^א קטע גניזה מס׳ 3.

^ב לשון מצוי אצל ר״ח.

^ג לכאורה כוונת ר״ח להקשות מנלן דחייבי מיתה בידי שמים לוקין, וחסר כאן התירוץ (ואין כונתו להקשות כיון שהוא במיתה למה לא שנה אותה במשנתינו, שהרי רוב חייבי מיתה בידי שמים שלוקין לא נשנו במשנה). ולא הבנתי דבריו, שהרי זר שאכלה לוקה שתים, אחת משום טבל, ובטבל שנינו במשנתינו שלוקה, אף שהאוכל טבל דינו במיתה כמו האוכל תרומה וכדילפינן לה בסנהדרין פג,ב. ואפילו אם יפרש את משנתינו בטבול למעשר שני שחייב מלקות ואינו במיתה (וכדעת הרמב״ם) צריך עיון, שהרי להדיא שנינו במשנתינו גם מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו שהוא במיתה. (אמנם המאירי כותב שאין הכרח במשנה שחייבי מיתה בידי שמים לוקין כיון שאפשר לפרש את הטבל המוזכר במשנה בטבל למעשר שני שאין בו אלא מלקות, אבל לא כתב איך נפרש את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו שהוא במיתה, גם ר״ח עצמו כתב להדיא בהמשך דבריו שהאוכל טבל האמור במשנתינו לוקה אחת כדתנן אכל טבל לוקה, לא שנא טבל טבול לתרומה ומעשר ולא שנא טבול לאחד מהם). גם עיקר הדבר תמוה למה הקשה ר״ח רק על אכילת תרומה שזר לוקה עליה ולא הקשה על אכילת טבל שגם כהן לוקה והוא במיתה. ואף שסוגיית הגמרא לחייב מלקות היא רק על חייבי כרת, אבל רוב הטעמים שנאמרו בגמרא מתאימים גם לחייבי מיתה. למעט טעמו של ר׳ אבהו דאמר בפירוש רבתה תורה חייבי כריתות למלקות ולפירוש ראשון של רש״י שהמשך דברי הגמרא שאינה רשעה המסורה לבית דין הם מדברי ר׳ אבא ולא מדברי ר׳ אבהו. גם לדעת הלחם משנה שלמסקנת הסוגיא חייבי כריתות אינם לוקים רק מכוח הלאו אלא גם מגזירה שוה דלעיני לעיניך, היינו דוקא חייבי כריתות דבעו אזהרה ולכן אינם יכולים ללקות על האזהרה והוצרכו גזירה שוה לחייבם מלקות, אבל חייבי מיתה בידי שמים אינם צריכים אזהרה.

^ד גרס והתנן כבגליון וחסר כאן המשנה.

^ה צ״ל בטיבלה.

^ו ריב״ן פירש דקאי על הא דבגבולין לוקה שלוש, וקמ״ל דשמיה ביאה ולכן לוקה שלוש, אבל לפירוש ר״ח נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל ולבית הלל לאו שמיה ביאה ולכן יכול לפדותו. פירוש ר״ח הובא בריטב״א, וכתב בערוך לנר שכן פירש גם הרמב״ם, ולכן פסק שאינו כנכנס לפנים. אולם קושי יש בפירוש ר״ח שלדבריו אין מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל בטבל אחר שנגמרה מלאכתו אלא במעשר שני אחר שהופרש, וע״כ צ״ל דלפי המסקנא פשיטא ליה דכמאן דהורמו דמי, וכיון שנגמרה מלאכתם כהופרשו דמי. אולם קשה לפרש כן ברמב״ם אחר שפסק בפירוש המשנה כתנא קמא ומשום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו, ולפי הערוך לנר פסק כר׳ שמעון בר״י וכרבינא, ואפשר שהרמב״ם אינו מקבל את דברי רבינא כפירוש על המשנה שם אבל ההלכה הוא מכריע כרבינא.

^ז קטע גניזה מס׳ 4.