גמרא
פירוש
וְהָא טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם הֶפְסֵד הָרַמַּאי הוּא! אֵלָּא תַּרְוַיְיהוּ לְרַבָּנַן אִיצְטְרִיךְ, וְלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שאלה ופקדון ז׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט רצ״ב:ט״ו
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ב:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט רצ״ב:ט״ו
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ב:ט״ו
ג רמב״ם הלכות שאלה ופקדון ז׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט רצ״ב:ט״ו
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ב:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט רצ״ב:ט״ו
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ב:ט״ו
המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן.
מאי טעמא, אמר רב כהנא: רוצה אדם בקב שלו מט׳ קבין של חבירו.
רב נחמן בר יצחק אמר: חיישינן שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר. [מיתיבי: המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע בהן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר.]1
ומקשי׳: בשלמא לטעמיה דרב כהנא היינו דקתני לפיכך – פי׳: כיון שאין אדם רוצה שיחליף לו פרותיו אלא ישארו לו כמות שהן – לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר. אלא לטעמיה דרב נחמן, מפני שבעל הבית עושה אותן תרומה מיבעי ליה למימר.
ופרקינן: כיון דאמור רבנן לא יגע בהן, דחיישינן שמא בעליהן עשאום תרומה – לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה כו׳. אמר רבה2 בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל, דאמר תנא קמא: לא יגע בהן – בזמן שחסרונן, כדתנן במתני׳: הרי זה יוציא לו חסרונות. אבל יותר מכדי חסרונן – דברי הכל מוכרן בבית דין. הא דאמר ר׳ יוחנן דברי הכל מוכרן בבית דין – ודאי פליגי אדרב נחמן, דהוא אמר: חיישינן שמא עשאן תרומה, ותרומה אינה נמכרת לשום חולין. ור׳ יוחנן הא אמר: מוכרן, הילכך פליגא ודאי.
לימא דהא דר׳ יוחנן פליגא נמי אדרב כהנא, דהא איהו נמי לא ימכרם קאמר.
ודחי׳: אית לן למימר דלא אמר רב כהנא לא ימכרם אלא היכא דחסרי פחות מכדי חסרונן, והוא כדתנן לקמן: לחיטים ולאורז ט׳ חצאי קבין לכור וכו׳. אבל בחסרון יתר מזה – לא אמר רב כהנא לא ימכור, ולא פליגא עליה דר׳ יוחנן.
ומקשי׳ לר׳ יוחנן: וניחוש דילמא הוה בהן חסרון יתר מכדי חסרונן, ששנינו במשנתינו: ימכרם על פי בית דין מי שהיו מופקדין אצלו, ולמה שנינו לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה כו׳ – פי׳: כגון שהיו לו פירות טבל בביתו, ואמר: הפירות שיש לי3 פקדון אצל פלוני – הרי הן תרומה על הפירות הללו, ואוכלם על מנת שפירותיו קיימין. וכיון שמכרם, נמצא אוכל טבלים למפרע4.
ופרקינן: כי מזבנינן להו להני פירי – לכהנים מזבנינן להו בדמי תרומה, שאם יבואו בעליהן ויאמרו כי תרומה היו – יחזרו דמיהן לכהן. והדבר ידוע שאין בעליהן עושין אותן תרומה על מקום אחר אלא בקרוב זמן, שדבר ברור הוא שאין בתוך זה הזמן עלה בהן יותר מכדי חסרונן, דאמרי׳: ודאי חל עליהן שם תרומה, ונפטרו הפירות שהפרישן עליהן. אבל אחר זמן הרבה, דאיכא למיחש דילמא הוה בהו יותר מכדי חסרונן – לא, ועל אורחא דא דשמעתא הדה. ומקשינן: המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו וכו׳. פי׳ כיון דקום קום5 – כיון שהחמיץ, כך יעמיד בחימוצו לעולם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
רב נחמן בר יצחק אמר: חיישינן שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר. [מיתיבי: המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע בהן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר.]1
ומקשי׳: בשלמא לטעמיה דרב כהנא היינו דקתני לפיכך – פי׳: כיון שאין אדם רוצה שיחליף לו פרותיו אלא ישארו לו כמות שהן – לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר. אלא לטעמיה דרב נחמן, מפני שבעל הבית עושה אותן תרומה מיבעי ליה למימר.
ופרקינן: כיון דאמור רבנן לא יגע בהן, דחיישינן שמא בעליהן עשאום תרומה – לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה כו׳. אמר רבה2 בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל, דאמר תנא קמא: לא יגע בהן – בזמן שחסרונן, כדתנן במתני׳: הרי זה יוציא לו חסרונות. אבל יותר מכדי חסרונן – דברי הכל מוכרן בבית דין. הא דאמר ר׳ יוחנן דברי הכל מוכרן בבית דין – ודאי פליגי אדרב נחמן, דהוא אמר: חיישינן שמא עשאן תרומה, ותרומה אינה נמכרת לשום חולין. ור׳ יוחנן הא אמר: מוכרן, הילכך פליגא ודאי.
לימא דהא דר׳ יוחנן פליגא נמי אדרב כהנא, דהא איהו נמי לא ימכרם קאמר.
ודחי׳: אית לן למימר דלא אמר רב כהנא לא ימכרם אלא היכא דחסרי פחות מכדי חסרונן, והוא כדתנן לקמן: לחיטים ולאורז ט׳ חצאי קבין לכור וכו׳. אבל בחסרון יתר מזה – לא אמר רב כהנא לא ימכור, ולא פליגא עליה דר׳ יוחנן.
ומקשי׳ לר׳ יוחנן: וניחוש דילמא הוה בהן חסרון יתר מכדי חסרונן, ששנינו במשנתינו: ימכרם על פי בית דין מי שהיו מופקדין אצלו, ולמה שנינו לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה כו׳ – פי׳: כגון שהיו לו פירות טבל בביתו, ואמר: הפירות שיש לי3 פקדון אצל פלוני – הרי הן תרומה על הפירות הללו, ואוכלם על מנת שפירותיו קיימין. וכיון שמכרם, נמצא אוכל טבלים למפרע4.
ופרקינן: כי מזבנינן להו להני פירי – לכהנים מזבנינן להו בדמי תרומה, שאם יבואו בעליהן ויאמרו כי תרומה היו – יחזרו דמיהן לכהן. והדבר ידוע שאין בעליהן עושין אותן תרומה על מקום אחר אלא בקרוב זמן, שדבר ברור הוא שאין בתוך זה הזמן עלה בהן יותר מכדי חסרונן, דאמרי׳: ודאי חל עליהן שם תרומה, ונפטרו הפירות שהפרישן עליהן. אבל אחר זמן הרבה, דאיכא למיחש דילמא הוה בהו יותר מכדי חסרונן – לא, ועל אורחא דא דשמעתא הדה. ומקשינן: המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו וכו׳. פי׳ כיון דקום קום5 – כיון שהחמיץ, כך יעמיד בחימוצו לעולם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 מה שבסוגריים מרובעים נוסף בגיליון בכ״י לונדון 27194 בכתיבה מאוחרת. הוא חסר בכ״י קמברידג׳.
2 כן בכ״י בר-אילן 182, כ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון 27194: ״רבא״.
3 כן בכ״י בר-אילן 182. בכ״י לונדון 27194: ״לו״.
4 כן בכ״י בר-אילן 182, ובשטמ״ק בשם ר״ח. בכ״י לונדון 27194: ״למיפרע״.
5 כן בכ״י לונדון 27194, בכ״י בר-אילן 182, כ״י קמברידג׳. בדפוס וילנא תוקן ל: ״דקם קם״.
הערות
Gemara
Peirush