גמרא
פירוש
וּשְׁמַע מִינַּהּ אמָעוֹת בְּעָלְמָא חוֹזְרִים.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
באחרונה ואע״ג דקדשה נמי בקמייתא דהו״ל מלוה מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה.
אינה מקודשת דהא קאמר שאם ראשונה שוה פרוטה ולא האחרונה אינה מקודשת דמלוה היא.
דעתה אפרוטה כדפרישנא –
מעות בעלמא שנתנו שלא לשם קדושי׳ והם אינם יכולים להיות אלא מעות בעלמא ולא קדושי׳ חוזרים דהא הכא אם יש בראשונה שוה פרוטה ולא באחרונה אינם קדושין וקא קרי מלוה אלמא חייב להחזירן דאי הוו מתנה הויא מקודשת. ומסתברא דל״ג דאיתמר אלא איתמר דמילתא באנפי נפשה היא דכי אמרי׳ הכא מעות בעלמא דומיא דהכא שחשב לקדשה במלוה והוו קדושי טעות ודכוותה תניא בפ׳ המדיר קדשה בטעות כיצד כגון שקדשה בפחות משוה פרוטה וקדושי טעות הם ואסיקנא בפ׳ המדיר דמעות חוזרין ואפי׳ לרב דאמר בפ׳ מי שמת לקדושין בטבועין נתנו כלומר דלא הדרי ואסיק דרב אשי כוותיה. אבל לענין פלוגתא דרב ושמואל הא קי״ל הלכתא כשמואל בדיני והוו מעות מתנה וכן פסק הר״ם בזכייה פ״ש.
לא שנו – דהיתה אוכלת ראשונה בעינן שיהא באחרונה שוה פרוטה.
באלו – נגמרו קדושין בבת אחת תכף שאמר באלו וכי שקלא ואכלה דידה אכלה ואם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת.
במלוה – אע״פ שהיא בעין.
מאי לאו בהא פליגי – שהלוה אותה ובעוד שהמעות בעין ולא הוציאם אם אמר לה התקדשי במלוה שיש לי אצליך אינה מקודשת דלא מטי הנאה לידה שהרי בידה להוציאם ואינו יכול לחזור בו. ומר סבר לאו להוצאה ניתנה דכל זמן שלא הוציאה הלוה יכול מלוה לחזור בו אם קדש בו האשה ודאי מטיא לה הנאה שעתה יכולה להוציאו בתורת שלה ור״ש פי׳ להוצאה ניתנה שהלוה רשאי להוציאה בהוצאה ואינו חייב להעמיד בעסק שתהא מצויה תמיד. ומסתברא דבכה״ג איירי פלוגתייהו.
במכר שקנה קרקע בכסף מלוה שהוא חייב לו או מטלטלין לקבולי מי שפרע ואפי׳ המלוה בעין אשתכח השתא דקי״ל מלוה להוצאה ניתנה שאם קנה קרקע במלוה לא קנה כלל והמטלטלין אינו מקבל עליו מי שפרע. והר״ם ז״ל כתב בקנין פ״ז דקנה קרקע במלוה הוי קנין גמור ומטלטלין לקבולי עלייהו מי שפרע. ודעתו דהא א״ר יוחנן דבר תורה מעות קונות ל״ש מעות בעין ול״ש מעות הלואה והיינו דאקשי ליה בפ׳ הזהב מייחד כלי להלואתו דלאחר שהלוה אותו משמע והאי שיטה דהכא דלא כר׳ יוחנן היא וליתא ואפשר דאליבא דרשב״ל היא דאמר משיכה מפורשת מן התורה ולא מעות ולדידיה קרקע שנקנה בכסף וחזינן לה משדות בכסף יקנו דוקא במעות שהן בעין.
במילי אוחרי בדבר אחר [ומר סבר לא כסיפא לה מלתא כו׳] ומסתברא דהלכה כי״א דאפי׳ מנה חסר דינר מקודשת דלא כסיפא מילתא למתבעא וכן נראה דעת הרי״ף והר״ם שלא הביאו זה.
אינה מקודשת אפי׳ קבלה עליה אחריות דמלוה היא. כפקדון ואם יש במלוה בעין שוה פרוטה מקודשת דיכול לחזור בו המלוה כדמפרש.
במאי קמיפלגי בלהוצאה ניתנה סוף סוף כתנאי אמר רב לשמעתיה.
אשכחתינהו כלומר לעולם להוצאה ניתנה דברי הכל כששלח בו יד דהואיל והוציא ממנה פרוטה הרי החזיק בה ואין הבעלים יכולים לחזור בה והכא שלא הוציא ממנה כלום הלוה עדיין פליגי אם היו ביד המלוה כל זמן שלא הוציא הלוה כלום ממנה ואע״פ שהוא בידו או לא.
