^א וכן פירש רש״י. וזה לשון ר״ח בסנהדרין דף טז,ב: אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד. שנ׳ ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, כן תעשו לדורות. העזרות בע״א, בבית דינו של משה. אבל כלי הקדש עבודתן מקדשתן, ואין צריכין הכלים לדורות משיחה. ירוש׳למי. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כן תעשה לדורות, משה זה מלך ונביא, אהרן אילו אורים ותומים, אספה לי שבעים איש מזקני ישר׳אל זו סנהדרין, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ומפורש בשבועות פרק ב בגמ׳רא אחד נכנס לעזרה כול׳. ע״כ. אבל הר״י מיגש פירש שמשה במקום שבעים ואחד הוי קאי, שהרי עדיין לא היו סנהדרין ביום הקמת המשכן. אולם מלבד הוכחת ר״ח מהירושלמי שהיו שם סנהדרין, לכאורה מוכח כן גם מהבבלי שם, שלא אמרו (שם דף טז,ב) שמשה במקום ע״א הוי קאי רק בהמשך הגמרא על אין עושין סנהדריות אלא בע״א. ואפשר שלא אמרו משה במקום שבעים ואחד אלא בדבר שצריך לעשותו על פי בית דין של שבעים ואחד, שהכרעתו של משה שקולה כנגד הכרעת שבעים ואחד, אבל כשמוסיפין על העיר מלבד שהוא נעשה על פי שבעים ואחד, צריך גם שיהיו בית דין מהלכין אחריהם, ועל זה לא מהני מה שמשה שקול כשבעים ואחד.

^ב ור״י מיגש כתב, ושתי תודות במקום המילואים. ור״י מלוניל כתב: ויש לומר דאותן שתי תודות שקדש עזרא את חומת ירושלים, למד ממשה רבנו שקדש את המשכן במנחה של מילואים, כדאמרינן וכו׳, אבל עזרה אינה מתקדשת אלא בשירי מנחה וכו׳, דהיינו שיירי מנחה דכתיב והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו. והרשב״א תמה על ר״ח ור״י מיגש, שהרי במילואים לא היה חמץ אלא מצה, ואיך העמיד חמץ של תודה במקום מצה של מילואים. ותמיהת הרשב״א קשה גם על ר״י מלוניל, שאם עזרא למד ממנחה של מילואים, מה הקשו בגמרא אי מה להלן חמץ, והלא עיקרו נלמד ממצה של מילואים. ובמשך חכמה בפרשת תרומה על הפסוק וכן תעשו, כתב על פי דברי ר״ח, שלחמי התודה כנגד שתי החטאות שהיו בשמיני למילואים, זו של אהרן נשרף, ושל ישראל נאכל, ולדורות שאין מביאין חטאת בנדבה, מקדשים את ירושלים בלחמי תודה ואחת מהם נשרפת כנגד חטאתו של אהרן, והשניה נאכלת כחטאת העם, ועל פי נביא היה איזו נאכלת ואיזו נשרפת. – ובמהרש״א (דף טו,א תוס׳ ד״ה אין) כתב שלא קדשו המשכן בשיירי מנחה, שהרי אין מקומו קבוע, ואין קדושתו תלויה במקום אלא במשכן, ודי לו במשיכת המשכן, ומה שאין כן בבית עולמים שקדשו המקום בעצמו.

^ג בכתה״י נוסף ׳לדורות׳ וסומן למחיקה.

^ד אבל מדברי הרמב״ם בפרק ו מהל׳ בית הבחירה הל׳ יא נראה שמוכן תעשו ילפינן רק שאין מוסיפין אלא על פי מלך ונביא וסנהדרין ואורים ותומים, אבל הסדר איך מוסיפין (בלחמי תודה ובית דין מהלכין אחריהן וכו׳) אינו נלמד כלל מוכן תעשו. ראה חידושי רבנו מאיר שמחה כאן (וראה מקדש דוד סי׳ א אות ג).

^ה רש״י פירש שני לחמי תודה. אבל הרמב״ם כתב לחם של שתי תודות.

^ו אצ״ל, שהן.

^ז ובחידושי הרשב״א תמה על הר״י מיגש שכתב שרק תשעה מהם נעשים חמץ, אבל החלה הניתנת לכהנים היא מצה וגם עליה נאמר לא תאפה חמץ חלקם. עיין שם.

^ח לפנינו: דתניא. ותוקן בגליון.

^ט ללמדך ... לבו לשמים, כ״ה בכה״י. ולפנינו, מלמד ... לבו לאביו שבשמים.

^י כן הוא בירושלמי כאן. ובירושלמי סנהדרין: רב יהודה, ע״ש.

^כ דברי הימים א כא, יט. (בשמואל ב כד, יט: כדבר).

^ל בירושלמי שלפנינו: ויעל דוד בדבר גד, זה מלך ונביא.

^מ בירושלמי לפנינו נוסף: בירושלם. אילו אורים ותומים. ודוד אביהו, זה סנהדרין, שאל אביך ויגדך. שיר, וילך אחריהם הושעיה ושרי. תודות, ואעמידה שתי תודות וגו׳. ר׳ שמואל בר ר׳ יודן מה כתב מהלכות ולא תהלוכות. וככל הנראה נשמט שם עמוד שלם שנמצא בירושלמי סנהדרין פרק א הל׳ ג. ור׳ שמואל בר ר׳ יודן בא לדרוש שקידשוהו בלחמי תודה ולא בתודות עצמם, דכתיב מהלכות ולא תהלוכות, שניטלות על ידי אחר. ובסוף הסוגיא שם הביאו את הברייתא (המובאת בבבלי להלן דף טז,א) דשתי ביצעין היו בירושלים והעליונה אין קדושתה גמורה, ומפני מה לא קדשוה מפני שהיתה תורפת ירושלים שם ונוחה להיכבש משם. והבאת המשך הירושלמי כאן בפירוש ר״ח תמוה מאוד.

^נ ראה להלן דף טז,א.

^ס לפנינו, לשון יחיד, מנחה, יוצא, נפסל. ופירש הר״י מיגש דהיינו מנחת נסכים הבאה עם התודה, ונקמצת ושייריה נאכלים לכהנים (ופירש את משנתנו ׳ובשתי תודות׳ גם על העזרה) וצ״ע במה נשתנה דינו מכל מנחת נסכים ששנינו במנחות דף עד,ב שכולה כליל.

^ע בכתה״י בטעות, בירושלם

^פ לפנינו, לשון יחיד, מנחה, יוצא, נפסל. ופירש הר״י מיגש דהיינו מנחת נסכים הבאה עם התודה, ונקמצת ושייריה נאכלים לכהנים (ופירש את משנתנו ׳ובשתי תודות׳ גם על העזרה) וצ״ע במה נשתנה דינו מכל מנחת נסכים ששנינו במנחות דף עד,ב שכולה כליל.

^צ לפנינו, לשון יחיד, מנחה, יוצא, נפסל. ופירש הר״י מיגש דהיינו מנחת נסכים הבאה עם התודה, ונקמצת ושייריה נאכלים לכהנים (ופירש את משנתנו ׳ובשתי תודות׳ גם על העזרה) וצ״ע במה נשתנה דינו מכל מנחת נסכים ששנינו במנחות דף עד,ב שכולה כליל.