גמרא
פירוש
בִּבְנֵי כְּרָכִין, שֶׁהָיוּ מוֹרִישִׁין אֶת לוּלְבֵיהֶן לִבְנֵי בְנֵיהֶן. אָמְרוּ (לָהֶם): מִשָּׁם רְאָיָה? אֵין שָׁעַת הַדֹּחַק רְאָיָה. קָתָנֵי מִיהַת: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף יְבֵשִׁין כְּשֵׁרִין. מַאי, לָאו אַאֶתְרוֹג? לָא, אַלוּלָב. אֲמַר מָר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, כָּךְ אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, הוֹאִיל וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה ״לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד״, וְאִי מַיְיתֵי מִינָא אָחֳרֵינָא, הַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי, וְהַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בתוספות בד״ה דבר הדר באילנו משנה לשנה בן עזאי הוא דדריש הכי לקמן בפירקין עכ״ל. ובכל הנוסחאות גמרות שלנו לקמן בפירקין ר׳ אבהו הוא דדריש לה הכי לדבר הדר באילנו אבל בן עזאי דריש לה לקמן בגוונא אחרינא אל תקרי הדר אלא אידור כו׳ ונהירנא כד הוינא טליא הראה לי דבת״כ פ׳ אמור פ׳ ולקחתם לכם דבן עזאי קאמר להדיא הדר שדר באילנו משנה לשנה ולפ״ז טעות נפל בגמרות שלנו ובלאו הכי נראה כן במה שהקדים לקמן מימרא דרבי אבהו מקמיה בן עזאי ורבי אבהו אמורא הוי ולא היה לו להביא דבריו באמצע הברייתא וא״כ נראה דהך דרשא דהידור ר׳ אבהו הוא דקאמר לה כנ״ל: בד״ה באשרה דמשה דכתותי מיכתת שיעוריה כו׳ וא״ת צורה של אשירה נמי מדאגבה קנייה כדאמרינן בפרק כל הצורות כו׳ ויש לומר כגון שהגביה ע״מ שלא לקנות כו׳ ולולב בי״ט שני כו׳ עכ״ל. והנראה בזה דסברת התוספות דצורה של אשירה שבאתה ליד ישראל אפילו אם אין הישראל מתכוין לעובדה או למוכרה לעכו״ם אלא שמתכוין לקנותה לצאת י״ח לולב או שופר אפ״ה מחמרי׳ בה כמו בצורה של אשירה של ישראל ממש בין לענין ביטול שאין לה ביטול מדאורייתא ובין לענין שריפה דאמרינן בה כתותי מיכתת שיעוריה דהא בהא תליא לפי שיטתם דהשתא ומשום הכי הוצרכו לפרש דמילתא דרבא דאמר יצא איירי כשמתכוין שלא לקנותה כלל ובי״ט שני דוקא דלא בעינן לכם וע״ז כתבו דמתני׳ נמי לא הוי צריך לאוקמי באשירה דמשה כו׳: ולע״ד אין דבריהם מוכרחים דנהי דמחמרינן בצורה של אשירה של ישראל טפי משל עכו״ם לענין ביטול אפילו את״ל דהוי מדאורייתא דהך דרשא דושם בסתר דרשא גמורה הוא להך מילתא אפ״ה משמע דהיינו דוקא באשירה של ישראל ממש משעבדה למאי דקי״ל כר״ע דשל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד ויליף לה מהאי קרא גופא מדכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר כדאיתא בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נ״ב) ע״ש משא״כ כשעיקר צורה דאשירה של עכו״ם דיש לה ביטול א״כ אין סברא לומר דכשבאת אחר כך ליד לישראל תהא טעונה שריפה מדאורייתא אפילו אם רוצה לבטלה ולומר בה דמה״ט כתותי מיכתת שיעוריה: ומה שהביאו התוספות ראיה מסוגיא דפרק כל הצורות דאמרינן דילמא מגבה לה והדר מבטל לה אלמא דאפילו בכה״ג שלא נתכוין ישראל לעובדה אפ״ה לא מהני לה ביטול וכמו שפרש״י שם מ״מ שפיר מצינן למימר שאינו אלא חומרא דרבנן בעלמא וכמ״ש הטור והב״י להדיא סימן קמ״ו בשם הרא״ש והסמ״ג וכ״כ שם הט״ז ע״ש באריכות: וכן מבואר להדיא בל׳ הגהות אשר״י בפרק ר׳ ישמעאל שהרשב״ם כתב כן בשם רש״י ומשמע דאפילו בצורה של אשירה של ישראל ממש הא דאין לה ביטול אינו אלא מדרבנן דמש״ה אמרינן דיש ברירה ע״ש דע״כ נתכוין למה שכתבתי וכן נראה מלשון רש״י עצמו בפרק כל הצורות גבי האי דדילמא אגבי לה והדר מבטיל שמפרש שם דהך מילתא ילפינן מדכתיב ושם בסתר שטעונין גניזה דלקושטא דמילתא מהאי קרא גופא דריש לה ר״ע דאינה אסורה עד שתיעבד והיינו שהישראל עצמו מתכוין לעובדה ויעשה לה דברים שבסתר אע״כ כדפרישית דמה״ט גופא שהחמיר בצורה של אשירה של ישראל ממש שאין לה ביטול או מדאורייתא או מדרבנן מש״ה החמירו חכמים אפילו בשל עכו״ם לאחר שבאתה ליד ישראל כדי שלא יבא להשהותה בביתו וכדי לקיים מצות שריפה מיד ואשכחן נמי דלענין שריפה החמירה התורה דוקא בשל עכו״ם משא״כ בשל ישראל בגניזה בעלמא סגי ובזה נתיישב מאי דקשיא ליה לבעל כ״מ עמ״ש הרמב״ם בהלכות עכו״ם פ״ח הלכה ט׳ באשירה של עכו״ם ושל ישראל בשותפות שחלק ישראל אסורין בהנאה לעולם וטעונין גניזה וע״ז כתב הכ״מ שאינו יודע גניזה זו למה הו״ל לשורפה או לאבדה והניחו בצ״ע ולמאי דפרישית א״ש טובא שהרמב״ם סובר שכן הוא מעיקר הדין דכל צורות של אשירה של ישראל שביטלה בגניזה בעלמא סגי שאינה אסורה אלא מדרבנן וכן נראה להדיא בביאור לשון הרמב״ם במ״ש עוד שם וכן אשירה של עכו״ם שבאתה ליד ישראל שאין ביטולה מועיל ואסורה בהנאה לעולם וזהו כמו שכתבתי: ובזה נתיישב ג״כ מה שנתקשו הרב המגיד והכ״מ על לשון הרמב״ם פ״ח הל׳ לולב ע״ש. נמצא דלפ״ז א״ש טובא סוגיא דשמעתין ובכמה דוכתי דלעולם לא שייך לומר כתותי מיכתת שיעוריה אלא באשירה דמשה וכיוצא בו שטעון שריפה מדאורייתא או בצורה של אשירה של ישראל ממש שלא נתבטלה דהוי מילתא דלא שכיחא וליכא לאוקמי מתניתין בהכי. מיהו התוס׳ לשיטתייהו שכתבו בפרק מצות חליצה דכיון שטעון גניזה אין לך מיכתת שיעוריה גדול מזו אלא דשם נמי לא כתבו כן אלא משום הנך קושיות ושקלא וטריא שכתבו כאן נמצא דלמאי דפרישית אין צורך לכל זה ונתיישב הכל לנכון בעזה״י ועיין מה שאכתוב לקמן בזה גבי אתרוג של ערלה ושל תרומה ודו״ק היטב:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush