גמרא
פירוש
לֹא בִּיטְּלוֹ לָא אָמַר רַב הוּנָא מַאן תָּנָא אֹהָלוֹת רַבִּי יוֹסֵי הִיא. אִי רַבִּי יוֹסֵי אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תֶּבֶן וְאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כִּסְתַם עָפָר וּבָטֵל עָפָר וְעָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כִּסְתַם תֶּבֶן וְלֹא בָּטֵיל. אֶלָּא אָמַר רַב אַסִּי מַאן תְּנָא עֵירוּבִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר טוּמְאָה אַשַּׁבָּת קָרָמֵית הַנַּח אִיסּוּר שַׁבָּת דַּאֲפִילּוּ אַרְנְקִי נָמֵי מְבַטֵּל אִינִישׁ. רַב אָשֵׁי אָמַר בַּיִת אַחָרִיץ קָא רָמֵית בִּשְׁלָמָא חָרִיץ לְמִיטְיְימֵיהּ קָאֵי אֶלָּא בַּיִת לְמִיטְיְימֵיהּ קָאֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ופריק רב הונא מאן תנא אהלות ר׳ יוסי ופליג אתנא דידן איני והא ר׳ יוסי איפכא קתני (דתנן) [דתניא בתוספתא] באהלות פ׳ [ט״ו] ר׳ יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטיל. עפר (ואין עתיד) [ועתיד] לפנותו הרי הוא כסתם תבן ואינו בטל קתני מיהת הרי הוא כסתם עפר ובטל מכלל דר׳ יוסי סבר עפר סתם בטל אלא תנא דעירובין הוא ר׳ יוסי ופליג עליה תנא דאהלו׳ רב הונא בריה דרב יהושע א׳ גבי איסור שבת אפילו ארנקי בטיל וכל שכן עפר או צרורות רב אסי אמר בית אחריץ לא רמינן חריץ למטמייהו קאי הלכך סתמא בטיל אבל בית לאו למימליה קאי הלכך אי פריש דבטליה אין אי לא לא. מתני׳ נתן עליו נסר שרחב ד׳ טפחים כו׳ אמר רבה לא שנו שאם נתן בחריץ נסר פחות מד׳ טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלא בזמן שהושיט זה הנסר מזה הצד לצדו האחר של חריץ לרחבו אבל אם נתן זה הנסר לארכו של חריץ מצד אחר של חריץ אפילו פחות מד׳ מערבין אחד שהרי מיעט החריץ מד׳ טפחים לפי שרחב החריץ שנינו כי הוא [רוחב ד׳ ואם] נתן בו זה הנסר לארכו [הרי] מיעט רחבו מד׳ טפחים אמר רבא הא דתנן וכן ב׳ גזוזטראות זו כנגד זו מותר אבל זו שלא כנגד זו או למעלה מזו [לא] ולא אמרן [אלא] שיש ביניהן ג׳ טפחים אבל אין [ביניהן] ג׳ טפחים עמוקה היא ושרי. מתני׳ מתבן שבין ב׳ חצירות גבוה י׳ טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן. ואוקימנא מתבן שבין ב׳ חצירות גבוה י׳ טפחים לא שרי לכל חד וחד מינייהו אלא למיקם באפי בהמתו ממילא ואזלא ואכלה אבל ליתן תבן לתוך קופה או להעמידה על המתבן ולהאכילה אסור. ואם הוא מתבן בתוך הבית גבוה י׳ טפחים והבית בין שתי החיצונות זה נותן לתוך קופתו ומאכיל וזה נותן לתוך קופתו ומאכיל. ומאי שנא בית דאית ליה מחיצות ותקרה כי מיפחית התבן מי׳ טפחים מינכרא מילתא דחזי ליה דקא מירחק מן התקרה וכיון דתתמעט מעשרה טפחים ידע דתרוייהו אסירי ואי בעי נועל פתח ביתו ומבטל רשותו והוא אסור וחבירו מותר. וכן אתה אומר בניב של תבן. פי׳ תבן מעובה כמין חבילות שבין ב׳ תחומי שבת. דין (נבזה) [ניב של תבן] ודין מתבן שבין ב׳ חצירות אחד הוא ולא שרו אלא למיקם באפי בהמתו ותיזיל היא ותיכול. אבל לתת לתוך קופתו או להאכילה הוא לא (דבר) [דכד] מפחית מי׳ טפחים כיון דליכא תקרה לא מינכרא מילת׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush