גמרא
פירוש
״אַחַר יָשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם״ (הושע ג׳:ה׳) וְכֵיוָן שֶׁבָּא דָּוִד בָּאתָה תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי״ (ישעיהו נ״ו:ז׳).
וְכֵיוָן שֶׁבָּאת תְּפִלָּה בָּאת עֲבוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי וְכֵיוָן שֶׁבָּאת עֲבוֹדָה בָּאתָה תּוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר ״זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי״ (תהלים נ׳:כ״ג).
וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הוֹדָאָה דִּכְתִיב ״וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשׂוֹת הַחַטָּאת וְהָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים״ (ויקרא ט׳:כ״ב).
אֵימָא קוֹדֶם עֲבוֹדָה לָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואחריה ברכת דוד, שנאמר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את י״י ואת דוד מלכם.
ואחריה תפילה עבודה, שנאמר ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון. אחר עבודה הודאה, שנאמר זבח תודה יכבדנני.1 אחריהן ברכת כהנים שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וגו׳, מלמד שעשה החטאת ואחר כך בירך העם. אחר ברכה שלום שנאמר ואני אברכם, וברכת הקב״ה הוא שלום, שנאמר י״י עוז לעמו יתן י״י יברך את עמו בשלום. מיכן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב״ה שנאמר: מי ימלל גבורות י״י וגו׳, מי נאה למלל גבורות י״י למי שיכול להשמיע כל תהילתו. אמר ר׳ אלעזר2 כל המספר בשבחו של הקב״ה יותר מדיי נעקר מן העולם, שנאמר אם אמר איש כי יבולע. וכתיב: לך דומיה תהלה אלהים בציון – כלומר הדומיה היא תהילתך, סמא דכולא משתוקא. מילה בסלע ומשתוקה בתרתי. קראה על פה לא יצא דאתיא זכירה זכירה כתיב הכא נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר – ופרישנא זכור בפה מה שכתוב בספר. קראה תרגום – אוקימנה בשכתובה תרגום וקראה תרגום לא יצא, וכל שכן אם כתובה אשורית וקראה תרגום דהיינו על פה. בכל לשון לא יצא, אבל קורין אותה ללעוזות בלעז – ואוקמוה רב ושמואל בשכתובה בלעז יווני וקורין אותה ללעוז יווני. ואותבינן עליהו: קראה גיפטית, עיברית, עולמית,3 מדית, יוונית, בכל לשון לא יצא. ופרקינן: לא דמיא מתניתין אלא לסיפא: גיפטית לגיפטים, עיברית לעברים, יוונית ליוונים יצא. אי הכי רב ושמואל לוקמה מתניתין בכל לעז – אין מתניתין כברייתא, ודרב ושמואל בעלמא איתמר. ואליבא דרבן4 שמעון בן גמליאל דאמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית – אמרו בלעז יוונית לכל כשר דיוונית לרבן שמעון בן גמליאל כאשורית לתנא קמא היא. וקיימא לן כמתניתין וכפירושא דברייתא. והלעוז ששמע אשורית אף על גב דלא ידע מאי קאמרי יצא – מאי טעמא? דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא. וכגון {נשים}5 ועמי הארץ דלא ידעין פירוש האחשתרנים6 בני הרמכים אפילו הכי נפקין ידי חובתן.7 קראה סירוגין יצא. פירוש פיסקי פיסקי – כגון שקורא ומפסיק ביני ביני וחוזר ומתחיל ממקום שפסק. סלסליה – פירוש הפוך בה והפך בה, כלומר התעסק בתורתך תמיד. מטאטא – שמכבדין בו הבית. יהבך – המשאוי שלך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואחריה תפילה עבודה, שנאמר ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון. אחר עבודה הודאה, שנאמר זבח תודה יכבדנני.1 אחריהן ברכת כהנים שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וגו׳, מלמד שעשה החטאת ואחר כך בירך העם. אחר ברכה שלום שנאמר ואני אברכם, וברכת הקב״ה הוא שלום, שנאמר י״י עוז לעמו יתן י״י יברך את עמו בשלום. מיכן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב״ה שנאמר: מי ימלל גבורות י״י וגו׳, מי נאה למלל גבורות י״י למי שיכול להשמיע כל תהילתו. אמר ר׳ אלעזר2 כל המספר בשבחו של הקב״ה יותר מדיי נעקר מן העולם, שנאמר אם אמר איש כי יבולע. וכתיב: לך דומיה תהלה אלהים בציון – כלומר הדומיה היא תהילתך, סמא דכולא משתוקא. מילה בסלע ומשתוקה בתרתי. קראה על פה לא יצא דאתיא זכירה זכירה כתיב הכא נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר – ופרישנא זכור בפה מה שכתוב בספר. קראה תרגום – אוקימנה בשכתובה תרגום וקראה תרגום לא יצא, וכל שכן אם כתובה אשורית וקראה תרגום דהיינו על פה. בכל לשון לא יצא, אבל קורין אותה ללעוזות בלעז – ואוקמוה רב ושמואל בשכתובה בלעז יווני וקורין אותה ללעוז יווני. ואותבינן עליהו: קראה גיפטית, עיברית, עולמית,3 מדית, יוונית, בכל לשון לא יצא. ופרקינן: לא דמיא מתניתין אלא לסיפא: גיפטית לגיפטים, עיברית לעברים, יוונית ליוונים יצא. אי הכי רב ושמואל לוקמה מתניתין בכל לעז – אין מתניתין כברייתא, ודרב ושמואל בעלמא איתמר. ואליבא דרבן4 שמעון בן גמליאל דאמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית – אמרו בלעז יוונית לכל כשר דיוונית לרבן שמעון בן גמליאל כאשורית לתנא קמא היא. וקיימא לן כמתניתין וכפירושא דברייתא. והלעוז ששמע אשורית אף על גב דלא ידע מאי קאמרי יצא – מאי טעמא? דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא. וכגון {נשים}5 ועמי הארץ דלא ידעין פירוש האחשתרנים6 בני הרמכים אפילו הכי נפקין ידי חובתן.7 קראה סירוגין יצא. פירוש פיסקי פיסקי – כגון שקורא ומפסיק ביני ביני וחוזר ומתחיל ממקום שפסק. סלסליה – פירוש הפוך בה והפך בה, כלומר התעסק בתורתך תמיד. מטאטא – שמכבדין בו הבית. יהבך – המשאוי שלך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״יכדנני״.
2 כן בכ״י וטיקן 126 ובדומה במספר כ״י של הבבלי.
3 כן בכ״י וטיקן 126, וכן בקטע מן הגניזה של הבבלי. בדפוס וילנא שינו ל: ״עילמית״.
4 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״דרבנן״.
5 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר.
6 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״אחשדרפנים״.
7 עיינו בהגהות חשק שלמה שאפשר שלפי גרסת ר״ח, רק עמי הארץ לא ידעו פירוש המלים האלו. ובדומה בדיון בתשובות ריב״ש ש״צ-שצ״א.
הערות
Gemara
Peirush