×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא חולין קל״ה.גמרא
;?!
אָ
פרק יא – ראשית הגז
מתני׳מַתְנִיתִין: רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ ובחו״לוּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁים. חוֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּלְחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בַּבָּקָר וּבַצֹּאן בִּמְרוּבֶּה וּבְמוּעָט וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּרְחֵלוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּמְרוּבֶּה.א וְכַמָּה הוּא מְרוּבֶּה ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ז׳:כ״א} יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ג[חָמֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר] {שמואל א כ״ה:י״ח} חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס חַיָּיבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כׇּל שֶׁהֵן.ד וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁקַל חֲמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל מְלוּבָּן וְלֹא צוֹאִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶּגֶד קָטָן שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ח:ד׳} תִּתֵּן לוֹ שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי מַתָּנָה. הלֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ פָּטוּר לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ חַיָּיב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי1 פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אִם שִׁיֵּיר הַמּוֹכֵר חַיָּיב לֹא שִׁיֵּיר הַלּוֹקֵחַ חַיָּיב הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ.:ו גמ׳גְּמָרָא: בְּמוּקְדָּשִׁין מַאי טַעְמָא לָא אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ד׳} צֹאנְךָ וְלֹא צֹאן הֶקְדֵּשׁ.ו טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא צֹאנְךָ הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים חַיָּיבִים בְּרֵאשִׁית הַגֵּז הָא לָאו בְּנֵי גִיזָּה נִינְהוּ דִּכְתִיב {דברים ט״ו:י״ט} וְלֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. אִי בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְהָאָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֲסוּרִים בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה מִדְּרַבָּנַן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּנֵי גִיזָּה נִינְהוּ הֵיכָא דִּגְזַז לֵיהּ לִיתֵּיב לֵיהּ. וְהָא קַדֵּישׁ לַהּ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִפְרוֹק וְלִיתֵּיב לֵיהּ. וְהָא בָּעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הָיוּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. אָמַר ר׳רַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יַנַּאי הָכָא בְּמַקְדִּישׁ בְּהֶמְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיגְזוֹז וְלִיתֵּיב לֵיהּ אָמַר קְרָא צֹאנְךָ וְלֹא צֹאן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אִי הָכִי קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נָמֵי כָּחֲשִׁי. קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת נָמֵי כָּחֲשִׁי דְּאָמַר חוּץ מִגִּיזָּה וּכְחִישָׁה. קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נָמֵי דְּאָמַר חוּץ מִגִּיזָּה וּכְחִישָׁה אפ״האֲפִילּוּ הָכִי פָּשְׁטָה קְדוּשָּׁה בְּכוּלַּהּ. וּמְנָא תֵּימְרָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא בְּמוּקְדָּשִׁין הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה כּוּלָּהּ עוֹלָה ואפי׳וַאֲפִילּוּ לר״מלְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אֵין כּוּלָּהּ עוֹלָה הָנֵי מִילֵּי דְּאַקְדֵּישׁ דָּבָר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ אֲבָל הִקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ קָדְשָׁה. רָבָא אָמַר בְּמַקְדִּישׁ גִּיזָּה עַצְמָהּ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיגְזוֹז וְלִיפְרוֹק וְלִיתֵּיב לֵיהּ. אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ד׳} גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ מִי שֶׁאֵין מְחוּסָּר אֶלָּא גְּזִיזָה וּנְתִינָה יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר גְּזִיזָה פְּדִיָּיה וּנְתִינָה. אֶלָּא צֹאנְךָ לְמַאי אֲתָא לְכִדְתַנְיָא בֶּהֱמַת הַשּׁוּתָּפִים חַיָּיב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז ור׳וְרַבִּי אִלְעַאי פּוֹטֵר מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי אִלְעַאי אָמַר קְרָא צֹאנְךָ וְלֹא שֶׁל שׁוּתָּפוּת. וְרַבָּנַן לְמַעוֹטֵי שׁוּתָּפוּת גּוֹי2 ור׳וְרַבִּי אִלְעַאי שׁוּתָּפוּת גּוֹי3 מְנָא לֵיהּ.י נָפְקָא לֵיהּ מֵרֵישָׁא דִּקְרָא {דברים י״ח:ד׳} רֵאשִׁית דְּגָנְךָ וְלֹא שׁוּתָּפוּת גּוֹי4. וְרַבָּנַן רֵאשִׁית (הַגֵּז) הִפְסִיק הָעִנְיָן. ור׳וְרַבִּי אִלְעַאי וי״ווָיו הֲדַר עָרְבֵיהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
לב. ארבע מתנות יש בכרם, הפרט והעוללות השכחה והפאה, ושתים הן באילן, השכחה והפאה, ושלש הן בתבואה, השכחה והפאה והלקט, וכולם אין בהם טובת הנאה לבעלים, שהעניים באין ונוטלים אותם מעצמם, שנ׳ לעני ולגר תעזוב אותם, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו. לג. מעשר עני המתעשר ומתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים, שהרשות ביד הבעל ליתן אותו לאיזה עני שירצה, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, שחייב לעשר תבואת שדהו. לד. הקוצר שדהו במקום שאין העניים נמצאין שם, הרי זה מלקט הלקט לעצמו, שנ׳ לעני ולגר תעזוב אותם, ולא לעורבים ולעטלפים. לה. אבל המתנות אינן כן, שאם אין כהנים נמצאים לו, מעלה אותן בדמים ואוכלן, ושומר המעות לכהנים, שנ׳ ונתן לכהן הזרוע וגו׳, עליו מוטל ליתן להם. וכן בתרומה אם אין שם כהן חייב להביאה וליתנה לכהן.   [דף קלג:] לו. עשרים וארבע מתנות כהונה הן, וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ובפרט ו⁠[ב]⁠ברית מלח. כל המקיימן, כאילו קיים כל התורה כולה שניתנה בכלל ובפרט וכל עבודת הקרבנות שניתנו בברית מלח. וכל העובר עליהן, כאילו עובר על כל התורה כולה שניתנה בכלל ו⁠[ב]⁠פרט ועל עבודת הקרבנות שניתנו בברית מלח. ואילו הן, עשר במקדש, וארבע בירושלם, ועשר בגבולין. לז. עשר במקדש: חטאת בהמה, וחטאת עוף, אשם ודאי, ואשם תלוי, וזבחי שלמי ציבור שהם כבשי עצרת, ולוג שמן שלמצורע, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, ומותר העומר, שנאכלים כולם במקדש. לח. וארבע בירושלם: הבכור, והבכורים, ומורם מן התודה ומאיל נזיר, שהן נאכלין תוך חומת ירושלם, ועורות קדשים. לט. ועשר בגבולין, הנוהגין בכל ארץ ישראל: תרומה גדולה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, והמתנות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, ושדה אחוזה, ושדה חרמים, וגזל הגר, וכבר ביארנוהו בפרק הגוזל עצים. ועזרא קנס הלויים על המעשרות מפני שלא עלו עמו מן הגולה, שנ׳ ומבני לוי לא מצאתי שם, וגזר שיינתנו גם המעשרות לכהנים.   עניין פדיון הבן הוא מבואר בפרק יש בכור לנחלה, וכתבנוהו כאן, וכך הוא משפטו: א. כל מי שהוא בכור לאמו חייב אביו לפדותו, שנ׳ קדש לי כל בכור פטר כל רחם. ואינו פודה אותו אלא לאחר שלשים יום, שנ׳ ופדוייו מבן חודש תפדה. ופדיונו חמש סלעים, ונותנן לכהן, והסלע הוא משקל חצי אונקיא שלכסף, והוא משקל שלש מאות גרעינין שלחטה, כמו שביארנו בהלכות קידושין בתחלתן. ב. ומברך האב בשעה שפודה את בנו הבכור, בא״י אמ״ה אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון הבן, ועוד מברך אשר החיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, כמו שמבואר בסוף פסחים. ג. אין פודין לא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בקרקעות, אלא במטלטלין שהן שווין חמש סלעים. ד. נתן לכהן חפץ שאינו שווה חמש סלעים וקיבלו הכהן בחמש סלעים, הרי זה פדוי, והוא שהיה צריך הכהן לאותו החפץ עד שהיה ראוי לו לקנותו מאחרים בחמש סלעים, כמו שמבואר במס׳ קידושין בהלכה ראשונה. ה. כתב לכהן שהוא חייב ליתן לו חמש סלעים, הרי זה חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי. ו. נתן חמש סלעים לעשרה כהנים, בבת אחת, או בזה אחר זה, יצא. ז. החזירן לו הכהן לאחר שנתנן לו, יצא, ובלבד שלא יתנם זה לכהן על דעת כן, אלא יגמור בלבו ויתנם לו בכל לב. ח. הפריש פדיון בנו ואבד עד שלא נתנו לכהן, חייב באחריותו. ט. מת הבן הבכור בתוך ל׳ יום, אע״פ שנתן חמש סלעים לכהן, חייב הכהן להחזיר לו. מת הבן לאחר שלשים יום, אע״פ שלא נתן עדיין חמש סלעים לכהן, יתנם לו לאחר מיתתו. מת ביום ל׳, הרי הוא כאילו מת תוך ל׳. י. מת האב לאחר ל׳ יום, הרי הוא בחזקת שנפדה, עד שיאמרו לו שלא נפדה, וחייב הוא לפדות את עצמו. יא. הפודה את בנו בתוך שלשים יום, אם אמר הריני פודה אותו מעכשיו, אינו פדוי, ואם אמר הריני נותן הפדיון הזה שיהיה פדוי בו לאחר שלשים, אם היו המעות בעין ביד הכהן אחר שלשים, הרי הוא פדוי, ואם לא היו המעות בעין לאחר ל׳, אינו פדוי, וחייב לפדותו עוד אחר ל׳. יב. בכור שנטרף בתוך שלשים יום, כגון שניקב קרום שלמוח, או שנולד בו אחד משאר סימני טריפה, אע״פ שחיה אחר שלשים יום, אין פודין אותו, הואיל ונעשה טריפה בתוך שלשים יום הרי הוא כאילו מת בתוך שלשים יום, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק ארבעה אבות נזיקין בראיית י״א. יג. המבכרת שילדה זכר ונקבה, ואינו יודע מי יצא ראשונה, אין לכהן כלום, שיש לומר הנקבה יצאת ראשונה והזכר אינו בכור, והמוציא מחבירו עליו הראייה. וכן אם ילדה שני זכרים, ולא נודע מי הבכור, ומת אחד מהם בתוך שלשים יום, אין לכהן כלום, שיש לומר זה שמת בתוך שלשים יום היה הבכור. וכן יוצא דופן והנולד אחריו, שניהם פטורין מן הבכורה. יד. המבכרת שהפילה ואחר כך ילדה ולד שלקיימא, הרי זה פטור מן הבכורה ואין פודין אותו, שאין זה פטר רחם. טו. הפילה תחלה שפיר מלא מים או מלא דם או מלא גנינין, או שהפילה כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, או שהפילה עד יום ארבעים לעיבורה, הרי זו כאילו לא הפילה כלום, והנולד אחר כך הרי הוא בכור, וחייבין לפדותו. טז. הכהן אינו חייב לפדות את בנו הבכור, וכן הלוי, ואפילו ישראל שהיתה אשתו כהנת או לוייה אינו חייב לפדות את בנו הבכור הנולד לו ממנה, ועניין זה כולו מבואר בפרק יש בכור לנחלה. יז. אפילו היו לו לישראל חמשה בנים מחמש נשים ישראליות כל אחד בכור לאמו, חייב לפדות כל אחד ואחד. והבנות פטורות, שנ׳ בכור בניך תפדה, בניך ולא בנותיך. יח. אם לא פדה האב את בנו הבכור, חייב הוא לפדות את עצמו. יט. היה לו לפדות את עצמו ולפדות את בנו, ואין לו כדי לפדות שניהם, פדיון עצמו קודם לפדיון בנו. כ. ואם לא היו לו אלא נכסים משועבדים לאחרים, אין הכהן יכול לגבות פדיון הבכור מהם, ואע״פ שנתחייב זה בפדיון קודם ששיעבד נכסיו לאחרים, לפי שמלוה הכתובה בתורה אינה כמלוה הכתובה בשטר, וכל זה מבואר בקידושין בפרק ראשון בהלכת האב חייב על בנו.   [דף קלה.]
פרק י״א, ראשית הגז
הלכה א. א. ראשית הגז שאמרה תורה ראשית גז צאנך תתן לו, מצוותו נוהגת בכל מקום ובכל זמן, ובכל עת שהוא גוזז נותן. ונוהגת בחולין אבל לא במוקדשין, ברחלים אבל לא בעזים, שאין גז אלא מן הרחלים, בכשירות אבל לא בטריפות, ואינו חייב עד שיהיו לו חמש רחלים, שנאמר חמש צאן עשויות, שמעשות את בעליהן למצוה זו. ואם היה גוי שותף בצאנו, פטור, שלא נאמר צאנך אלא למעט שותף גוי. ב. כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז, שנ׳ ומגז כבשי יתחמם, אין גז אלא הראוי לחימום. ג. ראשית הגז שיעורו אחד מששים, לפיכך אם גזז מצאנו פחות מששים סלעים פטור, שאינו ראוי ליתן פחות מסלע אחד לכהן. ד. היו גזותיו מרובין, ומבקש ליתן אחד מששים לכהנים, לא יפחות לכל כהן מחמש סלעים שאף אחר שילבננו הכהן יהיה לו כזה השיעור, שנ׳ תתן לו, שיהא בו כדי נתינה. והאומר כל גזותיי ראשית, דבריו קיימין. ה. לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו, פטור. ליבנו ולא צבעו חייב. ו. הלוקח גז צאנו שלנכרי אפילו כשהוא מחובר וגזזו פטור, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ד׳. ז. לקח צאנו לגוז עד זמן ידוע, שאף לאחר שגזזו הוא ברשותו, חייב. ואם אחר שגזזו יצא הצאן מרשותו לאלתר, פטור, שהרי כשמשלים לגזוז חמש צאן שהוא שיעור החייוב אין אני קורא בו גז צאנך. ח. לקח גז צאנו שלחבירו, שייר המוכר, מוכר חייב בראשית הגז, שהצאן שלו. לא שייר המוכר, הלוקח חייב. ואם לקח ממנו במשקל מנכה לו המוכר מן הדמים. ט. אע״פ שמצוה זו נוהגת בכל מקום, כמו שביארנו, נהגו בימי חכמי התלמוד שלא לתת ראשית הגז אלא בארץ, ולא בחוצה לארץ.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144