גמרא
פירוש
בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ לֹא יִשְׁחוֹט וְאִם שָׁחַט אבּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא שֶׁמָּא יִשְׁהוּ שֶׁמָּא יִדְרְסוּ וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי וְאִם שָׁחֲטוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ.
אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד1 אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט קַשְׁיָא.
רָבִינָא אָמַר הָכִי קָתָנֵי הַכֹּל שׁוֹחֲטִין הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין מוּמְחִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
אמר רבינא הכי קתני, הכל שוחטין, הכל מומחין שוחטין, מומחין אע״פ שאין מוחזקין. פירוש, ולא חיישינן שמא יתעלפה, שיתבהל מחמת דם היוצא מבית השחיטה ויתעלפה ויבא לידי שהייה, דלעלפויי לא חיישינן. בד״א, שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה, אבל אם אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לא ישחוט, דלמא לא ידע, ולא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. ואם שחט, בודקין אותו, אם יודע לומר הלכות שחיטה, מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו, אסור לאכול משחיטתו. פירוש, וזהו ששנינו ושחיטתן כשרה, דדוקא דיעבד אבל לכתחילה לא. ותרתי מילי קתני מתניתין, הכל שוחטין, שלכתחילה מרשין אותו לשחוט, ויש שאין מרשין אותו לכתחילה לשחוט אבל מיהו אם שחטו שחיטתן כשרה, ולא סתרי אהדדי, דלא קיימא סיפא ארישא. חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפילו דיעבד נמי לא. פירוש, דהאי חוץ אכל מאי דתאני לעיל קאי, בין ארישא דמיירא לכתחילה, ובין אסיפא דמיירא דיעבד. שמא ישהו ושמא ידרוסו ושמא יחלידו. פי׳, אע״פ שנמצאת סכינו יפה, ואע״פ שהשחיטה נראית יפה שהסימנין שחוטין כתקנן, נהי דליכא למיחש להגרמה ולעיקור שהרי נראה לעין שלא הגרימו ולא עקרו, אפילו הכי יש לחוש שמא שהו, או שמא דרסו שלא משכו הסכין, או שמא החלידו הסכין תחת הסימנין ושחטו מלמטה למעלה, ופסול זה אינו ניכר בבית השחיטה, ולקמן בעי אמאי תני שמא יקלקלו ולא תני שמא קילקלו, כיון דפסיל להו אפי׳ דיעבד.
וכולן ששחטו, אהייא. אילימא אחרש שוטה וקטן, עלה קאי, ואם שחטו מיבעי ליה. פי׳, כיון דמיניהו קא סליק לא שייך למתני אלא ואם שחטו. ואלא אשאין מומחין. פי׳, ומשום הכי תני וכולן, אלו, חרש שוטה וקטן, וגם שאינן מומחין דרבינן בסיפא בדיעבד דוקא ולא לכתחילה, ומשום דכולל שאין מומחין עם חרש שוטה וקטן שייך השתא למיתני וכולן. בבודקין אותו סגי. ומה צורך לאחרים רואין אותם. ומהדר, דליתיה קמן דליבדקיה.
איכא דאמרי אמ׳ רבינא הכי קתני, הכל שוחטין, הכל מוחזקין שוחטין, מוחזקין אע״פ שאינן מומחין. פי׳, שאין אנו בקיאין בהן אם יודעין הלכות שחיטה ואם לאו, ומסתמא אמרי׳ רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. בד״א, ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ולא נתעלפה, אבל אם לא שחט לפנינו שנים ושלשה פעמים לא ישחוט שמא יתעלפה, ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי, שחיטתו כשרה.
ואי קשיא כיון דחיישינן לעלפוי ולכתחילה אין מניחין אותו לשחוט, כי שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי, אמאי מהימנינן ליה, והא נוגע בעדותו הוא, דאי הוה מודה דנתעלפה הוה מיחייב לשלומי. יש לומר כגון שהיתה בהמתו והוא רוצה לוכל ממנה, או כגון שהיה בקי וקא עביד בחנם דפטור כדאמרינן בהגוזל קמא. אי נמי העלפוי אונס הוא ואפילו בבהמת אחרים ואע״פ שאינו מומחה לרבים פטור מלשלם, הלכך נאמן הוא לומר לא נתעלפתי.
חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפי׳ דיעבד נמי לא, שמא ישהו ושמא ידרוסו ושמא יחלידו. וכולן ששחטו, אהייא. אילימא אחרש שוטה וקטן, עלה קאי, ואם שחטו מיבעי ליה. ואלא אשאין מוחזקין, והא אמרת בברי לי סגי. דליתיה קמן דלישייליה.
