גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה״ (מלאכי א׳:י״ג), גָּזוּל דּוּמְיָא דְּפִסֵּחַ: מַה פִּסֵּחַ, לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, אַף גָּזוּל, לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, אלָא שְׁנָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ וְלָא שְׁנָא לְאַחַר יֵאוּשׁ.
בִּשְׁלָמָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ, ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״ (ויקרא א׳:ב׳), אֲמַר רַחֲמָנָא, וְלָאו דִּידֵיהּ הוּא, אֵלָּא לְאַחַר יֵאוּשׁ, הָא קַנְיֵיהּ בְּיֵאוּשׁ! אֵלָּא לָאו, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מעכו״ם״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
אין לו תקנה – דמום קבוע הוא.
אף גזול – אין לו [תקנה] ואפילו נתיאשו הבעלים וקניה האי ביאוש ושינוי רשות. אלמא מצוה הבאה על ידי עבירה פסילא. לא שנו – פירש רבינו שלמה דגזול פסול ע״כ. ומסתברא דהואיל ומכשר גזול בי״ט שני, ובמתניתין תני יבש בהדי גזול, דאלמא כי הדדי ניהו הואיל ובגזול יוצא בי״ט שני הכי נמי יוצא בי״ט שני ביבש דהואיל ומוקים למתניתין בי״ט ראשון לית לן למיפסלינהו להני דפסיל במתניתין אלא בי״ט ראשון, אבל בי״ט שני שרו: ובירושלמי גרסינן כל הפסולין השנויים במשנתינו אינם פסולים אלא בי״ט ראשון, וזה הירושלמי כר׳ יצחק וכדפרישנא. ופסק הר״ם פרק ח׳ כר׳ יצחק וכדפרישנא וכזה הירושלמי דאתי כותיה דרבי יצחק שכתב כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שביארנו או מפני גזל וגניבה בי״ט ראשון בלבד, אבל בי״ט שני עם שאר הימים הכל כשר. הפסליות שהוא משום ע״ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין בי״ט ראשון בין בשאר הימים פסול ע״כ. נראה שפירש הירושלמי בפסולים שהם מחמת מום או שאינו הדר או שאינו שלו, אבל ודאי הפסול שהוא משום דמיכתת שיעורא פסול בכל הימים.
שיוצא בשאול – דהא בי״ט שני לא כתיב לכם למעוטיה.
בי״ט – ולא תידוק הא שאול כשר, דשאול נמי פסול בי״ט ראשון. והואיל ושקלינן וטרינן אליבא דר׳ יצחק ורב אשי מתרץ אליביה, אלמא הלכתא כותיה.
קמ״ל – דסתם גזילה לאו יאוש בעלים היא, ועד דשמעיניה דאיאש לא קני לה. אוונכרי – תגרי, פירש רבנו שלמה מירצנש בלעז כשתקנו הדס מן הגוים לאגוד בהם לולב להושענא.
ליגזוז אינהו – הם יחתכוהו מן המחובר ויתנוה לכם.
מאי טעמא סתת גוים גזלי ארעתא מישראל – ושמא אותו קרקע מישראל היה.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
אף גזול – אין לו [תקנה] ואפילו נתיאשו הבעלים וקניה האי ביאוש ושינוי רשות. אלמא מצוה הבאה על ידי עבירה פסילא. לא שנו – פירש רבינו שלמה דגזול פסול ע״כ. ומסתברא דהואיל ומכשר גזול בי״ט שני, ובמתניתין תני יבש בהדי גזול, דאלמא כי הדדי ניהו הואיל ובגזול יוצא בי״ט שני הכי נמי יוצא בי״ט שני ביבש דהואיל ומוקים למתניתין בי״ט ראשון לית לן למיפסלינהו להני דפסיל במתניתין אלא בי״ט ראשון, אבל בי״ט שני שרו: ובירושלמי גרסינן כל הפסולין השנויים במשנתינו אינם פסולים אלא בי״ט ראשון, וזה הירושלמי כר׳ יצחק וכדפרישנא. ופסק הר״ם פרק ח׳ כר׳ יצחק וכדפרישנא וכזה הירושלמי דאתי כותיה דרבי יצחק שכתב כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שביארנו או מפני גזל וגניבה בי״ט ראשון בלבד, אבל בי״ט שני עם שאר הימים הכל כשר. הפסליות שהוא משום ע״ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין בי״ט ראשון בין בשאר הימים פסול ע״כ. נראה שפירש הירושלמי בפסולים שהם מחמת מום או שאינו הדר או שאינו שלו, אבל ודאי הפסול שהוא משום דמיכתת שיעורא פסול בכל הימים.
שיוצא בשאול – דהא בי״ט שני לא כתיב לכם למעוטיה.
בי״ט – ולא תידוק הא שאול כשר, דשאול נמי פסול בי״ט ראשון. והואיל ושקלינן וטרינן אליבא דר׳ יצחק ורב אשי מתרץ אליביה, אלמא הלכתא כותיה.
קמ״ל – דסתם גזילה לאו יאוש בעלים היא, ועד דשמעיניה דאיאש לא קני לה. אוונכרי – תגרי, פירש רבנו שלמה מירצנש בלעז כשתקנו הדס מן הגוים לאגוד בהם לולב להושענא.
ליגזוז אינהו – הם יחתכוהו מן המחובר ויתנוה לכם.
מאי טעמא סתת גוים גזלי ארעתא מישראל – ושמא אותו קרקע מישראל היה.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush