R. Chananel Makkot 10a – ר' חננאל מכות י.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

דִּכְתִיב: ״גִּלְעָד קִרְיַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן עֲקוּבָּה מִדָּם״ (הושע ו׳:ח׳). מַאי ״עֲקוּבָּה מִדָּם״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ עוֹקְבִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת. וּמַאי שְׁנָא מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא דִּמְרַחֲקִי, וּמַאי שְׁנָא מְצִיעָאֵי דִמְקָרְבִי? אֲמַר אַבַּיֵי: בִּשְׁכֵם נַמֵי שְׁכִיחִי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: ״וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים, חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה״ וְגוֹ׳ (הושע ו׳:ט׳). מַאי ״חֶבֶר כֹּהֲנִים״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּרִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת, כַּכֹּהֲנִים הַלָּלוּ שֶׁמִּתְחַבְּרִין לַחְלוֹק תְּרוּמוֹת בְּבֵית הַגְּרָנוֹת. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא כְתִיב: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר״ (במדבר ל״ה:ו׳). אֲמַר אַבַּיֵי: ^אהַלָּלוּ קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. הַלָּלוּ, לְדַעַת קוֹלְטוֹת, שֶׁלֹּא לְדַעַת אֵינָן קוֹלְטוֹת. וְחֶבְרוֹן עִיר מִקְלָט הוּא? וְהָכְתִיב: ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ (שופטים א׳:כ׳). אֲמַר אַבַּיֵי: פַּרְוָודָהָא, דִּכְתִיב: ״וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ, נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה״ (יהושע כ״א:י״ב). וְקֶדֶשׁ עִיר מִקְלָט הֲוַאי? וְהָכְתִיב: ״וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת [וְגוֹ׳] וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר״ (יהושע י״ט:ל״ה). וְתַנְיָא: עָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּים גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת! אֲמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי קֶדֶשׁ הֲוַאי, אֲמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן סֵלֵיקוֹם וְאַקְרָא דְּסֵלֵיקוֹם, גּוּפָא: ^בעָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּין גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת. וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם מַיִם, וְאִם אֵין שָׁם מַיִם, מְבִיאִין לָהֶם מַיִם, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם שְׁוָוקִים, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם אוֹכְלוֹסִין, נִתְמַעֲטוּ אוֹכְלוֹסֵיהֶן, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, נִתְמַעֲטוּ דִיּוּרֵיהֶן, מְבִיאִין לָהֶם כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, וְאֵין מוֹכְרִין בָּהֶן לֹא כְלֵי זַיִין וְלֹא כְלֵי מְצוּדָה, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. ^גוְשָׁוִין, שֶׁאֵין פּוֹרְסִין בְּתוֹכָן מְצוּדוֹת, וְאֵין מַפְשִׁילִין לְתוֹכָן חֲבָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא רֶגֶל גּוֹאֵל הַדָּם מְצוּיָה שָׁם. א״ראֲמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי קְרָא? ״וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי״ (דברים ד׳:מ״ב). עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. תְּנָא: ^דתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה, מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָחָי״. עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. אֲמַר ר׳רַבִּי זְעֵירָא: מִכָּאן ^השֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ^והָרַב שֶׁגָּלָה, מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ. אִינִי? וְהָא א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְנַיִן לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳ (דברים ד׳:מ״ג), [וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ]: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה״ (דברים ד׳:מ״ד)! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעִידָּנָא דַעֲסִיק בַּהּ, הָא בְּעִידָּנָא דְּלָא עֲסִיק בַּהּ. וְאִי בָעֵית, אֵימָא: מַאי קוֹלְטִין? מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא: הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס בְּבֵי רַב, וְלָא הֲוָה קָא יָכוֹל שְׁלִיחָא [דְּמַלְאֲכָא דְּמוֹתָא] לְמִיקְרַב לְגַבֵּיהּ, דְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא. סְלִיק וִיתֵיב אַאַרְזָא דְּבֵי רַב, פְּקַע אַרְזָא וּשְׁתֵיק, וְיָכֵיל לֵיהּ. א״ראֲמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: מִפְּנֵי מָה זָכָה רְאוּבֵן לִימָּנוֹת בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתַח בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם״ (בראשית ל״ז:כ״א). דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה [שָׁמֶשׁ]״ (דברים ד׳:מ״א)? אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַזְרַח שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: א״לאָמַר לוֹ: הִזְרַחְתָּ שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה״ (קהלת ה׳:ט׳)? ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשָּׁבַע כֶּסֶף״, זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְאָמַר: מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּימֶנָּה. ״{וּ}⁠מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה.⁠״ לְמִי נָאֶה לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן? מִי שֶׁכָּל תְּבוּאָה שֶׁלּוֹ. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: ״מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ״ (תהלים ק״ו:ב׳)? לְמִי נָאֶה (לְלַמֵּד) [לְמַלֵּל] גְּבוּרוֹת ה׳? מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. וְרַבָּנַן, וְאִיתֵימָא רַבָּה בַּר מָרִי אֲמַר: ״מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְבוּאָה.⁠״ כָּל הָאוֹהֵב (לַמְּלַמֵּד) בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. יְהַבוּ בֵיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה. (סִימָן אָשֵׁי לִלְמוֹד רַבִּינָא לְלַמֵּד.) רַב אָשֵׁי אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לִלְמוֹד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְבוּאָה. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: ״חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנוֹאָלוּ״ (ירמיהו נ׳:ל״ו)? חֶרֶב עַל צַוַּארֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל ת״חתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּד בְּבַד. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁין. כְּתִיב הָכָא ״וְנוֹאָלוּ״, וּכְתִיב הָתָם ״אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ״ (במדבר י״ב:י״א), וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁחוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ״. וְאִיבָעֵית, אֵימָא מֵהָכָא: ״נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צוֹעַן״ (ישעיהו י״ט:י״ג). רַבִּינָא אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר רַבִּי: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵירַי יוֹתֵר מֵהֶם, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָּן. א״ראֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם״ (תהלים קכ״ב:ב׳)? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וא״רוַאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי: בֵּית ה׳ נֵלֵךְ״ (תהלים קכ״ב:א׳)? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָתַי יָמוּת זָקֵן זֶה וְיָבֹא שְׁלֹמֹה בְנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל? וְשָׂמַחְתִּי. אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ (תהלים פ״ד:י״א), טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.: וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶם דְּרָכִים וְכוּ׳.: תַּנְיָא: ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:ט׳-י׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ז

