^א אבל בשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכן הוא בטור שו״ע סי׳ עה סעי׳ יד (בשם הרמ״ה). ובתשובת רמב״ן שבספר התרומות שער יט חלק א. וראה קצות החושן סי׳ צ״ב ס״ק י׳.

^ב צ״ל, אשהיד.

^ג לפנינו אמר לה. ולשון ׳אחוי׳ משמעו שאחר שהראה לה העד יכולה היא להעיד כן מעצמה ואינה צריכה לו. אבל הרמב״ן כתב שאם היא אומרת אמר לי מת בעלי, והוא מכחיש ואומר שלא אמר לה, העד נאמן, והוכיח כן מהא דאמרינן בכתובות דף עב שאמרה פלוני כהן תיקן לי את הכרי, ואשתכח שיקרא, שהכהן נאמן לומר שהיא משקרת. ובכל זאת אין העד חייב קרבן שבועה, כי יכולה היא לבוא לבית דין לומר בעלי מת, ואינה צריכה לומר פלוני אמר לי. והטעם שמותרת לינשא בעדותו הראשונה שמת בעלה, אף שהיא יודעת שחזר בו העד מעדותו הראשונה, כתב הריטב״א, מפני שהאשה עצמה כבית דין לעדות זו, וכיון שהעיד בפניה שוב אינו חוזר ומגיד (ולפי זה אין הכרח מדברי הרמב״ן לכל עד מפי עד, ואפשר שבכל עד מפי עד, צריך העד השני להעיד פלוני אמר לי שמת, וכל זמן שלא העיד הראשון בבית דין יכול לחזור בו - וכמו שכתב הר״ן בתשובה סי׳ מז, ואם חזר בו הראשון בטלה העדות לגמרי). ואולי דעת ר״ח שאם חזר בו העד מעדותו הראשונה אסורה היא להינשא, וגם אם מותרת היא להינשא על פי דין, בית דין לא יתירוה, כי גם האשה עצמה צריכה להעיד פלוני אמר לי שמת בעלי, וכיון שהעד מכחישה לא יתירוה, ולכן פירש ר״ח דאחוי לה, והיא מעידה שמת בעלה על פי ידיעת עצמה.

^ד יבמות דף קטז,ב.

^ה כצ״ל. בכתה״י, לה לא, ולה׳ תוקן ללא׳. וכנראה נתחלף לסופר סדר המילים. ושכח לתקן גם ׳לא׳ ללה׳.

^ו ט״ס כאן. וצריך להוסיף: ולא. או שלחברתה׳ נכתב בטעות אגב שיטפא דלישניה. וראה לעיל הערה 55.

^ז תוס׳ כתבו דהא דאמרינן בגמרא שמע מינה משביע עידי קרקע חייב קאי גם אמשביע עד סוטה, ואפשר שגרסו ׳דאתפסה׳ מטלטלי (וכגרסת הריטב״א), אבל לגרסתנו דתפסה מטלטלי, לכאורה לא שייך לומר כן במשביע עד סוטה שעדיין אינה תובעת כתובתה. ולדעת ר״ח שכתובה אינה נגבית אלא מהקרקע אפילו מיניה, וצריך לחלק בין עד סוטה לעד מיתה, ראה חידושי רבנו חיים הלוי הל׳ שבועות. ובתוס׳ הרא״ש כאן כתב שתביעת הבעל היא תביעת מטלטלין, כי הוא יכול לפרוע כתובתה מהמטלטלין, אבל תביעת האשה היא תביעת קרקע, כי היא אינה יכולה לגבות רק מקרקעות.

^ח הובא ברשב״א. וכן הביאו הראשונים דברי הר״ח בכתובות צו,א שלא מהני תפיסה אלא מחיים, אבל מחיים מהני תפיסה אפילו לכתובת אשה אף שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, וכמו שפסק ר״ח בדף פד,א שם כרב אשי, ואף שאין כתובה נגבית ממטלטלין אפילו בחיי הבעל, וכמו שכתב ר״ח בדף פו,א שם ובקידושין דף סה,ב.

^ט מכאן גם בק״ג מס׳ 6 דף 2.