גמרא
פירוש
אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מַדְלְקִי.
שְׁמוּאֵל אִיקְּלַע לְבֵי אבין תוֹרָן אֲתָא הָהוּא גּוֹי1 אַדְלֵיק שְׁרָגָא אַהְדְּרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאַיְיתִי שְׁטָר וְקָא קָרֵי אָמַר אאַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא דְּאַדְלֵיק אַהְדְּרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא.הדרן עלך כל כתבי
פרק יז – כל הכלים
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן1 כו׳ – באנו לפרש מתי נפרקו בשבת או אפילו בחול. ואוקמה אביי להא מתניתין אף על פי שנתפרקו בחול ניטלין בשבת לפי שאינן דומין דלתות הכלים לדלתות הבית. כי דלתות הבית קבועין בקרקע ולא הוכנו להטלטל. אבל הכלים לא הוכנו אלא2 לטלטול וכל שכן דלתותיהן. ופשוטה היא. ומפרקינן:3 גזירה שמא יתקע – פירוש: שמא יתקע בה מסמר או יתד וכדומה להן. נוטל אדם קורנס לפצע בו איגוזים וג׳ – בא רב יהודה להעמיד משנתינו זו בקורנס המוכן לפצע איגוזים. ולא כל קורנס מותר. אלא זה בלבד. אבל קורנס של נפחים וכדומה להן אפילו לצורך גופו אסור. ואקשינן עלה רבה: אלא מעתה סיפא דקתני ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן – פירוש: לתת עליו מאכל לקטן כגון תבשיל. רחת ומלגז {מי}4 מכינים בני אדם לתבשיל וכדומה לו.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 בכ״י וטיקן 128 מופיעה כאן מלת ״שהן״, ונראה שיש סימן למחיקה מעליה.
2 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״אלא״.
3 בהגהות חשק שלמה הציע להשלים כאן: ״דלת של שידה, ושל תיבה, ושל מגדל נוטלין אבל לא מחזירין״. אך אין מלים אלו מופיעות בכ״י וטיקן 128 או בספר הנר בשם ר״ח.
4 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
הערות
Gemara
Peirush