לאונסים אם המלוה היא עדיין בעין ביד הלוה ונאנסה שנגנבה או אבדה מחייב באחריותה.
לחזרה אם יכול לחזור בו המלוה כל זמן שהוא בעין ביד המלוה.
השואל קרדום מחברו – פי׳ לזמן קצוב ולית הלכתא כרב הונא כמו שבארנו בהשואל. ביקע בו שנשתמש בו קנאו לאותן ימים ששאלו. והלכה כת״ק דברשות לוה קיימא ואינו יכול לחזור בו.
לית להו דר׳ ומיירי כשכתב לה שטר לקנות בו החוב ומסר לה שטר החוב.
ופסק הר״ם כחכמים דלא סמכא דעתה ואינה מקודשת אע״ג דבהא דמעמד שלשתן הלכה כר׳ מאיר דהא דרב לא שנא פקדון [ול״ש מלוה] קנה ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את הילכך מקודשת והלכתא בלא טעמא היא כדאיתא בגיטין. ובמקדש במלוה פליגי דר״מ [סבר] דאף ע״ג דאיכא בשטר ש״פ אינה מקודשת דדעתה אמלוה ולא על השטר. ור׳ אלעזר סבר אפי׳ אין השטר ש״פ (אינה) מקודשת דמקדש במלוה מקודשת ורבנן סברי מקדש במלוה אינה מקודשת מיהו דעתה נמי אשטרא ואם יש בו ש״פ מקודשת.
בשטר – אירוסין ולא בשטר חוב איירי.
מקודשת – קדושי ודאי ואע״ג דאמר לה התקדשי לי בשטר זה וקבלתו הויא מקודשת מחמת קדושי כסף אם יש בו שוה פרוטה.
אינה מקודשת – ודאי אלא ספק דהא מספקא להו הלכה כר׳ אלעזר. ומסתברא דמקדש בשטר מלוה אם יש בו שוה פרוטה מקודשת נמי דדעתה נמי אניירא כדאוקימנא לרבנן כדס״ד דבשטר מלוה פליגי ואיכא מ״ד דהואיל ואפיקנא משטר מלוה ואוקימנא בשטר קדושין כולהו מודו דבשטר מלוה דעתה אמלוה ולא אניירא.
לשמה ושלא מדעתה – ורבנן מספקא להו הלכך שמין את הנייר וכו׳.
שירים – אצעדה מתרגמינן שירים.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
אינה מקודשת דהא קאמר שאם ראשונה שוה פרוטה ולא האחרונה אינה מקודשת דמלוה היא.
דעתה אפרוטה כדפרישנא –
מעות בעלמא שנתנו שלא לשם קדושי׳ והם אינם יכולים להיות אלא מעות בעלמא ולא קדושי׳ חוזרים דהא הכא אם יש בראשונה שוה פרוטה ולא באחרונה אינם קדושין וקא קרי מלוה אלמא חייב להחזירן דאי הוו מתנה הויא מקודשת. ומסתברא דל״ג דאיתמר אלא איתמר דמילתא באנפי נפשה היא דכי אמרי׳ הכא מעות בעלמא דומיא דהכא שחשב לקדשה במלוה והוו קדושי טעות ודכוותה תניא בפ׳ המדיר קדשה בטעות כיצד כגון שקדשה בפחות משוה פרוטה וקדושי טעות הם ואסיקנא בפ׳ המדיר דמעות חוזרין ואפי׳ לרב דאמר בפ׳ מי שמת לקדושין בטבועין נתנו כלומר דלא הדרי ואסיק דרב אשי כוותיה. אבל לענין פלוגתא דרב ושמואל הא קי״ל הלכתא כשמואל בדיני והוו מעות מתנה וכן פסק הר״ם בזכייה פ״ש.
לא שנו – דהיתה אוכלת ראשונה בעינן שיהא באחרונה שוה פרוטה.
באלו – נגמרו קדושין בבת אחת תכף שאמר באלו וכי שקלא ואכלה דידה אכלה ואם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת.
במלוה – אע״פ שהיא בעין.
מאי לאו בהא פליגי – שהלוה אותה ובעוד שהמעות בעין ולא הוציאם אם אמר לה התקדשי במלוה שיש לי אצליך אינה מקודשת דלא מטי הנאה לידה שהרי בידה להוציאם ואינו יכול לחזור בו. ומר סבר לאו להוצאה ניתנה דכל זמן שלא הוציאה הלוה יכול מלוה לחזור בו אם קדש בו האשה ודאי מטיא לה הנאה שעתה יכולה להוציאו בתורת שלה ור״ש פי׳ להוצאה ניתנה שהלוה רשאי להוציאה בהוצאה ואינו חייב להעמיד בעסק שתהא מצויה תמיד. ומסתברא דבכה״ג איירי פלוגתייהו.
במכר שקנה קרקע בכסף מלוה שהוא חייב לו או מטלטלין לקבולי מי שפרע ואפי׳ המלוה בעין אשתכח השתא דקי״ל מלוה להוצאה ניתנה שאם קנה קרקע במלוה לא קנה כלל והמטלטלין אינו מקבל עליו מי שפרע. והר״ם ז״ל כתב בקנין פ״ז דקנה קרקע במלוה הוי קנין גמור ומטלטלין לקבולי עלייהו מי שפרע. ודעתו דהא א״ר יוחנן דבר תורה מעות קונות ל״ש מעות בעין ול״ש מעות הלואה והיינו דאקשי ליה בפ׳ הזהב מייחד כלי להלואתו דלאחר שהלוה אותו משמע והאי שיטה דהכא דלא כר׳ יוחנן היא וליתא ואפשר דאליבא דרשב״ל היא דאמר משיכה מפורשת מן התורה ולא מעות ולדידיה קרקע שנקנה בכסף וחזינן לה משדות בכסף יקנו דוקא במעות שהן בעין.
במילי אוחרי בדבר אחר [ומר סבר לא כסיפא לה מלתא כו׳] ומסתברא דהלכה כי״א דאפי׳ מנה חסר דינר מקודשת דלא כסיפא מילתא למתבעא וכן נראה דעת הרי״ף והר״ם שלא הביאו זה.
אינה מקודשת אפי׳ קבלה עליה אחריות דמלוה היא. כפקדון ואם יש במלוה בעין שוה פרוטה מקודשת דיכול לחזור בו המלוה כדמפרש.
במאי קמיפלגי בלהוצאה ניתנה סוף סוף כתנאי אמר רב לשמעתיה.
אשכחתינהו כלומר לעולם להוצאה ניתנה דברי הכל כששלח בו יד דהואיל והוציא ממנה פרוטה הרי החזיק בה ואין הבעלים יכולים לחזור בה והכא שלא הוציא ממנה כלום הלוה עדיין פליגי אם היו ביד המלוה כל זמן שלא הוציא הלוה כלום ממנה ואע״פ שהוא בידו או לא.
לאונסים אם המלוה היא עדיין בעין ביד הלוה ונאנסה שנגנבה או אבדה מחייב באחריותה.
לחזרה אם יכול לחזור בו המלוה כל זמן שהוא בעין ביד המלוה.
השואל קרדום מחברו – פי׳ לזמן קצוב ולית הלכתא כרב הונא כמו שבארנו בהשואל. ביקע בו שנשתמש בו קנאו לאותן ימים ששאלו. והלכה כת״ק דברשות לוה קיימא ואינו יכול לחזור בו.
לית להו דר׳ ומיירי כשכתב לה שטר לקנות בו החוב ומסר לה שטר החוב.
ופסק הר״ם כחכמים דלא סמכא דעתה ואינה מקודשת אע״ג דבהא דמעמד שלשתן הלכה כר׳ מאיר דהא דרב לא שנא פקדון [ול״ש מלוה] קנה ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את הילכך מקודשת והלכתא בלא טעמא היא כדאיתא בגיטין. ובמקדש במלוה פליגי דר״מ [סבר] דאף ע״ג דאיכא בשטר ש״פ אינה מקודשת דדעתה אמלוה ולא על השטר. ור׳ אלעזר סבר אפי׳ אין השטר ש״פ (אינה) מקודשת דמקדש במלוה מקודשת ורבנן סברי מקדש במלוה אינה מקודשת מיהו דעתה נמי אשטרא ואם יש בו ש״פ מקודשת.
בשטר – אירוסין ולא בשטר חוב איירי.
מקודשת – קדושי ודאי ואע״ג דאמר לה התקדשי לי בשטר זה וקבלתו הויא מקודשת מחמת קדושי כסף אם יש בו שוה פרוטה.
אינה מקודשת – ודאי אלא ספק דהא מספקא להו הלכה כר׳ אלעזר. ומסתברא דמקדש בשטר מלוה אם יש בו שוה פרוטה מקודשת נמי דדעתה נמי אניירא כדאוקימנא לרבנן כדס״ד דבשטר מלוה פליגי ואיכא מ״ד דהואיל ואפיקנא משטר מלוה ואוקימנא בשטר קדושין כולהו מודו דבשטר מלוה דעתה אמלוה ולא אניירא.
לשמה ושלא מדעתה – ורבנן מספקא להו הלכך שמין את הנייר וכו׳.
שירים – אצעדה מתרגמינן שירים.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush