גמרא
פירוש
מֵאֵימָתַי מְחַיְּיבִין עֲלֵיהֶן? אמִשֶּׁיִּרְאוּ פְּנֵי הַבַּיִת. כְּמַאן? כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּכּוּרִים, מִקְצָתָן בַּחוּץ וּמִקְצָתָן בִּפְנִים, בשֶׁבַּחוּץ, הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין לְכָל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁבִּפְנִים, הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ לְכָל דִּבְרֵיהֶם. אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: בִּכּוּרִים, הַנָּחָה מְעַכֶּבֶת בָּהֶן, קִרְיָיה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן. כְּמַאן? כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּזְּמַן הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם וְיֹאכְלֶנּוּ? וְדִין הוּא: בְּכוֹר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם. מַה בְּכוֹר אֵינוֹ אֵלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ אֵלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. מַה לַבְּכוֹר, שֶׁכֵּן טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? בִּכּוּרִים יוֹכִיחוּ: מַה לַּבִּכּוּרִים, שֶׁכֵּן טְעוּנִים הַנָּחָה! כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר ר׳ יצחק: אמאימתי חייבין עליהן? משיראו פני הבית. וכר׳ אליעזר, דתאני: ביכורין מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים, שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם, שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהן. אמר רב ששת: ביכורין הנחה מעכבת בהן, קריאה אינה מעכבת בהן. כמאן? כי האי תנא דתניא: ר׳ ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שיני בזמן הזה לירושלם ויאכלנו, ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום – דבתרויהו כתיב במקום. מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית כו׳ – ומדפריך מה לבכורין שכן טעונין הנחה, ולא קא פריך מה לבכורים שכן טעונין קרייה והנחה, שמע מינה דהנחה מעכבא קרייה לא מעכבא. ודאחי רב אשי, נהי דלא מעכבא אפילו מצוה ליכא? – ואקשינן: או הכי ליפריך מה לביכורים שכן טעונין הנחה וקרייה מצוה. אלא אמר רב אשי – מאי טעמא לא פריך קרייה והנחה? משום דביכורי דגר – אין בהן קרייה כלל, דלא יכיל למימר אשר נשבע יי לאבותינו, כיון דלא פסיקא ליה משום הכי לא תאני לה. וכיון דאיפריך ליה האי ד{י}נא מייתי ליה למעשר שיני מהק[י]שא. ת״ל: ואכלת לפני יי אלהיך מע[שר] דגנך ובכרת. מקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית כו׳. ואסקה רבינא: לעולם קסבר קדושה ראשונה קדושה לשעתה וקדושהב לעתיד .....מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
א לפנינו בגמרא ׳ביכורים׳ וכצ״ל. בגמרא אמר רב אדא אמר ר׳ יצחק ביכורים מאימתי חייבין עליהן משיראו פני הבית. ובתוס׳ יח,ב ד״ה ביכורים נראה שפירשו יראו פני הבית שיכנסו לפנים בעזרה (כן נראה לתקן הגירסא שם וכפי שמפורש בתוספות שאנץ, וכן כתב בר״י קורקוס פרק ג מביכורים בשם התוספות). ולהלן יט,ב אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה. אבל תוספות שם ד״ה אמר גרסו משיראה פני הבית כדגרסינן לענין ביכורים. אלא שלענין מעשר שני מפורש בגמרא דהיינו משיכנסו לפנים מחומת ירושלים. גם הרמב״ם בפירוש המשנה כאן ובספר המצוות לא תעשה קמ״א גרס בגמרא לענין מעשר שני משיראה פני הבית. ופירש דבריו דהיינו משיכנס לפנים מחומת ירושלים. וכמו כן כתב בביכורים בפרק ג הל׳ א שאינו לוקה עד שיכנס לפנים מחומת ירושלים. ובר״י קורקוס בהל׳ ביכורים שם האריך להוכיח כדעת הרמב״ם שביכורים ומעשר שני שוים. יש לציין שהנוסח בפירוש המשנה לפנינו יש בו שלשה תיקונים עקביים לענין מעשר שני, ובתחילה כתב הרמב״ם ׳משיראה פני ירושלים׳ ׳שיראה פני החומה׳ וציטט את לשון הגמרא ׳משיראה פני ירושלים׳. ושוב חזר וכתב ׳אחר שנכנס לירושלים׳ ׳שיכנס לירושלים׳ ואת לשון הגמרא תיקן ׳משיראה פני הבית׳. ואילו בהמשך המשנה על ביכורים כתב מתחילה ׳פני הבית׳ גם כשציטט דבריו שלעיל ביחס למעשר שני כתב גם כן ׳פני הבית׳. יתכן שהתיקון היה מיד עם כתיבתו לפני שהוא כתב את המשך המשנה. ואולי פירש בתחילה משיראה פני הבית האמור לענין ביכורים כשיטת התוספות דהיינו בתוך העזרה. ובניגוד למעשר שני שדינו תלוי בכניסה לחומת ירושלים, והוצרך לשנות לשונו במעשר שני מביכורים, ואחר כך חזר בו והשווה ביניהם, ופירש ראיית פני הבית כניסה לחומת ירושלים.
ב דלא כרש״י ראה תוספות ד״ה ואי.
הערות
Gemara
Peirush