×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות כ״ה:גמרא
;?!
אָ
וְהָכָא בְּטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.: יָרַד לִטְבּוֹל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת כוּ׳:: לֵימָא תַּנָּא סְתָמָא כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר עַד הָנֵץ הַחַמָּה? אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְדִלְמָא כְּוָתִיקִין. דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה.: וְאִם לָאו – יִתְכַּסֶּה בְּמַיִם וְיִקְרָא.: וַהֲרֵי לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה? א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאִי תֵּימָא ר׳רַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא בַּר אַחָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: אבְּמַיִם עֲכוּרִין שָׁנוּ, דְּדָמוּ כְּאַרְעָא סְמִיכְתָּא, שֶׁלֹּא יִרְאֶה לִבּוֹ עֶרְוָתוֹ.. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: מַיִם צְלוּלִין – ישֵׁב בָּהֶן עַד צַוָּארוֹ וְקוֹרֵא. וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹכְרָן בְּרַגְלוֹ. ות״קוְתָנָא קַמָּא, וַהֲרֵי לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה! קָסָבַר לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה – מוּתָּר. וַהֲרֵי עֲקֵבוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה! קָסָבַר עֲקֵבוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה מוּתָּר. אִתְּמַר: עֲקֵבוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה מוּתָּר, נוֹגֵעַ – אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, וְרָבָא אָמַר: מוּתָּר. רַב זְבִיד מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא הָכִי. רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מַתְנִי לַהּ הָכִי: נוֹגֵעַ – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, רוֹאֶה – אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, רָבָא אָמַר: מוּתָּר: לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. בוְהִלְכְתָא נוֹגֵעַ – אָסוּר, רוֹאֶה – מוּתָּר. אָמַר רָבָא: גצוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית, מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ. דעֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית, אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ. צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ דְּצוֹאָה בְּכִסּוּי תַּלְיָא מִילְּתָא, וְהָא מִיכַּסְּיָא. עֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ, ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״ (דברים כ״ג:ט״ו) אָמַר רַחֲמָנָא. וְהָא קָמִיתְחַזְיָא. אָמַר אַבָּיֵי: הצוֹאָה כׇּל שהוא מְבַטְּלָהּ בְּרוֹק. אָמַר רָבָא: ווּבְרוֹק עָבֶה. אָמַר רָבָא: זצוֹאָה בְּגוּמָּא – מַנִּיחַ סַנְדָּלוֹ עָלֶיהָ, וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. בְּעָא מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: חצוֹאָה דְּבוּקָה בְּסַנְדָּלוֹ – מַאי? תֵּיקוּ. אָמַר רַב יְהוּדָה: טגּוֹי1 עָרוֹם אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ. מַאי אִירְיָא גּוֹי2? אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי! יִשְׂרָאֵל פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּאָסוּר, אֶלָּא גּוֹי3 אִצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְתֵימָא, הוֹאִיל וּכְתִיב בְּהוּ ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״ (יחזקאל כ״ג:כ׳), אֵימָא כַּחֲמוֹר בְּעָלְמָא הוּא, קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאִינְהוּ נָמֵי אִיקְּרוּ עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ״ (בראשית ט׳:כ״ג).: וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם.: וְכַמָּה מַיָּא רָמֵי וְאָזֵיל? אֶלָּא ה״קהָכִי קָאָמַר ילֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בְּמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה כְּלָל. וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם, וְיִקְרָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה יָטִיל לְתוֹכָן מַיִם – כׇּל שֶׁהוּא. ר׳רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: כרְבִיעִית. אָמַר רַב נַחְמָן: מַחֲלוֹקֶת לְבַסּוֹף. אֲבָל בַּתְּחִלָּה כׇּל שֶׁהֵן. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: למַחֲלוֹקֶת לְכַתְּחִלָּה אֲבָל לְבַסּוֹף דִּבְרֵי הַכֹּל רְבִיעִית. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְשַׁמָּעֵיהּ: אַיְּיתִי לִי רְבִיעֵיתָא דְמַיָּא, כר׳כְּרַבִּי זַכַּאי.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: מגְּרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם – אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן, וְאַף ע״פעַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם. וּמֵי רַגְלַיִם עַצְמָן – עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יָטִיל לְתוֹכָן מַיִם – כׇּל שֶׁהוּא. ר׳רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: רְבִיעִית. בֵּין לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין לְאַחַר הַמִּטָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְאַחַר הַמִּטָּה – קוֹרֵא, לִפְנֵי הַמִּטָּה – אֵינוֹ קוֹרֵא, אֲבָל מַרְחִיק הוּא אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא. ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אפי׳אֲפִילּוּ בֵּית מֵאָה אַמָּה – לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם תַּחַת הַמִּטָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר, אַחַר הַמִּטָּה – קוֹרֵא מִיָּד, לִפְנֵי הַמִּטָּה – מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא, אוֹ דלמא הָכִי קָאָמַר: לְאַחַר הַמִּטָּה – מַרְחִיק ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא, לִפְנֵי הַמִּטָּה – אֵינוֹ קוֹרֵא כְּלָל. ת״שתָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נאַחַר הַמִּטָּה – קוֹרֵא מִיָּד, לִפְנֵי הַמִּטָּה – מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אפי׳אֲפִילּוּ בֵּית מֵאָה אַמָּה – לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם תַּחַת הַמִּטָּה. בַּעְיָין אִיפְּשִׁיטָא לַן, מַתְנְיָיתָא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי: אֵיפוֹךְ בָּתְרָיְיתָא. מָה חָזֵית דְּאָפְכַתְּ בָּתְרָיְיתָא? אֵיפוֹךְ קַמַּיְיתָא! מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר כּוּלֵּיהּ בַּיִת כְּאַרְבַּע אַמּוֹת דָּמֵי – ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּעַאי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: מִטָּה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּשִׁיטָא לִי דִּכְלָבוּד דָּמֵי. שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמֹנָה, תִּשְׁעָה, מַהוּ? א״לאֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא. עֲשָׂרָה וַדַּאי לָא מִיבְּעֵי לִי. אָמַר אַבָּיֵי: שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ דְּלָא אִיבַּעְיָא לְךָ, כׇּל עֲשָׂרָה רְשׁוּתָא אַחֲרִיתִי הִיא. אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמֵי. עֲשָׂרָה – רְשׁוּתָא אַחֲרִיתִי הִיא. מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה – הַיְינוּ דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף מֵרַב הוּנָא וְלָא פְּשַׁט לֵיהּ. אָמַר רַב: הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְכֵן אָמַר בָּאלִי א״ראָמַר רַב יַעֲקֹב בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְרָבָא אָמַר: אֵין הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רַב אַחַאי אִיעַסַּק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא, עַיְּילֵיהּ לְחוּפָּה, וְלָא הֲוָה מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא. אֲזַל בָּתְרֵיהּ לְעַיּוֹנֵי, חֲזָא סֵפֶר תּוֹרָה דְּמַנְּחָא. אֲמַר לְהוּ: אֵיכוּ הַשְׁתָּא לָא אֲתַאי סַכֵּנְתּוּן לִבְרִי. דְּתַנְיָא: סבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִילִּין אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּטָּה עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי. אָמַר אַבָּיֵי: עלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ כִּלְיָין, אֲבָל בִּכְלִי שֶׁהוּא כִּלְיָין – אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה מָאנֵי כְּחַד מָאנָא דָּמֵי. אָמַר רָבָא: גְּלִימָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
E/ע
הערותNotes
{רא״ש ברכות ג׳:נ׳}
ואם לאו יתכסה במים ויקרא ואוקימנא לה במים עכורים. אבל במים צלולים לא משום דלבו רואה את הערוה. איתמר עקבו רואה את הערוה מותר. נוגע אביי אמר אסור רבא אמר מותר. רב זביד מתני לה להא שמעתתא הכי. נוגע ד״ה אסור. רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר שלא נתנה תורה למלאכי השרת. והלכתא נוגע אסור. רואה מותר. וה״ה לכל האברים הנוגעים בערוה אסורין. והא דנקט עקבו משום דקאמר רואה את הערוה אע״פ שהוא כנגדו ורואה מותר:
{רא״ש ברכות ג׳:נ״א}
אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות ק״ש כנגדה. ערוה בעששית אסור לקרות ק״ש כנגדה מ״ט התם והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא איכא. והכא כתיב לא יראה בך ערות דבר והא קא חזייה. אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה ברוק. אמר רבא וברוק עבה. ירושלמי ר׳ זירא ור׳ אבאיתבין וחזיין צואה. רבי אבא רקיק עליה. א״ר זירא כמן ימא לטיגנא. כלומר אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא שהוא דבר מועט ואח״כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה. אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק״ש. ולא אמרינן דסנדליה בטיל גבי גופיה ולא חשיב כיסוי. בעי מר בריה דרבינא דבוקה בסנדלו מהו פירוש שהסנדל נוגע בצואה מהו תיקו. וכל תיקו דאיסורא לחומרא:
{רא״ש ברכות ג׳:נ״ב}
אמר רב יהודה כנעני ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו. אעפ״י דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם וגו׳ הא כתיב בהם ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו הילכך המל את הגר צריך לכסות ערותו בשעת הברכה. ויש שנוהגים גם כן כשמלין את הקטן ויש אומרים דאין צריך דהא אמרינן לעיל דאם היו בניו ובני ביתו קטנים ישן עמהן בטלית אחד וקורא ק״ש. ואין ראיה מהתם דקורא ק״ש לרואה את הערוה. וה״ר יונה ז״ל כתב דודאי בקטן כ״כ לא חשבינן ליה ערוה ואין צריך לכסותו בשעת הברכה. וגם נראה כיון דלתקוני המילה קאתי קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש ואין בו באותה שעה משום לא יראה בך ערות דבר:
{רא״ש ברכות ג׳:נ״ג}
מתני׳ עד שיתן לתוכן מים כמה מיא רמי ואזיל. אלא ה״ק לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל ומי רגלים עד שיתן לתוכן מים. ת״ר כמה מים יטיל לתוכן כל שהוא. רבי זכאי אומר רביעית. א״ל רב יוסף לשמעי׳ עייל לי רביעית כרבי זכאי. וכן הלכתא ל״ש בתחלה ול״ש בסוף ול״ש בכלי ול״ש בקרקע. ורבי׳ משה ז״ל כתב רביעית למי רגלים של פעם אחת. ואם יותר צריך להוסיף לפי השיעור:
{רא״ש ברכות ג׳:נ״ד}
ת״ר גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק״ש כנגדן. ואע״פ שאין בהם כלום ואפי׳ הטיל בהן רביעית מים לא מהני כיון דמיוחדים לכך הויא להו כבית הכסא ואפי׳ אין בהן ריח רע ומיהו בכולי גמרא שמזכיר גרף ועביט מיירי בשל חרס. ויש להסתפק אם ה״ה הכא בעביט של עץ ושל זכוכית. ומסתבר דבעץ אסור מפני שהוא מובלע בתוכו ומלא זוהמא אבל בשל זכוכית מותר. בין לפני המטה בין לאחר המטה רשב״ג אומר לאחר המטה קורא מיד לפני המטה אינו קורא. אבל מרחיק ד״א וקורא. רשב״א אומר אפי׳ בית מאה אמות לא יקרא עד שיניחם תחת המטה או עד שיוציאם. קסבר כל הבית כולו כארבע אמות דמי אמר רבא אין הלכה כרשב״א אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות מג׳ כלבוד דמי. שלשה ארבעה וחמשה ששה ושבעה ושמנה תשעה מאי א״ל לא ידענא. עשרה לא קמיבעיא לי. אמר ליה אביי שפיר עבדת דלא איבעיא לך דעשרה רשות אחריתי היא. אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי עשרה רשות אחריתי. משלשה ועד עשרה כבר בעי מיניה רב יוסף מרב הונא ולא קפשיט ליה הלכך אזלינן לחומרא רש״י פירש דהך בעיא קאי אמונחים תחת המטה וגאון פירש דארשב״ג קאי דקאמר דמטה חוצצת ואמר רב יוסף דפחות מג׳ אינה חוצצת מג׳ ועד עשרה קמיבעיא ליה. ופסק הלכה כרשב״ג מדבעי רב יוסף אליביה. רב אלפס ז״ל לא הביא זאת הבעיא כלל ונראה משום דמפרש לה דארשב״ג קאי ואיהו סבר דהלכה כת״ק:
{רא״ש ברכות ג׳:נ״ה}
תניא בית שיש בו ס״ת או תפילין אסור לשמש בו המטה עד שיוציאן או עד שיניחם כלי בתוך כלי. אמר אביי ל״ש אלא שהניחם בכלי שאינו כליין אבל הניחם בכלי שהוא כליין אפילו י׳ מאני כחד מאנא דמי:
אמר רבא גלימא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי אריב״ל ס״ת עושה לו מחיצה גבוה י׳ טפחים וה״מ היכא דאין לו בית אחר. אבל יש לו בית אחר מנח ליה התם. והא דקתני בברייתא עד שיניח כלי בתוך כלי לא קאי אס״ת אלא אתפילין. ודוקא ס״ת אבל שאר ספרי הקדש וחומשין כיון שאינם עשוין בגלילה סגיא להו בכלי על כלי:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×