R. Chananel Beitzah 15b – ר' חננאל ביצה טו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

פרק ב – יום טוב

מתני׳מַתְנִיתִין: ^איוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יו״טיוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַבְשִׁילִין ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^בתַּבְשִׁיל אֶחָד וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. ^גאֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה וְאִם שִׁיֵּיר מִמֶּנּוּ כׇּל שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת.: גמ׳גְּמָרָא: מנה״מ אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא {שמות כ׳:ז׳} זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ זׇכְרֵהוּ מֵאַחֵר שֶׁבָּא לְהַשְׁכִּיחוֹ. מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא כְּדַי שֶׁיִּבְרוֹר מָנָה יָפָה לַשַּׁבָּת וּמָנָה יָפָה לְיוֹם טוֹב. רַב אָשֵׁי אָמַר ^דכְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת קַל וָחוֹמֶר מִיּוֹם טוֹב לְחוֹל. תְּנַן עוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת בִּשְׁלָמָא לְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת הַיְינוּ דְּמֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אִין בְּיוֹם טוֹב לָא אֶלָּא לְרָבָא מַאי אִירְיָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב נָמֵי. אִין הָכִי נָמֵי אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע. וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא {שמות ט״ז:כ״ג} אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ מִכָּאן אָמַר ר׳רַבִּי אֱלִעֶזֶר אֵין אוֹפִין אֶלָּא עַל הָאָפוּי וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא עַל הַמְבוּשָּׁל מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לְעֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין מִן הַתּוֹרָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ בְּהִלְכוֹת יוֹם טוֹב יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי פִטָּסִין כַּת שְׁנִיָּה אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי חָבִיּוֹת כַּת שְׁלִישִׁית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כַדִּין. כַּת רְבִיעִית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי לְגִינִין כַּת חֲמִישִׁית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כוֹסוֹת הִתְחִילוּ כַּת שִׁשִּׁית לָצֵאת אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי מְאֵרָה. נָתַן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים הִתְחִילוּ פְּנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּין אָמַר לָהֶם בָּנַי לֹא לָכֶם אֲנִי אוֹמֵר אֶלָּא לְהַלָּלוּ שֶׁיָּצְאוּ שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן אָמַר לָהֶם {נחמיה ח׳:י׳} לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה׳ הִיא מָעוּזְּכֶם. אָמַר מָר שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה וְהָא שִׂמְחַת יוֹם טוֹב מִצְוָה הִיא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחַת יוֹם טוֹב רְשׁוּת. דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר ^החַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דברים ט״ז:ח׳} עֲצֶרֶת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {במדבר כ״ט:ל״ה} עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם הָא כֵּיצַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אוֹ כּוּלּוֹ לַה׳ אוֹ כּוּלּוֹ לָכֶם וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם. מַאי לְאֵין נָכוֹן לוֹ אָמַר רַב חִסְדָּא לְמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין אִיכָּא דְּאָמְרִי מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין ^ואֲבָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין וְלֹא הִנִּיחַ פּוֹשֵׁעַ הוּא. מַאי כִּי חֶדְוַת ה׳ הִיא מָעוּזְּכֶם אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ. וְאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּימוּ נְכָסָיו יִטַּע בָּהֶן אֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים צ״ג:ד׳} אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳. אִי נָמֵי אַדְרָא כִּשְׁמֵיהּ כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי מַאי אַדְרָא דְּקָיְימָא לְדָרֵי דָּרֵי תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶדֶר אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְאֵינָהּ נֶחְמֶסֶת וּפֵירוֹתֶיהָ מִשְׁתַּמְּרִין. תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא אֲחוּהּ דְּרַבְנַאי חוֹזָאָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקכ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:א׳

^ב רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ג׳
טור אורח חיים תקכ״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ב׳

^ג רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ה׳
טור אורח חיים תקכ״ז:ט״ו
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ט״ו

^ד רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:א׳

^ה רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקכ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ט:א׳

^ו טור אורח חיים תקכ״ז:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ז׳

E/ע

הערותNotes

הדרן עלך ביצה שנולדה. יום טוב שחל כו׳ לא יבשל כתחילה מיום טוב לשבת כו׳. מנא לן שעושה תבשיל וסומך עליו לשבת? אמר שמואל, מדכתיב: זכור את יום השבת – כלומר: זכריהו מקודם יום טוב, שבא להשכיחו. ואמר רבא: כיון שיודע כי מחר צריך לבשל לשבת בפני עצמו, אף הוא מתכוין לברר מנה יפה לשבת, שלא יבשל הכל ליום טוב. רב אשי אמר: למה אין מבשלין מיום טוב לשבת אלא על ידי עירוב? כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת – קל וחומר מיום טוב לחול. ואקשינן עליה: אי משום האי, למה לי מערב יום טוב? אפילו ביום טוב נמי! ומשניאין: אלא, גזירא שמא יפשע ביום טוב, ונמצא אופה ומבשל בלא עירובי תבשילין. ותנא מפרש טעמא דמתני׳ מהכא: את אשר תאפו אפו ואת אשר וגו׳ – כלומר: אם אפיתם מאתמול – אפו גם עתה. וכן אם יש לכם כבר מבושל – בשלו. והאי אי איפשר לאוקומי בחול, אלא מיום טוב לשבת, ומפרש שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל. מיכן סמכו לעירובי תבשילין מן התורה. פי׳ בעלי פטסין: הם בעלי חביות גדולות – כלומר: יש להן הרבה ומשכימין, שיספק להן היין עד הערב. בעלי לגינין – פחות מן הכדים. הכוסות – פחות מן הלגין, בת השפויות. אמר להן: [הללו] בעלי מאירה – כלומר: אין להן כלום. לא קיימו שמחת יום טוב ולא מצות בית המדרש – שכבר יצאו. ואסיק: כל מי שהיה יכול להניח עירובי תבשילין ולא עירב – פושע הוא. מאי כי חדות י״י היא מעוזכם? אמר הקב״ה לישראל: לוו עלי, ושמחו היום, וקדשוהו, והאמינו בי ואני פורע – כלומר: קיימו מצות חדות י״י שאמר הקב״ה: ושמחת בחגך. והאמינו שאני מזמן לכם ברכה במעשה ידיכם, כדי שתפרעו מה שלקחתם בהלואה.
ואמר ר׳ יוחנן: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר: אדיר במרום י״י. כלומר: יעשה מהן צדקה חשובה לפני י״י במרום, כדכתיב: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ומפורש בפרק השותפין, במעשה דמונבז המלך, דאמר: אני גנזתי למעלה – כלומר: הצדקה שפירשתי לעניים, הנה היא גנוזה לי למעלה במרום, כדכתיב: מלוה י״י חונן דל.
איכא דאמרי: אדרא כשמיה, והוא מאילני סרק, והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה, ואם מסיין בו הכרם – אין חיה יכולה ליכנס לתוכו ומשתמר לעולם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון