גמרא
פירוש
אָמַר שְׁמוּאֵל בִּיתֵדוֹת. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ותירגמה שמואל ביתידות. פירוש: יתידות שנים שלשה רחבות כמו טפח ארוגות1 בעגלה. שנמצא בין יתד ליתד כמו אמה, ונמצאת העגלה כולו מגולה היא כולה. והוצרך שמואל להעמידה ביתידות, משום דתני ר׳ חייא: תחתיהן, ואי אפשר להיות לעגלה תחת והיא אינה מקורה אלא ביתדות, שיש ריוח הרבה ביניהן, דליכא למימר בהן כלבוד דמי. והוא כדבענן למימר לקמן: כי שיעור שתי עגלות מהלכות זו בצד זו בט״ו אמה. ומיכן למדנו דרך רשות הרבים ט״ז אמה, אלו ט״ו אמה ואמה יתירה למקום בן לוי כו׳. תנו רבנן: קרשים מלמטה עוביין אמה, מלמעלן כלין והולכין עד כו׳. ר׳ יהודה דרש: יהיו תמים על ראשו – מלשון כילוי, כדכתיב: תמו נכרתו. והאי דכתיב: יחדיו בענן דליהוו משלבים כאחד, כשמחברן דומין כאילו אחד הן. ולא להוון משתלפי מהדדי. ור׳ נחמיה דייק: יחדיו – שיהו שוין מסופן עד ראשן. והאי דכתיב: תמים – דניתי שלימים, ולא מיתי דניסרא. בשלמא למאן דאמר: כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלן עוביין אמה. היינו דכתיב: ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקוצעות. המשכן בירכתים דל פלגא לחללה בהאי גיסא ופלגא2 דחללה בהאי גיסא דאשתייר מעשר אמות חללו של משכן. כי חללו של עשר אמות והן ששה קרשים תשע אמות, נשארה אמה תשלום עשר אמות למלאות עשר אמות ארך של משכן, ואמתא סומכא דקרש מהאי גיסא ואמתא לאידך גיסא, היינו דאתא פותיא דשני קרשים שבמקצועות ממלא לסומכא דהני קרשים ולחללה דאמתא כדאמרן. פירוש: המשכן עשר אמות חללו, כשמעמיד ברוח מערבית ששה קרשים כל קרש רחבו אמה וחצי הרי ט״ו אמות. נשאר מלחלל אמה נמצא פתוח חצי אמה מיכן וחצי אמה מיכן, היה מביא שני קרשים כל קרש רחבו אמה וחצי ומעמידם במקצועות. נמצא כל אחד סותם חצי אמה החלל, וממלא אמה עובי הקרש האחרון העומד בקצה הצפון שהוא סוף לעשרים קרשים. וכן כיוצא בו בקצה הדרום. נמצאו מכוונים תמים מלמטן ותמים מלמעלן, אין אחד מהן עודף ויוצא על חבירו. אלא למאן דאמר: כלין והולכין עד כאצבע, האי מעייל והאי נפיק. כי אף על פי שהן מכוונין מלמטן כנגד עוביו של קרש הסמוך להן מן הצפון, והקרש הסמוך להן מן הדרום. אבל מלמעלן מקום אשר הקרש כולו מכלפי עביו ועומד על כאצבע, נמצא כל אחד משני קרשים הללו של מקצועות המשכן יוצא אמה חסר אצבע מקרשי צפון ודרום. ופריק ר׳ יהודה: דשפי להו כי טירין,3 בלשון ערבי בניקא, שעושין בבגדים והיא רחבה מלמטן ומשפיע ומיציר מלמעלן, ובלעז גַייְרֵי. כך באלו שני קרשי המקצועות היה תחתיתו רחב אמה וחצי, והיה הנגד אוכל ועולה כשיפוע עד שיכלה למעלה עד כאצבע, כדי שישוו לקרשי צפון ודרום מבחוץ, ולא יהיה קרש יוצא וקרש נכנס. והבריח התיכון בתוך הקרשים, משלש רוחות, ואין עץ אחד מבריח שלש רוחות אלא במעשה נס. כתיב: ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה, רחב חללו של משכן עשר אמות כשתכסה היריעה על המשכן, והוא המשכן עומד מכסה החלל עשר אמות. נמצאו עודפות ט׳ אמות מזה הצד הצפוני משולשלת על הקרשים, וכן בצד הדרומי. כיוצא בו לר׳ יהודה שאומר: כי הקרשים למעלה עוביין אצבע בלבד, נמצא גג המשכן עשר אמות, וט׳ אמות מצד צפון כיסה הקרש. נשארו האדנים מגולין, וב׳ אצבעות מן הקרשים. כי כל קרש ארכן י׳4 אמות, אמה ממנו ידות מובלעות באדן. אבל לר׳ נחמיה שאומר: כי ראשי הקרשים נמי עוביין אמה, נמצא חלל המשכן וראשי הקרשים מתכסין מן היריעה י״ב אמה, נשארו מכ״ח אמה ט״ז אמה. ח׳ אמות מכסות מקרש שבצפון, י״ח אמה בקרש שבדרום. נמצא מכל קרש בשני הצדדין אמה מגולה והאדן. הנה זה החשבון לרחב המשכן. ועוד כתיב: ואת המשכן תעשה עשר יריעות כל יריעה רחבה ד׳ אמות, הרי עשר יריעות מ׳ אמה, והמשכן אורכו ל׳. כשתכסה המשכן ל׳ אמה נשארו י׳ אמות שמשתפעות ויורדות בקרשים אחורי המשכן, ונתכסו לר׳ יהודה הקרשים והאדנים עד קרוב לקרקע אצבע אחת, ולדברי ר׳ נחמיה נתכסו הקרשים ונשארו האדנים מגולים. ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעות ארך כל יריעה ל׳ אמה ורחבה ד׳ אמות. נמצאו אילו י״א יריעות בעת שהן מחוברות ל׳ אמה במ״ד אמות, כשמטיל ארך היריעות שהיא שלשים אמה לרחבן של משכן – מכסה חללו, עשר אמות נשארו אמות משתפעות ויורדות על גבי הקרשים בצפון וכיוצא בהן בדרום. לר׳ יהודה – מיכסיא דאדנים, לא נשאר מגולה מן האדן אלא אצבע. לר׳ נחמיה – מיכסיא אמה הקרשים, ונשארו האדנים מגולים. תניא נמי הכי כו׳: רוחב י״א יריעה מ״ד אמות, כשתטיל ל׳ מהם לאורכו של משכן ושתים כפילת היריעה אל מול פני האהל, הרי ל״ב אמה. נשתיירו י״ב אמה משתפעות ויורדות אחורי המשכן. לר׳ יהודה – נתכסו הקרשים והאדנים ונשארו ב׳ אמות מוטלות על הארץ. והיינו דכתיב: חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן. אלא לר׳ נחמיה הגג ל׳ ושתי אמות הכפילה ואמה עובי הקרש, הרי ל״ג אמות. נשארו י״א – י׳ אמות לקרש ולאדנים, נשארה אמה אחת. ואנן בענן שתהיה חצי היריעה עודפת? ופריק: מאי תסרח? תסרח מחברותיה, שחברותיה לא כיסו האדנים, וכשאתה מחשב אמה של אדנים וזו שעל הארץ הנה חצי היריעה. ותנא דבי ר׳ ישמעאל על זה תסרח העודף.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא שינו ל: ״אגודות״.
2 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דפלגא״.
3 כן בכ״י וטיקן 128. בערוך ״טרז״ בשם הגאון: ״טיריז״.
4 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ד׳ ״.
הערות
Gemara
Peirush