מאי איכא בין תרי לישני דרבינא. ללישנא קמא בעי מומחין אע״פ שאין מוחזקין, דלעלפוי לא חיישינן, אבל להדיוט חיישינן, ולא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. וללישנא בתרא בעי מוחזקין אע״פ שאינן מומחין, דלעלפוי חיישינן, אבל להדיוט לא חיישינן, דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.
ולית הלכתא כחד מהני לישני, דלא בעינן לא מומחין ולא מוחזקין, דלעלפוי לא חיישינן, ואמרינן נמי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, והכי מיתינן בריתא לקמן דלא חיישינן לא לעילפוי ולא להדיוט. ואמרי׳ נמי רבה בר עולא ואביי ורבא ורב אשי כולהו כרבינא לא אמרי, להך לישנא דאמרת מומחין אין, שאין מומחין לא, רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ולהך לישנא דאמרת מוחזקין אין, שאין מוחזקין לא, לעילפוי לא חיישינן. אלמא כולהו פליגי עילויה, וכיוון דתניא כוותיהו כדבעינן למימר לקמן, הלכתא כוותיהו. ורבינא נמי לא אידחיק למימר הכי אלא לפרושי מתניתין דקשיא רישא לסיפא, ולאו משום דסבירא ליה הכי.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
וכולן ששחטו, אהייא. אילימא אחרש שוטה וקטן, עלה קאי, ואם שחטו מיבעי ליה. פי׳, כיון דמיניהו קא סליק לא שייך למתני אלא ואם שחטו. ואלא אשאין מומחין. פי׳, ומשום הכי תני וכולן, אלו, חרש שוטה וקטן, וגם שאינן מומחין דרבינן בסיפא בדיעבד דוקא ולא לכתחילה, ומשום דכולל שאין מומחין עם חרש שוטה וקטן שייך השתא למיתני וכולן. בבודקין אותו סגי. ומה צורך לאחרים רואין אותם. ומהדר, דליתיה קמן דליבדקיה.
איכא דאמרי אמ׳ רבינא הכי קתני, הכל שוחטין, הכל מוחזקין שוחטין, מוחזקין אע״פ שאינן מומחין. פי׳, שאין אנו בקיאין בהן אם יודעין הלכות שחיטה ואם לאו, ומסתמא אמרי׳ רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. בד״א, ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ולא נתעלפה, אבל אם לא שחט לפנינו שנים ושלשה פעמים לא ישחוט שמא יתעלפה, ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי, שחיטתו כשרה.
ואי קשיא כיון דחיישינן לעלפוי ולכתחילה אין מניחין אותו לשחוט, כי שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי, אמאי מהימנינן ליה, והא נוגע בעדותו הוא, דאי הוה מודה דנתעלפה הוה מיחייב לשלומי. יש לומר כגון שהיתה בהמתו והוא רוצה לוכל ממנה, או כגון שהיה בקי וקא עביד בחנם דפטור כדאמרינן בהגוזל קמא. אי נמי העלפוי אונס הוא ואפילו בבהמת אחרים ואע״פ שאינו מומחה לרבים פטור מלשלם, הלכך נאמן הוא לומר לא נתעלפתי.
חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפי׳ דיעבד נמי לא, שמא ישהו ושמא ידרוסו ושמא יחלידו. וכולן ששחטו, אהייא. אילימא אחרש שוטה וקטן, עלה קאי, ואם שחטו מיבעי ליה. ואלא אשאין מוחזקין, והא אמרת בברי לי סגי. דליתיה קמן דלישייליה.
מאי איכא בין תרי לישני דרבינא. ללישנא קמא בעי מומחין אע״פ שאין מוחזקין, דלעלפוי לא חיישינן, אבל להדיוט חיישינן, ולא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. וללישנא בתרא בעי מוחזקין אע״פ שאינן מומחין, דלעלפוי חיישינן, אבל להדיוט לא חיישינן, דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.
ולית הלכתא כחד מהני לישני, דלא בעינן לא מומחין ולא מוחזקין, דלעלפוי לא חיישינן, ואמרינן נמי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, והכי מיתינן בריתא לקמן דלא חיישינן לא לעילפוי ולא להדיוט. ואמרי׳ נמי רבה בר עולא ואביי ורבא ורב אשי כולהו כרבינא לא אמרי, להך לישנא דאמרת מומחין אין, שאין מומחין לא, רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ולהך לישנא דאמרת מוחזקין אין, שאין מוחזקין לא, לעילפוי לא חיישינן. אלמא כולהו פליגי עילויה, וכיוון דתניא כוותיהו כדבעינן למימר לקמן, הלכתא כוותיהו. ורבינא נמי לא אידחיק למימר הכי אלא לפרושי מתניתין דקשיא רישא לסיפא, ולאו משום דסבירא ליה הכי.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush