גמרא
פירוש
מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן אמִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵין נָקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר.
שָׁאנֵי הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תְּרוּמָה מְעַלַּיְיתָא הִיא כִּדְרַבִּי אִלְעַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
משיני הוי ממזר. דאשת הראשון היא וכל הבנים שנולדו לו קודם שגירשה ראשון ודאי ממזרים. אלא. אם בא עליה ראשון קודם שגירשה שיני אמאי הוו הבנים ממזרים, הלא אשתו גמורה היא. והואיל ואמור רבנן דממזר הוא שרינן ליה בממזרת. דקס״ד דממזר מזה ומזה דתנן במתני׳ דשרו בממזרת קאמ׳. ושני דישראל1 הוא ואסור בממזרת כדין תורה, ומדרבנן הוא ממזר, כלומ׳ שאסור בבת ישראל משום קנסא. ותדע דהא דאמרי׳ דהולד ממזר מראשון מדברי סופרים, דוקא אם בא עליה קודם שגירשה שיני, משום דמתחזיא כאשת איש דאמרי גירש ראשון ונשא שיני כדלעיל, ואתי למימר ממזר מותר בבת ישראל. אבל לאחר שגירשה שיני, אע״ג דאסירא ליה, אי משום דאמרי גירשה ראשון ומחזירה משניסת, אין הולד ממזר, דמחזיר גרושתו [אין בניה תו]עבין. [ואי] משום דהואיל ונשאת בעד אחד הוה ליה כזינתה ברצון ואסירא [משום] סוטה, ודרשי׳ פ״ק2 אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה, חייבי לאוין היא, ואפי׳ לר׳ עקיבא לא הוי ממזר, כדכתבינן בפרקין דלעיל3 דבא על הסוטה לא הוי אפי׳ ממזר מדרבנן לר׳ עקיבא. והא דאמרי׳ דמשיני הוי ממזר מן התורה, דוקא קודם שגירשה ראשון, אבל אחר שגירשה ראשון, אע״ג דאסירה ליה דזינתה ואסורה לבועל, דעד אחד כרצון דמי, אפי׳ הכי אינו ממזר, דבועל הוא בעשה, כדאמרי׳4 נטמאה נטמאה שלשה פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה. מיהו ודאי לכהונה פסילה, דזונה היא, וק״ו מגרושה, מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהן, זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהן. והאי ק״ו איתיה בפרק אלמנה5 גבי נבעלה לפסול לה. וזה נבאר לקמן6 יותר גבי האחרון אינו ממזר. קטנה. שאינה ברשות האב, כגון שנתגרשה מן הנשואין וחזרה ונשאת, ונשואיה מדרבנן, או שהיא יתומה. יורש. ולא אמרי׳ דלמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו היא. בקומתה. אחר שנשאה, כלומ׳ שתהא נראית כגדולה, אעפ״י שהיא קטנה בשנים. אבל אם לא נשאה אינו יורש לעולם אשתו ארוסה אעפ״י שהיא גדולה. לחופה. דהואיל וכנסה יורשה. ומטמא לה. אם הוא כהן, ודברי הכל היא. בגינו. בשבילו אם הוא כהן. על כן באה אלינו7 תרגום8 על כן בגין. אין מעשה קטנה. בפרק ב״ש9. אבוה. יורשי האב. הפקר. פי׳ ר״ש10 ש[א]ני דבר של ממון שיש כח לב״ד להפקיר ממון. וכל מידי דממונא לאו עקירא היא. והעיקר דבממון הואיל ויש כח ביד חכמים להפקירו לית כאן עקירת ירושה כלל, שהחכמים הפקירו ממון אשתו קטנה כשנשאה אם תמות בחייו שיהיה הפקר ממי11 שיחזיק בו, והרי הוא מחזיק בממון, וכאלו אין לבת כלום הוא. ונמצא שאין כאן עקירה שהרי אין לה דבר, כמו שביארנו פרק השולח. ושם כתבנו ג״כ דעת ר״ש. אשר לא יבא. בספר עזרא12 כתו׳. ומטמא. אם הוא כהן. איזהו מת מצוה. שאם מצאו כהן מטמא לו שאין שם מי שיקברנו. קורא. הכהן. כלומ׳ שהוא קרוב מבני אדם שישמעו קולו ויבאו לקברו כשיקרא ויאמר להם שיבואו לקברו אין זה מת מצוה ואינו מטמא לו, אלא יקרא להם ויבואו ויקברוהו. והכא הרי קרובי האב או האב עצמו שם, וודאי יבואו לקברה. כיון דלא ירית לה. האב שהוא יורש מן התורה, והבעל אינו יורש אותה אלא מדרבנן. קרי ולא ענו ליה. כלומ׳ כשהוא קורא להם שילכו לקברה ודאי לא ירצו לילך. ובספרים נמצא קריא ולא ענו לה. והכי פירושא אפי׳ בחייה כשהיא קורא׳ להם ליתן לה צרכיה אינם רוצים לעשות, כל שכן שלא ירצו לקברה. הילכך מטמא לה כהן משום מת מצוה. והוי יודע דלמאן13 דפסיק כמאן דאמ׳ ירושת הבעל דרבנן, שזה הוא הפסק האמיתי כמו שביארנו בכתובות, לא שנא גדולה ולא שנא קטנה אינו מיטמא לה אלא מטעם מת מצוה. והא דדרשי׳14 כי אם לשארו שארו זו אשתו, מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. דהאי טעמ׳ דהכא שיכא בכל אשה שיהא האב יורשה מדין תורה ובעל ירית לה בתקנתא דרבנן. הילכך אין אדם מתאבל על אשתו אלא מדרבנן, כמו שביארנו בפרק ואלו מגלחין. אבל למאן15 דפסק כמאן דאמ׳ ירושת הבעל מן התורה מיטמא לה מן התורה, דלא הויא מת מצוה, דהואיל והיא נשואה נשואי תורה אין האב ראוי ליורשה, וקרא דשארו לאו אסמכתא הוא, והאי טעמ׳ דהויא כמת מצוה לא שיכא אלא בקטנה שאין נשואיה נשואי תורה, הילכך מתאבל על אשתו גדולה מן התורה.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)
הערות
1 אולי נשמט: כשר.
2 לעיל יא, ב.
3 פה, ב ד״ה סוטה ודאי.
4 סוטה כח, א.
5 לעיל סח, א.
6 ראה להלן צג, ב ד״ה והא.
7 בראשית מב, כא.
8 יונתן שם.
9 להלן קז, ב.
10 ד״ה הפקר.
11 ר״ל למי.
12 י, ח.
13 רמב״ם הל׳ אישות פי״ב ה״ג, הל׳ נחלות פי״א ה״ח ועוד בכמה מקומות.
14 להלן צ, ב.
15 ראב״ד שם ושם, רשב״א כתובות מט, א, קיב, א ובתשובות ח״ב סי׳ רכא ועוד.
הערות
Gemara
Peirush