^ב רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:ח׳

^ג רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:ח׳

^ד רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ו

^ה רמב״ם הלכות תלמוד תורה ד׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה י״ב
טור יורה דעה רמ״ו:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ו:ז׳

^ו רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ו

אמר אביי: בגלעד שכיחי רצחנים שנ׳ גלעד קרית פועלי און עקבה מדם. אמר ר׳ אלעזר: שהיו עקובין^א להרוג נפשות. ובשכם נמי שכיחי רצחנים, שנ׳ דרך ירצחו שכמה. חבר כהנים, שהיו מתחברין גדודים להרג – כחבורת כהנים על הגרנות בחילוק תרומה. ואסיקנה: אילו שש ערי מקלט קולטות לדעת ושלא לדעת – והאי דכתיב ועליהן תתנו ארבעים ושנים עיר אינן קולטות אלא לדעת.⁠^ב חברון היתה עיר מקלט, ושדה העיר וחצריה נתנו לכלב. וקדש עיר מקלט הואי? והכתיב: וערי מבצר הצדים ציר חמת רקת וכנרת וקדש ואדרעי. ושנינן: תרתי קדש הוו. ואין עושין בערי מקלט דברים שגורמין להיות רגלו של גואל הדם מצויה שם. תנא: תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנ׳ וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. א״ר זירא: מיכן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. א״ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו, איני שרב גולה, והאמר ר׳ יוחנן מניין לדברי תורה שקולטין שנ׳ את בצר במדבר וכתיב וזאת התורה. ופרקינן: קולטין ממלאך המות בעידנא דעסק בה. כדרב חסדא דהוה גריס יתיב בבי רב ולא הוה יכיל שליחא ^גלמיקרב גביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק יתיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה. אהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו – שהיה אוהב המצות ולא היה שבע מהן.⁠^ד ומי אהב בהמון לא תבואה. למי נאה להלל^ה בהמון? מי שכל תבואה שלו. והיינו דאמר ר׳ אלעזר: מי ימלל גבורות יי׳ ישמיע כל תהילתו, למי נאה למלל גבורות יי׳? מי שיכול להשמיע כל תהילתו. ^ו יהבו ביה רבנן עיניהו ברבה בריה דרבא^ז. ירושלמי:⁠^ח חמשה דברים היה הבית האחרון חסר מן הראשון, שנ׳:⁠^ט ואכבד, ה׳ חסר אילו ה׳ דברים שהיה הבית האחרון חסר מן הראשון. ואילו הן: אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. אמר אביי: תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו, היך בר נש דחכם חדא מכילה ואזיל לאתר ואינון מיקרין ליה דהוא חכם תרתי מכילי צריך למימר לון חדא מכילא אנא חכים. רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון לא^י תבואה, כר׳ יוסי בר׳ חנינא דאמר: חרב על^כ הבדים ונואלו, חרב על צוארי ^לתלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד. ולא עוד וכול׳. רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לא תבואה, והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותיי, ומחביריי יותר מהן, ומתלמידיי יותר מכולן. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם, מי גרם להיות עומדות רגלינו במלחמה? שערי ירושלם שהיו – מצויינין בהלכה. וכן אמר הקב״ה לדוד: טוב לי יום שאתה מתעסק בתורה בחציריך מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח.מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.

הערות

^א לפנינו, עוקבין.

^ב ר״ח אינו מפרש מהו לדעת ומהו שלא לדעת. והרמב״ם כתב שש ערי מקלט קולטות שלא לדעת, הואיל ונכנס בהן נקלט. ויתכן שבשאר ערי הלוים אין הרוצח נקלט אלא לדעתם.

^ג בדפוסים אחרונים נוסף (דמלאכא דמותא).

^ד עשיית מצוה כשאין בה תועלת עכשוית היא רק מפני אהבת המצוה עצמה, וזהו אוהב כסף לא ישבע כסף כי הוא תאב לכסף עצמו לא כאמצעי להשגת מטרות אחרות ולכן לעולם אינו שבע.

^ה כן הוא גם כן בערוך ערך אהובה. ובגמרא לפנינו ׳ללמד׳.

^ו לפנינו בגמרא נוסף: ורבנן וכו׳ עד לו תבואה. ופירש רש״י דמי שאוהב תלמידי חכמים יהיו לו בנים תלמידי חכמים, ובזה יהבו רבנן עינייהו. ולגירסת ר״ח קאי על ישמיע כל תהלתו.

^ז
ראה דק״ס שכן הוא בעין יעקב ובילקוט כת״י.

^ח בפרקין הל׳ ו. בירושלמי המשנה שלנו היא משנה אחת עד כמעט סוף הפרק ודברי הגמרא שם באים להסביר מי הוא הכהן המשוח ומי הוא המרובה בגדים, וכן המשך הירושלמי הוא על המשך המשנה ׳כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו׳. וכפי הנראה היה כתוב על הגליון של פירוש ר״ח ונכנס שלא במקומו.

^ט חגי א,ח.

^י ראה ריטב״א שאין לשנות הגירסא ולכתוב ׳לו׳ אלא בלשון תמיהה הוא, וכי מי אוהב בהמון האם זה שאין לו תבואה.

^כ כן הוא בגמרא ד״ו, ותוקן בדפוס לובלין ׳אל׳.

^ל בגמרא נוסף על ׳שונאיהם של׳.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון