כל הד׳ רוחות ושחסר ממנה רוח אחת אבל אם מקיף בכל הד׳ רוחות אעפ״י שאינו מקיף כל הרוח לא מפסלא בהכי דא״כ הוה ליה למימר שאינו מקיף הד׳ רוחות או שאינה מוקפת מכל הד׳ רוחו׳ דלשתמע דאם חסר מעט מכל הד׳ רוחות שאינו מוקף דפסול׳ ומדלא קאמר מכל משמע דלא בעינן כל הרוחות בשלימות כי אם שלא יחסר ממנה רוח אחת היקף שלם בלא היקף גויל, וכן צ״ל שהרי אין לפסול יותר בחסרון היקף גויל מאלו היה שם חסרון קלף באמצע אחת מארבע רוחות דהיינו דאיפסקא באמצע דמכשירין בתר הכי אם אינו מעכב דאין הנקב מונע קרייתה כדקאמר דינוקא דלא חכם ולא טפש אי קרי ויהרוג כשרה כ״ש בדבוקה שאין הדבוק מונע קרייתה שאין לפסלה הילכך אין לפסלה אלא אם כגון שדבוקה מרוח אחת אבל אם דבוקה מעט כמו קוץ שיוצא מזו לזו אבל חיתוך צורתה ניכר אין לפסלה, לאפוקי ממנהג מדינה זו דכשמוצאין אות דבוקה בחברתה כמלא חוט השערה פוסלין אותה ולוקח ספר אחר דז״א כדאי לפסול דאפי׳ אם היה חסר האות כולו ואפי׳ פסוק אחד אין לפסול הספר שקראו בו וכ״ש מפני דבוק מועט שאינו צריך לתקנו דכשרה קריאתו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush