גמרא
פירוש
וְלוֹקְמַהּ בְּגַזְלָן. מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא מָכַר לוֹ פָּרָה מָכַר לוֹ טַלִּית אדְּדַוְקָא מָכַר דְּהָוֵה לֵיהּ יֵאוּשׁ וְשִׁינּוּי רְשׁוּת אֲבָל לֹא מָכַר דְּהָדְרָא לֵיהּ לָא תְּנָא רֵישָׁא נָמֵי מָכַר. וְסֵיפָא נָמֵי נְהִי דְּמִיָּיאַשׁ מִגּוּפַיהּ מִדְּמֶיהָ מִי מִיָּיאַשׁ לָא צְרִיכָא בדְּמִית גַּזְלָן דִּתְנַן גהַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם פְּטוּרִים מִלְּשַׁלֵּם. וְלוֹקְמַהּ בְּיוֹרֵשׁ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר דרְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת יוֹרֵשׁ כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. וְעוֹד קַשְׁיָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי מִפְּנֵי שֶׁאַחְרָיוּתוֹ עָלָיו וְאֵין אַחְרָיוּתוֹ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לוֹ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא כִּדְרָבִין בַּר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רָבִין בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ. וְדַוְקָא בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אֲבָל פָּרָה וְטַלִּית לָא מִיבַּעְיָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[בשתי כת״י בגניזה מביהמ״ד דר״ח] ומקשונן, האי דקא מוקי לה רב ששת להא בריתא בלוקח מן [הגזלן], דהוא לוי, דלא ניזיל שמעון דהוא נגזל ונשהיד, לוקמה בגזלן גופיה, ולימא ראובן שגזל שדה משמעון ואתא יהודה קא מערער בה, לא ליזיל שמעון ונשהיד לגזלן גופיה דהוא ראובן, ולא צריך למתנא [מכר ליה בית] שמעון ללוי, ופריקנן, דהכין היא מלתא, דשמעון הנגזל לא [מצי לאשחיד לראוב]ן ולא ללוקח ממנו דתרויהו כהדדי דמו. והאי [דקתני רישא] מכר, ודינא חד הוא בין מכר בין לא מכר, והוה ליה [למיתנה גזל מ]מנו שדה אין מעיד עליו, משום דקא בעי מיתנה [מכר לו] טלית מעיד לו עליה, ולא הוה מצי מתנא גזל ממנו [טלית, ד]ההיא ודאי לשמעון הדרא ולנפשיה הוא דקא משהיד, אלא דוקא מכר ראובן פרה שהיא לשמע׳ון שכבר נשתנית מיד ראובן ונתיאש שמע׳ון ממנה וכי משהיד שמע׳ון הנגזל לראובן קא משהיד וראובן כבר נתחייב בדמים ולית ליה לשמע׳ון אלא דמים, [ואייד]י דקא בעי מיתנא מכר לו פרה מעיד לו עליה [תני נמי רישא מכר] ופירושה ראובן גזל טלית משמע׳ון ומכרה ללוי ואתא יהוד׳ה מערער בה, אזל שמע׳ון משהיד בה ללוי וד[ו]קא (ד)כד גזל ראובן טלית וכן פרה [ומכרה], דהוה ליה יאוש ושינוי רשות, וליכא מן (=מאן) [דאמר] דהדרא לשמעון משום הכי מעיד עליה, אבל גזל ראובן טלית משמע׳ון ולא מכרה [ואתי יהודה] קא מערער בה, לא לישהוד בה שמע׳ון, משום הכי תנא רישא [מכר], ודינא חד הוא בין מכר בין לא מכר. ומקשונן, וסיפה נמי, נהי דמן גופה מיאש מדמי מי מיאש, אף על גב דמוכר גזלן, דהא פיר׳ בגזל היכי מעיד לו נגזל ולאו בעאי משקל מניה דמים, וני[חא ליה דתיקום] ליה לגזלן מידעם דמשתלים מניה דמי גזילה, וצרי[כה למיקם] בעינה לגזלן. ופריקנן, לא צריכה דמית גזלן, דתנן [הגוזל ומאכיל] את בניו והניח לפניהן פטורין מלשלם. [רשב״א ב״ק קיא, ב] לפנינו: דמית גזלן דתנן הגוזל ומאכיל את בניו וכו׳]: אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. דכיון דלא נתייאשו הבעלים כמאן דמנח ברשותיה דמריה דמיא ולא שנא אכלו השני מדעת עצמו ולא שנא האכילו הגזלן, ותדע לך מדמקשה ליה ממתניתין דהגוזל ומאכיל את בניו, וממאכיל את בניו קא מקשה, ולא מסיפא דהיינו והמניח לפניהם – כמו שפירשו מקצת הספרים ולומר שאם האכילה להם הגזלן פטורין, וכן פירש ר״ח ז״ל, ומותבינן עליה מהא אין הגזלה קיימת פטורין, ופריק לאחר יאוש, ע״כ. [כת״י הגניזה מביהמ״ד דר״ח] ומקשונן [ולוקמא ביורש, והכי] פירוש׳א, האי דקתני מכר לו פרה מכר לו טלית [דאוקמה] גזל טליתו ומכרה, לימא גזל טליתו ומת והורישו, [ולא בעי] מכר, ופרק׳ינן אין ודאי אליבא דמאן דאמר יורש [לאו כרשות לוקח לא] הוה ליה למתנא גזל והוריש ולא ת[קשה, אלא למאן] דאמ׳ר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי [קשיא דלא צריך למיתנא מכר בכהאי] גזלן, הילכך דלא [מיתרצה לרב ששת]. ועוד קש[יא ליה לאביי דתני] בשדה מפני שאחריות[ו עליו אין מעיד לו עליה, הא מפני שמעמידה בפני בעל חובו] מיבעי למיהוה [נוגע בעדותו שאינו מעיד] לו. ובטיל האי פירושה דרב ששת, הולכך [פרשינן] כפשוטו הוא, ודאמיא לדרבין בר שמואל דא[מר רבין בר שמואל] משמא דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא [באחריות אין מעיד] לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל [חובו].אמהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
הערות
א הקטע נדפס אצל תשה״ג אסף מכ״י אוכספורד, וכיום סימונו שם הוא 2835, ובצילום או׳ 21300 לא ניתן לקרוא בקירוב לקרעים, לכן הסתמכתי בזאת על העתקה שם. אבל שיניתי מאודך את תוך ההשלמות בסוגריים בקושיא הראשונה כי שם בהשלמתו הפך קושיא לתרוץ, ומשום השוואות דברי אמוראים: דלא למיפלג בהו שנה בברייתא מכר – וזה ודאי שאין לאומרו.
הערות
Gemara
Peirush