גמרא
פירוש
עַד שֶׁיֹּאמַר לֹוֶה פָּרַעְתִּי וְלֹא פָּרַעְתִּי.
רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְהָכָא בְּכוֹתְבִין שׁוֹבָר קָמִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר כּוֹתְבִין שׁוֹבָר וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר רַב אָשֵׁי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְבַעַל חוֹב שֵׁנִי דַּאֲמַר לֵיהּ חֲזִי גַּבְרָא דְּפָרַע אֲנָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בפירש״י בד״ה והכא בכותבין שובר וכו׳ יש גורסין ת״ק סבר אין כותבין וכו׳ ולא היא חדא דכיון דאסור לשהות אפי׳ ע״י שובר נמי וכו׳ עכ״ל. ולכאורה אין זה מוכרח דכיון דלרב יוסף פלוגתא דתנאי הא דאסור לשהות דאיכא למ״ד דאף בלא שובר מותר לשהות א״כ שפיר מצינן למימר דרבא ס״ל דר׳ יהודה נמי לא מיקל כולי האי ומודה דבלא שובר אסור לשהות ולא פליג אלא בהא לחוד דע״י שובר מותר לשהות ולא חייש לשמא יאבד לענין איסורא. ונראה דעיקר כוונת רש״י ז״ל דאקושיא שנייה סמיך דלר׳ יהודא אין כותבין שמעינן ליה. אמנם לע״ד גם זה אין מוכרח דנהי דר״י ס״ל אין כותבין היינו היכא דאיכא תקנתא אחריתי שיחליף משא״כ הכא איירי שפיר שבתחלה נכתב השובר כדין שטען המלוה שנאבד וקי״ל בהא דכותבין שלא יאכל הלה וחדי ואפשר דר׳ יהודא מודה בהא ולפ״ז השתא נמי שנמצא אח״כ ס״ל לר״י דמותר להשהות השטר ות״ק ס״ל דאפי׳ בכה״ג אסור להשהות כיון שהשטר בעולם אלא דלפ״ז סוף סוף לא משמע ליה לרש״י לומר דפליגי בכה״ג כיון דשמעינן לר״י בעלמא דמחמיר לענין שובר משום חששא דשמא יאבד טפי מרבנן א״כ אין סבר׳ לומר דלענין איסורא דלשהות ס״ל איפכא כן נ״ל: אלא דעדיין צ״ע הא דמסיק רש״י ז״ל לפי גרסתו דלר׳ יהודא דאין כותבין שובר אי לא מהדר ליה חוזר ותובעו מה שפרעו ולא ידענא מה סברא יש בזה שיחזיר לו המעות דבכולה תלמודא לא משמע למ״ד אין כותבין שובר אלא לענין דאין כופין הלוה לפרוע עד שיחזיר לו השטר אבל היכא שכבר פרע לכאורה אין סברא לכוף את המלוה להחזיר המעות אם יאמר שנאבד השטר אלא היכא שמודה שהשטר בעולם עד שאנו כופין להחזיר המעות יכופו שיחזיר השטר לבעליו. ובאמת הוי מצי לפרש שצריך השטר למלוה כדי להחזירו ללוה כיון דקפיד עלה שלא יחשוד אותו שרוצה לגבות שנית שלא כדין. ולענ״ד הדבר ברור כדפרישי׳ ודו״ק: בתוס׳ בד״ה חזי דגברא דפרע אנא כרב אשי תניא בתוספתא וכו׳ ולשאר אמוראי קשה לרשב״א עכ״ל. ובהשקפה ראשונה היה נ״ל ליישב קושי׳ זו בפשיטות דהנך אמוראי דשמעתין לא ניחא להו לאוקמי ברייתא בתרי גווני דרישא במילתא דתנא קמא דמשלא פרעו היינו כשמוציאו המלוה ומשפרעו יהא פירושו שהוציאו לוה ומש״ה ניחא להו לפרש כולה מילתא בהוציאו מלוה וכ״כ מ״ז ז״ל בס׳ מג״ש ע״ש. אלא דלע״ד אפ״ה קושיית הרשב״א במקומה עומדת דאפילו בהוציאו מלוה נמי הוי מצי לפרש דטעמא דר׳ יהודה דמחייב היינו לפי שצריך לו השטר להמלוה כדי שיחזירו להלוה דקפיד עליה שצריך להראותו לב״ח שני ונהי דלרבא לק״מ דאכתי צריך לאוקמי בפלוגתא דכותבין שובר דאי הוי ס״ל לר״י דכותבין שובר א״כ תו לא הוי צריך להשטר שיכול להראות השובר לבע״ח שני ועדיף טפי מש״ה הוצרך רבא לומר דר״י ס״ל דאין כותבין אלא דאכתי לאביי ולרב יוסף קשה דמצי לפרש הכא טעמא דר׳ יהודה דכ״ע אסור להשהות ואין כותבין שובר ואפ״ה מחייב ליה ר״י מה״ט. מיהו למאי דפרישית לעיל בלשון התוס׳ דלעולם אין לחייב המלוה אלא כשמצניעו לצורך גמור בשביל עצמו א״כ נתיישבה קושיית הרשב״א לגמרי. כן נ״ל נכון. ולפי מה שראיתי בלשון הירושלמי דשמעתין נראה ראיה ברורה לכל מה שכתבתי ואין להאריך יותר: בד״ה כדי לכתוב עליו גט וכו׳ בחנם פי׳ בקונטרס דשיעור גט קטן מכולם וכו׳ עס״ה. עמ״ש מ״ז ז״ל בזה בס׳ מגיני שלמה וגם בדיבור שאח״ז ששניהם עולין בקנה אחד כפתור ופרח. ועוד נ״ל ליישב שיטת רש״י דלא שייך למיזל בתר שיעורא דגט לקולא בדיפתרא משום דלא שכיח לכתוב עליו גט יותר מקמיע כיון דיכול לזייף דחכמים גופייהו לא מכשירין אלא בדיעבד אע״כ דשיעור גט הוי לחומרא כדפרישית ועיין מ״ש בחידושי גיטין דף כ״ב:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush