^א היינו לר׳ ישמעאל ואפילו חייבי מיתות בית דין. והנה דעת הבעל המאור להלן טו,א דריש לקיש סבירא ליה דחייבי כריתות לוקין אפילו בלאו הניתק לעשה כיון שחיובם הוא מגזירה שוה דלעיני לעיניך, אבל אם נאמר דר׳ ישמעאל סבירא ליה דבמיתה ומלקות ליכא משום שתי רשעיות, וכמו כן סבירא ליה דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, שפיר לקי על הלאו עצמו ואינו לוקה על לאו הניתק לעשה.

^ב אבל רש״י כתב ׳מעיני העדה׳. כפירוש ר״ח כן הוא בשאלה לגאון שבקטע גניזה g2.27 (תשובת הגאון חסרה).

^ג צ״ל דהיא.

^ד ודחינן משמע דלא קיימא למסקנה סברת ר׳ אבהו דגמרינן לעיני מלעיניך, וכפירוש ראשון ברש״י דרב שמואל בר רב יצחק קיבלה מיניה דר׳ אבא בר ממל, אבל לפירוש שני ר׳ אבהו הוא דקאמר לה.

^ה כלומר, רשעה שעונשה נמסרת בבית דין.

^ו צ״ל לאזהרת. וכן הוא בק״ג מס׳ 6.

^ז כבגמרא כי״מ. ולפנינו, התראה.

^ח הלשון ׳דהא לא אתיא אזהרה אלא לחייב השוגג בקרבן׳ משמעו שגם אם חייבי כריתות בעי אזהרה פשוט הוא שאין האזהרה נצרכת אלא לחייב את השוגג בקרבן, אבל מיתה בידי שמים אינה צריכה אזהרה גם למאן דאמר כרת בעי אזהרה. וכן מבואר בדברי הרמב״ם בפירוש המשנה כאן. ובספר המצוות שורש י״ד כתב שכל מקום שיש כרת יש בו אזהרה כי אין עונשין אלא אם כן מזהירין חוץ מפסח ומילה, ולא כתב הטעם מאי שנא פסח ומילה שאינם צריכים אזהרה. ובאור שמח בפי״ח מהל׳ סנהדרין ציין לדברי הרמב״ם בכמה מקומות שהטעם שפסח ומילה אינם חייבים קרבן הוא כי אין בהם לאו, ובקרבן כתיב אשר לא תעשינה (וכמו שכתב רש״י זבחים קו,א), וסבירא ליה דרבינא פליג ארבא (וכמו שכתבו תוספות שם בדרך אפשר) והטעם שפסח ומילה אינם חייבים קרבן הוא מפני שלא נאמר בהם אזהרה. אבל מיתה בידי שמים פשוט הוא שאינה צריכה אזהרה. וכן יש להוכיח ממה שכתב בלחם משנה בפרק יח מהל׳ סנהדרין דחייבי כריתות לוקין לדעת הרמב״ם מגזירה שוה דלעיני לעיניך (ראה להלן בסמוך), ובחייבי מיתה בידי שמים אין בהם גזירה שוה ובכל זאת לוקין, ועל כרחך דמיתה בידי שמים אינה צריכה אזהרה גם לדעת הרמב״ם.
אמנם לעיקר הוכחת האור שמח ממה שכתב הרמב״ם שאין בפסח ומילה קרבן מפני שאין בהם לאו והם מצות עשה, יתכן מאוד שהרמב״ם פירש כך את דברי רבא שקרבן לא בעי אזהרה ובכל זאת פסח ומילה אין בהם קרבן מפני שהם מצות עשה, וכלשון המשנה בכריתות. וכמו דילפינן לה בתורת כהנים ריש דבורא דחובה מאשר לא תעשינה. וכפירוש הריטב״א כאן שהקשה למה לי משום שהם מצות עשה תיפוק ליה כי אין בהם מעשה עיין שם. אבל תוספות הקשו בלשון אחר למה לי למילף מעבודה זרה דבעינן מעשה והא דרשינן לה בתורת כהנים מועשה׳ יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה. ובזה מיושב קושיית התוספות מהא דמקשי רבא בזבחים קו,ב אמתניתין דפסח ומילה מצות עשה ותיתי בקל וחומר מנותר שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר. הרי שרבא גופא סבירא ליה בטעמא דמתניתין שפסח ומילה אין חייבין קרבן מפני שאין בהם לאו. ובמרומי שדה ריש כריתות כתב שהרמב״ם פטר את המיפר ברית מקרבן אף שהוא מחייבו כרת והוא במעשה, ומטעם שאין חיוב קרבן אלא על מצות לא תעשה. אלא שדברי הרמב״ם בפירוש המשנה ובספר המצות לכאורה מפורשים דכרת בעי אזהרה, ועל כרחך צריך לומר דרבינא פליג ארבא וכמו שכתב הלחם משנה.
והנה רש״י פירש שאין לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כי הוצרך הכתוב לכתבו להזהירו שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה. אבל מדברי הריטב״א מבואר דאף שהוצרך הכתוב לכתוב הלאו בשביל שהעובר עליו יהא חייב קרבן כי אין קרבן אלא על מצות לא תעשה, בכל זאת לוקין עליו כיון דעונש קרבן לא בעי אזהרה. ועל כרחך היינו טעמא שאין לוקין על לאו שניתן לאזהרה הוא מפני שאינו לאו פשוט אלא אזהרה על חיוב מיתה, ואין לוקין אלא על לאו פשוט. ראה הערה להלן בסמוך.