R. Chananel Shabbat 8b – ר' חננאל שבת ח:‏ – Shas HaMeforash

נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר: לְמַעְלָה מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – עֵירוּבוֹ עֵירוּב, לְמַטָּה מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה וּ״לְמַעְלָה״ – דְּדַלִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, וּ״לְמַטָּה״ – דְּתַתִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, מָה לִי לְמַעְלָה וּמָה לִי לְמַטָּה? הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא! אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה – וְקָתָנֵי: עֵירוּבוֹ עֵירוּב; אַלְמָא תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ: הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים״ – לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ: ^אהוּא ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְרַבִּי הִיא דְּאָמַר ^בכׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא דַּוְקָא קָאָמֵינָא לָךְ, דִּתְנַן: ^ג״אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם? פָּחוֹת מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּרְקָק מַיִם שרה״רשֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.⁠״ בִּשְׁלָמָא ״רְקָק״ ״רְקָק״ תְּרֵי זִימְנֵי – חַד בְּימוֹת הַחַמָּה וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּימוֹת הַחַמָּה, דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי לְקָרוֹרֵי נַפְשַׁיְהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַגַּב דְּמִטְּנִיף מִקְּרֵי וְנָחֵית, אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה לָא. צְרִיכָא. אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ: הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק – שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ, תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק – לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. ש״משְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה: ^דהַאי זִירְזָא דְּקָנֵי, רְמָא וְזַקְפֵיהּ רְמָא וְזַקְפֵיהּ – לָא מִיחַיַּיב עַד דְּעָקַר לֵיהּ. אָמַר מָר: אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה: נוֹטֵל מבעה״במִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ. הַאי ״אִסְקוּפָּה״ מַאי? אִילֵּימָא אִסְקוּפַּת רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים, ״נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת״? הָא מַפֵּיק מרה״ימֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים! וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רה״ירְשׁוּת הַיָּחִיד, ״נוֹטֵל מִן הֶעָנִי״? הָא קָא מְעַיֵּיל מרה״רמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לרה״ילִרְשׁוּת הַיָּחִיד! אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית, ״נוֹטֵל וְנוֹתֵן״ לְכַתְּחִלָּה? סוֹף סוֹף אִיסּוּרָא מִיהָא אִיתָא! ^האֶלָּא ״אִסְקוּפָּה״ מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא, כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה. וְכִי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה טְפָחִים – מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ. אָמַר מָר: וּבִלְבַד, שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי, מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת, ^ווְאִם נָטַל וְנָתַן – שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: ^זהַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת ד׳אַרְבַּע לְסוֹף ד׳אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עירובין ו׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ת״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ט:ב׳

^ב רמב״ם הלכות שבת כ״ד:י׳
טור אורח חיים ש״ז:כ״ב
טור אורח חיים שמ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ז:כ״ב
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ב:א׳

^ג רמב״ם הלכות שבת י״ד:כ״ד

^ד רמב״ם הלכות שבת י״ג:י״א

^ה רמב״ם הלכות שבת י״ד:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שמ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ו:א׳

^ו רמב״ם הלכות שבת י״ד:ט״ו

^ז רמב״ם הלכות שבת י״ב:י״ד

ואסיקנה: הילוך על ידי הדחק – שמיה הילוך. תשמיש על ידי הדחק – לאו שמיה תשמיש, כרבא. והא דאמר רב יהודה: זרזא דקניי – פיר׳: חבילת קנים. רמא וזקפה – כגון שהיתה מוטלת {על גבי הקרקע},⁠¹ הגביה הקצה האחת והאחרת מונחת על גבי קרקע, והעמידה והשליכה אפילו כל היום – לא נתחייב, שהרי לא הגביהה כלל. ואינו חייב עד דעקר ומנח – הלכה היא. הא דאמר ר׳ יוחנן: מקום שאין בו ד׳ על ד׳ טפחים – מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו משאם זה לזה. ועל זה הדרך העמדנו זו הברייתא, דתניא: אדם עומד על האיסקופה – נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מן העני ונותן לו. ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני, ולא מן העני ויתן לבעל הבית. כגון זה הוא שאמר ר׳ יוחנן שלא יחליפו. ולא יטול מבעל הבית ויתן לעני כו׳. ואם נטל מבעל הבית ונתן לעני, או מן העני ונתן לבעל הבית – פטור. ואמרי׳: נימא תהוי תיובתיה דרבא.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון

הערות

¹ כן הושלם בדפוס וילנא. המלים חסרות בכ״י וטיקן 128.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון