גמרא
פירוש
הַגָּלָל עַד תּוּמּוֹ.
אָמַר מָר וְשִׁלַּח זוֹ הָרֶגֶל וְכֵן הוּא אוֹמֵר מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר הָא לָאו הָכִי בְּמַאי מוֹקְמַתְּ לַהּ.
אִי קֶרֶן כְּתִיב אִי שֵׁן כְּתִיב.
אִיצְטְרִיךְ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר מר: ושלח זו הרגל, וכן1 הוא אמר משלחי רגל השור והחמור – ולולי האי קרא משלחי רגל השור האי ושלח את בעירה במאי אוקימנא לה? אי קרן כתיב כי יגח. אי שן כתיב ובער בשדה אחר. ואוקימנא בשן כדכתיב כאשר יבער הגלל פי׳ השן שהיא דומה לאבן גלל. מהו דתימא הני תרי קראי ושלח ובער תרווייהו אשן, והא דאכל לפירי2 לגמרי וקא מיכליא קרנא, והא דאפסדינהו לפירי דחייב ולא מיכליא קרנא. והשתא דאוקימנא ושלח זו הרגל שן אי לא מיכלייא קרנא מנלן דחייב? ופרקינן דומיא דרגל כו׳. אמר מר ובער זה השן כו׳ כעניינא דרגל. ואקשי׳ וליכתוב רחמנא ושלח – דמשמע תרתי משמע רגל דכתיב משלחי רגל השור, ושן משמע דכתיב ושן בהמות אשלח בם ולא בעי ובער. ופרקינן: אי לא הוה כתיב ובער הוה אמינא חד מינייהו אי רגל דהזיקה מצוי – שמצויה הליכתה בכל עת והפסדתה בהליכתה אי שן דיש הנאה להזיקה, אבל תרויהו לא. ואמרי׳ מכדי שקול הוא יבואו שניהם – פי׳ מכדי דין השן והרגל שוה, זה יש הנאה להזיקה וזו הזיקה מצוי, אין אחד מכריע על חבירו באי זו דרך אתה יכול לרבות אחת מהן ולמעט האחר אי אפשר לך אלא לרבות את שניהן. כיוצא בו בתחלת שחיטת קדשים (זבחים ד׳:): מה הפרט מפורש דבר הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות.3 שחיטה וקבלה אין הולכה וזריקה4 לא. איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שקול הוא ויבואו5 שניהם. ס״א מכדי שְקָל6 הוא. תוב גרסי׳ בפ׳ הכל מעריכין (ערכין ד׳:) דבר אחר נפשות להביא מנוול ומוכי שחין והא אפיקתיה להנך, הנך לא צריכי קרא מאי טעמא שקול הוא ויבאו כולן, כי אצטריך למנוול ומוכי שחין. 7הוה אמינא דאף על גב דמרבה לתרויהו הוה אמינא לעולם אינו חייב אלא אם שולחה הוא ואכלה, אבל אם הלכה מעצמה ואכלה לא, קא משמע לן – ובער בין שילחה ובין הלכה מעצמה. תולדה דשן – כל שיש לבהמה הנאה בהזיקה, כגון נתחככה בכותל להנאתה וטינפה פירות להנאתה – פי׳ אילולי שעשתה צרכיה היתה מצטערת [נמצא שנהנית]8 לפיכך חייב מפני שנהנת. ודחי׳ נמי בהא ואמרי׳ תולדה דשן כשן, כי קאמר רב פפא בתולדה דרגל. תולדה דרגל – כל דבר שהזיקו מצוי ואין כוונתה להזיק כגון הזיקה בגופה דרך הילוכה או בשערה דרך הילוכה. ודחי׳ נמי להא. ואמר כי קאמר אתולדה דבור, דילפינן מן והמת יהיה לו וקים להו לרבנן די׳ טפחים עבוד מיתה ט׳ טפחים לא עבוד מיתה – פי׳ בור אם הוא עמוק י׳ טפחים ונפל שמה שור ומת חייב, פחות מי׳ טפחים חייב בנזיקין ולא במיתה, ותרויהו אבות נינהו זה אב למיתה וזה אב לנזיקין. ותולדה דבור מאי ניהו? אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים. ואמרי׳ היכי דמי אי דאפקרינהו בין לרב ובין לשמואל היינו בור כו׳ – חלוקת רב ושמואל בפ׳ המניח את הכד הלכה נשברה כדו9 כו׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בקטע בכ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון: ״וכו׳ ״.
2 כן בקטע בכ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון: ״פרי״.
3 כן בקטע בכ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון: ״הפנמיות״ עם חיריק תחת הנ׳.
4 כן בקטע בכ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון: ״וזריקא״.
5 כן בקטע בכ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון: ״יבואו״.
6 כן מנוקד בגיליון בקטע בכ״י קמברידג׳.
7 ״הוה אמינא... ובין הלכה מעצמה״ מופיע כאן בקטע בכ״י קמברידג׳. בכ״י לונדון המלים מופיעות לעיל לפני ״כיוצא בו בתחלת שחיטת קדשים״.
8 כן בשטמ״ק בשם ר״ח. בכ״י לונדון חסר: ״נמצא שנהנית״.
9 כן כנראה צ״ל. בכ״י לונדון: ״כדי״.
הערות
Gemara
Peirush