גמרא
פירוש
עַל מָמוֹנוֹ אָמְרִינַן אִי שָׁרֵית לֵיהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מוּם אָתֵי לְמֶעְבַּד בִּמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ מוּם.
וְרַבָּנַן כׇּל שֶׁכֵּן דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ כְּלָל אָתֵי לְמֶעְבַּד.
וּמִי אָמְרִינַן לְרַבִּי יְהוּדָה אָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְהָתְנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכ״י מינכן 95, דפוס ונציה. בדפוס וילנא הושמט ״רבי״.
והדר פריך מקדור וקרצוף דר׳ יהודה לא גזר ורבנן לא גזרי וס״ל דהתם נמי אדם בהול על ממונו דבהמה מתנונה והולכת מפני העפרורית והקשר השער. ומשני דהתם ליתא אלא צערא בעלמא וכיון דלא בדילי אינשי מיניה גזרי רבנן דסבירא להו דקדור בפרצוף מיחלף ופריך לר׳ יהודה דכיון דלא בדילי אמאי לא גזר כי היכי דגזר בחמץ. ופריק דס״ל דלא מיחלף וכל דלא מיחלף ליכא למגזר דומיא דעניבה וקשירה לרבנן (ח״י).
מאי דסליק לן להלכתא – אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום כל דלא חזינן הא חזינן דשקל ועל לביתא חיישינן דלמא שיירי וצריכה בדיקה. כהנים מותרים לכנוס בבתי גוים שבחו״ל ולא חיישינן לנפלים. תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ושקל ועל ולא ידעינן אי חמץ אי מצה ספקו אסור וצריך בדיקה פירש ואתא עכבר ושקל אזלינן בתר רובא ולא צריך בדיקה ולא בטל שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק והחמץ סמוך לשאינו בדוק והמצה לבדוק ושני עכברים ושקלי ועייליה ולא ידעינן האי להי עייל והאי להי עייל אינן צריכין בדיקה אבל צריכין בטול ואי קאי בי מיצעי צריך בדיקה. צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק אי סמיך לשאינו בדו׳ לא צריך בדיקה ואי לא סמיך צריך בדיקה. צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקים ולא ידעי׳ להי מינייהו על צריכין בדיקה שניהם ואפילו לא באו שניהם לשאול בבת אחת ואפי׳ סמוך. וכן בשני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים בדוקים ושני עכברי דאי סמיכי תלינן בדסמיך. שקל וספק על ספק לא על וצריכין בדיקה על בדק ולא שכח אפי׳ בטול לא צריך על בדק ואשכח אפילו בטול לא צריך. הניח תשע ומצא עשר צריך לבדוק על התשע דאמרינן דהני אחריני נינהו בד״א בשהיו כל הככרות קשורין זה בזה הא לאו הכי א״צ. הניח עשר ומצא תשע צריך לבדוק על העשר ובקשורין דוקא ואם לא מצאן מבטל הניחו בזויות זו ומצאו בזויות אחרת צריך לבדוק כל שנסתפק לו בחסרון שנכנס וככר בפיו ונכנס אחריו אפילו מצא פירורין לבדוק כל שלא מצאו כולו שלם תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו אם מצא פירורין אין צריך בדיקה עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו וכל שכן אם זה לבן וזה שחור. או עכבר נכנס וככר בפיו וחולד׳ יוצאת וככר בפיה ואפילו עכבר בפי חולדה כולן צריכין בדיקה דכלהו חדא ספיקא נינהו. אבל עכבר נכנס וככר בפיו ומכיר לעכבר וחולדה יוצאת וחולדה וככר בפיו בפיה אין צריך בדיקה כיון דאיכא למתלי. ככר בשמי קורה וככר בבור וככר בפי נחש צריך להוריד ולהעלות ולשכו׳ חבר להוציאו ואם אינו מוצא או שהשכר רב מבטלו:
בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרי׳ ואם לא בדק בודק ביום ואם לא בדק בודק בתוך המועד ואם לא בדק בודק לאחר המועד. ותו לא מידי:
תנן התם אחד אומר בשנים בחדש וא׳ אומר בג׳ וא״ת כיון דעבדי חקירת כמה בחודש חקירת באי זה יום למה לי וכו׳ וא״ת עוד אמאי לא תני אחד אומר באחד לחודש וא׳ אומר בשנים וכו׳. וא״ת ואמאי עדותן קיימת לימא אי דייקינן בהו וכו׳. וא״ת עוד מרישא שמעינן לה וכו׳ כולה כתבתיה בפרק היו בודקין במסכת סנהדרין בס״ד:
שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעבורו הא דלא קאמר שזה ידע בחסורו של חדש וזה לא ידע משום דאי אמר חד אנא ידענא בחסורו של חדש וקושטא קאמר אם כן אידך דקאמר דהחדש מעובר על כרחין שקרא קאמר דהא לא שמע שיפורא אבל כשזה יודע בעיבור׳ בקושטא אידך דלא ידע ואמר דחסר הוא לא משקר דאפשר דלא שמע וסמיך אמולד הלבנה דחסר לעולם דחדושה של לבנה כ״ט יום וכעין מאי דאמרינן שב ואל תעשה שאני:
אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטלה אמרינן טעמא בפרק בן סורר משום דבחד עבורא טעו רובא דאינשי אבל בתרי עיבורי לא טעו וא״ת ולמה לי טעמא דרובא תיפק לי משום דמכוני יום אחד וכו׳ וא״ת עוד זה אומר בשנים וזה אומר בשלשה אמאי עדותן קיימת וכו׳ כתבתיה שם: אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש עדותן קיימת – וא״ת ואמאי עדותן קיימת וכו׳ אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. וא״ת ואמאי בטלה. כתבתים שם בס״ד:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרי׳ ואם לא בדק בודק ביום ואם לא בדק בודק בתוך המועד ואם לא בדק בודק לאחר המועד. ותו לא מידי:
תנן התם אחד אומר בשנים בחדש וא׳ אומר בג׳ וא״ת כיון דעבדי חקירת כמה בחודש חקירת באי זה יום למה לי וכו׳ וא״ת עוד אמאי לא תני אחד אומר באחד לחודש וא׳ אומר בשנים וכו׳. וא״ת ואמאי עדותן קיימת לימא אי דייקינן בהו וכו׳. וא״ת עוד מרישא שמעינן לה וכו׳ כולה כתבתיה בפרק היו בודקין במסכת סנהדרין בס״ד:
שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעבורו הא דלא קאמר שזה ידע בחסורו של חדש וזה לא ידע משום דאי אמר חד אנא ידענא בחסורו של חדש וקושטא קאמר אם כן אידך דקאמר דהחדש מעובר על כרחין שקרא קאמר דהא לא שמע שיפורא אבל כשזה יודע בעיבור׳ בקושטא אידך דלא ידע ואמר דחסר הוא לא משקר דאפשר דלא שמע וסמיך אמולד הלבנה דחסר לעולם דחדושה של לבנה כ״ט יום וכעין מאי דאמרינן שב ואל תעשה שאני:
אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטלה אמרינן טעמא בפרק בן סורר משום דבחד עבורא טעו רובא דאינשי אבל בתרי עיבורי לא טעו וא״ת ולמה לי טעמא דרובא תיפק לי משום דמכוני יום אחד וכו׳ וא״ת עוד זה אומר בשנים וזה אומר בשלשה אמאי עדותן קיימת וכו׳ כתבתיה שם: אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש עדותן קיימת – וא״ת ואמאי עדותן קיימת וכו׳ אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. וא״ת ואמאי בטלה. כתבתים שם בס״ד:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush