^א מכאן עד דף יג, א זה מכת״י אוקספורד (2822)d.64, מס׳ 30, נדפס לראשונה באוצר הגאונים. רוב הפירוש שהדפסנו הוא על פי כתב יד הזה, ובמקורו הוא על קידושין ובבא קמא, אלא שהתפרק בגניזה להרבה דפים, ופוזר בסיפריות שונות (קמברידג׳, והאליאנס פריז) כדלהלן, ויכונה אצלינו בשם ׳כת״י 1׳].

^ב בגמרא איתא רק דדרשינן מכי יקח, אך לא מבואר מאיזה כי יקח דרשינן, דיש לומר דדרשינן מכי יקח איש אשה והיה אם לא תמצא חן [דברים כד, א], או מכי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה [שם כב, יג] [וכתיב נמי כי יקח איש אשה חדשה [שם כד, ה] אך מזה נראה ודאי דלא ילפינן]. ובדברי רבינו מבואר דמ״כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה״ דרשינן, וטעמו משום דזה ה״כי יקח״ הראשון דכתיב בתורה. וכ״כ בספר המצות להרמב״ם מצוה ריג שהא דמצוה לבעול בקדושין ילפינן מדכתיב כי יקח איש אשה ובא אליה, וכעי״ז בהל׳ אישות פ״א ה״א דילפינן דמצוה לקדש את האשה מפסוק זה. וכ״ה בחינוך מצוה תקנב. אך בלשון הגמרא לקמן ד,ב לפי הגירסא לפנינו, ברש״י [ביבמות נה,ב ד״ה קיחה; גיטין לג,א ד״ה בעילת], במגיד משנה ובלחם משנה שם, וברע״ב [במתניתין], משמע דילפינן מקרא דכי יקח איש אשה ובעלה, ולכאורה הטעם בזה הוא משום דמסתבר יותר להעמיד הך קרא בקדושין מקרא ד״כי יקח איש אשה ובא אליה״, דכאן הפסוק מיירי בדין גירושין, א״כ שפיר ניחא לומר דקדושין נמי ילפינן מהכא. ועיין בלשון רבינו לקמן ד,ב גבי ותנא מייתי לה מהכא דגורס שנאמ׳ כי יקח איש אשה, והיינו לכאורה לשיטתו דמקרא קמא ילפינן לה. [ואף דלקמן ט,ב אמרינן דרבי יוחנן לא יליף מ״ובעלה״ שנקנית בביאה משום דאי מהתם ה״א עד דמקדש והדר בעיל, וכעי״ז אמרינן לרבי שם, מ״מ סובר רבינו דאי״ז ראיה דאי אפשר למילף מ״כי יקח איש אשה ובא אליה״].