גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[כת״י הגניזה ר״י מגאשא] מתני׳ האומנין וכו׳ אבוה דשמואל ולוי תאנו שותף אין לו חזקה, פירוש, שאע״פ שאין לו [בה עד עתה] בחציה הב׳, וחזינן דקא נחית לכולה כיון דאית ליה בה פלגא לא הויא לה חזקה ב[כ]ולה, דאיכא למימר מכיון דשותפין ניהו ואית ליה פלגא לא קפיד עליה חברו ושבקיה ליה לכולה ושקיל מיניה בכל שתא פירי דפלגא דיליה.ב [שטמ״ק הנר] ר״ח ז״ל: מקשינן אהא דאמ׳ שמואל שותפין מחזיקין זה על זה, איני והא איהו הוא דאמ׳ שותף כיורד ברשות דאמי למימראג דאין לו חזקה, ופריק רבינא ואפירוקא דידיה סמכינן ואמ׳ לא קשיא, הא והא דנחית לכולה, ואי אית בה דין חלוקה מחזיקינן זה לזה בין בכולה בין בחציהד, ואי לית בה דין חלוקה כיורד ברשות דאמי ולית ליה חזקה. [טור סי׳ קמ״ט וסי׳ קעט] הא והא דנחית לכולה וכו׳ הא דאית בה דין חלוקה. דבר שיש בו דין חלוקה מחזיקין זה על זה. ויש מפרשים דוקא כשהמחזיק בכולה אבל אם מחזיק בחציה ואמר חלקנו וזה חלקי – לא, אבל ר״ח כתב שאף בחציה נמי יש לה חזקה.ה [ר״י קרקושא] אמר שמואל השותפין מחזיקין וכו׳ והא דנחית לכולה ורבינו חננאל ז״ל כתב דבדבר שיש בו דין חלוקה בין לכולה בין לפלגא – מחזיקין. ולפי דבריו בדבר שאין בו דין חלוקה הוא דמפלגינן בין היכא דנחית לכולה ונחית לפלגא, דהיכא דנחית לפלגא לעולם מחזיקין. פירוש נחית לפלגא כגון דנחית לפלגא דאמר חלקנו והגיע זה לחלקי והחזקתי בו שלש שנים. [נמוקי יוסף] והוא דנחית לכולה. שאוכל כל הפירות, אבל אם זה אוכל פירות חצי השדה וזה פירות חצי האחר וחצי השדה יותר מעולה מהאחר, אע״פ שאכלו אחד מן השותפין שני חזקה לא עלתה לו חזקה לומר זה בא לחלקי והחזקתי בו, אפילו בשדה שיש בה דין חלוקה, אלא נאמר כן דרך השותפין שזה אוכל ברוח זה וזה ברוח זה ואין מקפידין זה על זה, וכל שכן באין בה דין חלוקה שאין להם חזקה, נמצא שאין לו חזקה עד דאיכא תרתי – דנחית לכולה ואית בה דין חלוקה, דכיון דאכלו ג׳ שנים ולא מיחה בו חבירו עלתה לו חזקה, וכן כתב רבינו חננאל ז״ל וכן דעת הרמב״ם ז״ל (בפרק י״ג מהל׳ טוען ונטען) וכן כתב הרי״ף ז״ל וכתב הרא״ש דהכי קיי״ל.ו [מרדכי סי׳ תקלט] שותף כיורד ברשות דמי. ושותף כיורד ברשות דמי בכל דבר דלא ברי היזקא, וכן פר״ח פרק חזקת הבתים דנוטל אף בשדה שאינה עשויה ליטע כבשדה העשויה ליטע, ואם נתייבש האילן מיד אפילו הכי פורע חצי היציאה. [שו״ת מהר״ם מרוטנברג: ד״פ סי׳ רכו. וד״ק סי׳ רכא. תשובות מימוניות נזיקין סי׳ ג. מרדכי ב״ק רמז קסז] שותף כיורד ברשות דמי לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפים בשדה שאינה עשויה ליטע. ופר״ח שאם ירד ונטעו בשדה שאין עשויה ליטע לא אמרינן ידו על התחתונה, דכיון דהיה שותף לא היה צריך ליטול רשות מחבירו... אלא אומדים כמה אדם רוצה לטול בשדה זו לנוטעה והיינו דקאמר כ[שדה] העשוי׳ ליטע.ז [שטמ״ק הנר] ר״ח ז״ל וכו׳ ודייקינן, מדלא אמ׳ שמואל בלשון הזה שותף אין לו חזקה אלא אמ׳ שותף כיורד ברשות דאמי, שמע מינה שחולק השותףח האחר עמו אפילו בשבח המגיע לכתפיים כגון הענבים העומדות ליבצרט וכיוצא בהן, רב אמ׳י חולק השותף האחר במה שיגע זה והשביח בגופו וגם בכתפיו בשדה השותפות, ואע״פ שהוא לא טרח כלום, וכן אם נטע שדה שאינה עשויה ליטע והוציא הוצאות אין יכול שותף למחות על ידו ולומר לו לא הייתי רוצה ליטעכ דהא אינה ראויה ליטע, אלא כשם שהוא נוטל בשבח כן משלם בהוצאה דחשיב כיורד ברשותו ליטע אפילו שדה שאינה עשויה ליטע. אוקימנה להא דשמואל דאמ׳ מחזיקין זה לזה בין בכולה בין בחציה בשיש בה דין חלוקה. [כת״י הגניזה מביהמ״ד דר״ח] מתני׳ האומנין, קושיא דאמ׳ שמואל השותפין [מחזיק]ין זה על זה, והאמ׳ שמואל שותף כיורד ברשות דמי, למימרא [דלית ליה] חזקה. איפריק תרי פרוקי, חד ליכא למסמך, דאמרי ליה להאי [גיסא ואמ׳רי ליה] להאי גיסא. ושני, דאמ׳ר רבינא הא והא דנחות לבולה [ולא קשיא, היכא ד]אית בה דין חלוקה מחזיקין זה על זה והיכא דלית [בה דין חלוקה כי]ורד ברשות דמי ולא הויא חזקה גופה אמ׳ שמואל [שותף כיורד ב]רשות דמי, מאי קמ׳שמע לן דאין לו חזקה, או (=אי) להכין בלבד [איכוין לימ]ה אין לו חזקה, למה ליה לשנויי ומימר כיורד ברשות [דמי אמ׳ר רב] נחמן אמ׳ר רבה בר אבוה מלתא אחרת נמי [לומר] שנוטל [בשבח] המגיע לכתפים, דאו (=דאי) טרח השותף בכתפיו בשדה השותפות, הרי שותפו חולק עליו (=עמו) באותו שבח אף על פי שזה טרח וזה לא טרח, לפיכך אם נטע שדה שאין עשויה ליטע והשביחה הרי שותפו נוטל בה, ולא אמרינן שמין לו לא כרב דאמ׳ר ידו על התחתונה ולא כשמואל דאמ׳ר אומדין לו כבמה אדם רוצה ליתן בשדה זה לנטעה, אלא אם כן שותף הוא חולק שותפו עמו, ועל זה הדרך השותפין [אין] מחזיקין זה על זה.ל [ר״ח ב״מ מו, ב] [כיורד ברשות דמי וכו׳ שנוטל בשבח המגיע לכתפים]: ואסיקנא אפילו שבח המגיע בכתפים, כגון ענבים שהגיעו להבצר וקמה להקצר שהגיעו ליטלם בכתפו ולצאת, כיון שעדיין בקרקע הן הכל נוטלם הבעל חוב בחובו, וכבר פירש׳נו היטב בפרק המקבל שדה מחבירו, בענין שלשה שמין להן השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט ובע״ח ליתומין ובע״ח ללקוחות, דלעולם נוטל הלוקח ההוצאה מן הבעל חוב כפשוטה דהא מתניתא, דלא גרע מן היורד לשדה חבירו ונטעה שלא מרשותו דקיי״ל שמין לו וידו על התחתונה, ופירשנוה בפ׳ מי שמתמ. [חידושי הרשב״א ב״ק צה, ב] כאן: בשבח המגיע לכתפים. שם]: שבח המגיע לכתפים היינו שבח הבא מחמת עמל כתפיו, וכתפיו פירושו עמלו, ושבח שאין מגיע לכתפים היינו שבח שהשביחו נכסיו מעצמן וכו׳ כן פירש ר״ת ז״ל, אבל הרי״ף ז״ל ור״ח ז״ל ורש״י ז״ל פירשו מגיע לכתפים פירוש שהגיע לבצור ולנטול על הכתף ושאין מגיע לכתפים שלא הגיע לבצור, ואין פירושו מחוור. [ערוך ע׳ שבח] שבח המגיע לכתפים בר״ג דפ׳ הגוזל עצים (צה:) ובפ׳ שנים אוחזין (ב״מ טו:) ובפ׳ חזקת בגמ׳ האומנין: שבח המגיע לכתפים. פירוש מגיע לכתפים כגון ענבים והגיעו ליבצר ולישאם על כתפיו. [תשובות מהר״ח אור זרוע סי׳ רמ] ופר״ח זצ״ל שהשותף שלא טרח נוטל בשבח המגיע לכתפים דהיינו ענבים העומדות לבצר ותבואה לקצר אע״פ שזה טרח בגופו ובכתפיו עד שהשביחו. ובשדה שאינה עשויה ליטע כבשדה העשויה ליטע, פירוש שאם הוציא הוצאות על שנטעה אין חבירו יכול לומר כיון שאינה עשויה ליטע לא היה דעתי לנוטעה ולא אפרע מה שהוצאת, דשותף כיורד ברשות. ופירוש זה עיקר, דלפי זה מתיישבות הגירסאות שפי׳. [רשב״א] רבינא אמר הא והא דנחית לכולה. כתב ר״ח ז״ל: ואפירוקה [בכ״י: דיקא] דידיה סמכינן, ואמרינן הא דנחית לכולה ואית בה דין חלוקה מחזיקין זה בזה בין בכולה בין בחציה, ואי לית בה דין חלוקה ביורד ברשות דמי ולית ליה חזקהנ לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפין בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע. נראה שר״ח ז״ל פירשה לצדדין, נוטל השותף הא׳ בשבח שהשביח זה בכתפיו ובעמל ידיו, ונוטל זה היורד בה ונטעה בשדה שאינה עשויה ליטע בשדה העשויה ליטע. וזה לשון הרב ז״ל: חולק השותף האחר במה שיגע זה והשביח בגופו ובכתפיו בשדה השותפות ואע״פ שהוא לא טרח כלום, וכן אם נטע שדה שאינה עשויה ליטע והוציא הוצאות אין יכול שותפו למחות על ידו ולומר לו לא הייתי רוצה ליטע דהא אינה ראויה ליטע, אלא כשם שנוטל בשבח כן משלם בהוצאה, דקא חשיב כיורד ברשות ליטע אפילו שדה שאינה עשויה ליטע, ע״כ. ור״ש ז״ל ושאר המפרשים ז״ל לא פירשו כן. [פירוש קדמון] לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפים. פירוש אמרו רבותינו המפרשים לומר לך שאם טרח שותף זה שירד לשדה השותפות בכתפיו שנשא עליהם הזבל וכיוצא בו לעבודת השדה, הרי שותפו חולק עמו אפילו בענבים העומדות ליבצר ולהנטל על הכתף וכיוצא בהן אע״פ שלא יגע ולא טרח עמו כלום. ויראה שלא בא להשמיענו כאן הורעת כחו של יורד, אלא יפוי כחו הוא שבא להשמיענו. [ר״י מגאש] גופא אמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי וכו׳, שנוטל בשבח המגיע לכתפים. הפירוש בשבח המגיע לכתפים עדיין לא נתברר אצלינו כהוגן, (וזה) [וגם] הפירוש שפירש רבינו חננאל ז״ל אינו נכון אצלנו. וזה הוא לשונו מדלא אמר שמואל בלשון הזה שותף אין לו חזקה, אלא אמר שותף כיורד ברשות דמי, שמע מינה חולק השותף האחר עמו אפילו בשבח המגיע לכתפיים, כגון ענבים העומדות ליבצר וכיוצא בהן. אי נמי חולק השותף האחר במה שיגע זה והשביח בגופה ובכתיפיו בשדה השותפות אע״פ שהוא לא טרח כלום, וכן אם נטע שדה שאינה עשויה ליטע והוציא הוצאות אין יכול למחות על ידו ולומר לא הייתי מוציא ליטע שדה שאינה עשויה ליטע.מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
הערות
א קמבריג׳ שכט/קנא.
ב ועי׳ מהר״י בן לב ח״א סי׳ צ. ויל״ע בספר השותפות לרב שמואל בן חפני גאון שהסתמך על דברי שמואל בשתי מקומות בדבריו, גנז״ק ח״ו עמ׳ מח ועמ׳ ע״א.
ג וגירסתנו לאו למימרא.
ד כ״כ בשם רבינו, הרשב״א והריטב״א. וע״ש בדחיה לדין זה ועיין טור חו״מ סי׳ קמ״ט ועיי״ש בב״י ובדרישה ס״ק א׳ ודלא כפסק הרמב״ם בפי״ג מהלכות טו״נ ה׳ ח׳ דתרתי בעינן כולה ואית בה דין חלוקה והלח״מ שם הקשה על הנ״י דכתב בשם רבינו דתרתי בעינן כהרמב״ם.
ה והו״ד בשלטי גיבורים וראה להלן במובאת הנמק״י. ועי׳ רשב״א ח״ג סי׳ קמז. ראב״ד סי׳ קלח. ריב״ש סי׳ תקט״ו. מהר״ח אור זרוע סי׳ רנג. רמ״א סי׳ פו ד״ה אמנם.
ו ומתבאר בנמק״י בדעת הר״ח שלא כמובאת הטור והר״י קרקושא וצ״ע וכבר הקשה הב״ח בסי׳ קמ״ט בכך.
ז וע״ע מהר״ם מרוטנברג סימנים לט, תתקס״א.
ח ראה מובאת לשון רבינו ברשב״א ועיי״ש שפירש דברי רבינו ועיין בריטב״א.
ט כרשב״ם ודלא כר״ת בתוס׳ ד״ה שברו.
י ובחידושי הר״י מיגאש כשמביא דברי רבינו גורס כאן במקום המילים רב אמר, אי נמי.
כ ובחידושי הר״י מיגאש שמביא לשון רבינו גורס לא הייתי מוצא ליטע שדה שאינה עשויה ליטע.
ל פירושו בשבח המגיע לכתפים, שבא מטירחה הוא כפי׳ ר״ת בתוס׳ ואינו כפירוש ר״ח ועי״ש בתוס׳. ועי׳ באגודה ב״ק נט, א משם ר״ח, ובאור זרוע ב״מ קי, ב שר״ח שפ׳ שבח המגיע לכתפים כגון ענבים והגיעו ליבצר ולישאם על כתפם וראה עוד להלן. ב״מ קי, ב ופירוש ר״ח הובא שם באו״ז ובשטמ״ק. ברם ראה לפי פי׳ הרשב״א בחי׳ לב״ב כאן. ועי׳ פי׳ הר״י מגאש המובאים להלן.
מ ועי׳ שטמ״ק כאן ד״ה וז״ל תוספות שאנץ בפ״ק דמציעא וכו׳ פירש בשם ר״ח, ועי׳ רשב״א ב״מ שם. ועי׳ נתיבות המשפט ר״פ, ב.
נ בכת״י הרשב״א: ולית בה דין חזקה.
הערות
Gemara
Peirush