גמרא
פירוש
חָזַר רַבִּי יְהוּדָה וְדָנוֹ דִּין אַחֵר נוֹתָר יֶשְׁנוֹ בְּבַל תּוֹתִירוּ וְחָמֵץ בְּבַל תּוֹתִירוּ מָה נוֹתָר בִּשְׂרֵיפָה אַף חָמֵץ בִּשְׂרֵיפָה.
אָמְרוּ לוֹ אָשָׁם תָּלוּי וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַסָּפֵק לִדְבָרֶיךָ יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן בְּבַל תּוֹתִירוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּשְׂרֵיפָה וְאַתָּה אוֹמֵר בִּקְבוּרָה שָׁתַק כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
בתוספות בד״ה אמרו לו תימא לרשב״א לדבריהם דרבנן וכו׳ אמאי לא ילפינן חמץ מנותר וכו׳ עס״ה. נראה דכל דבריהם בזה היינו לפי שיטתם דלעיל דהך ילפותא דהכא הוי במה מצינו משא״כ לשיטת רש״י דהך ילפותא דבל תותירו הוי מג״ש אם כן לא שייך להקשות לדבריהם דרבנן דע״כ אינהו לית להו הך ג״ש אלא מה שאמרו לו אשם תלוי וחטאת עוף יוכיח היינו דווקא לדבריו דרבי יהודה דלמאי דאית לך הך ג״ש דבל תותירו אם כן טפי אית לך למידרש הך ג״ש גופא לענין אשם תלוי וחטאת עוף דהוי נמי בבל תותירו דתו לא שייך למידרש ממיעוטא דכי קדש הוא הוא בשריפה ולא חטאת עוף ואשם כדמייתי התוס׳ בדיבור הסמוך כיון דאפילו חמץ בפסח דלאו קדש הוא אמרת הוי בשריפה וטפי הוי לך למידרש מיעוטא דכי קדש הוא למעט חמץ בפסח כדמשמע לעיל דף כ״ה דדריש כה״ג לענין שאר איסורין שבתורה כן נראה לי לשיטת רש״י ובזה נתיישב גם כן לשון יוכיח שדקדקתי לעיל בסמוך אמנם לע״ד אדרבה לפי מאי דמשמע להו להתוס׳ דהך ילפותא דבל תותירו היינו במה מצינו כ״ש דאין מקום לקושיית הרשב״א דודאי לדבריהם דרבנן בלא״ה לא שייך האי ק״ו ומה מצינו למילף חמץ בפסח מנותר דמה לנותר שכן אין היתר לאיסורו משא״כ חמץ בפסח יש היתר לאיסורו דהא קי״ל דחמץ לאחר הפסח אין אסור אלא מדרבנן ואם כן לפ״ז ע״כ הא דיליף ר׳ יהודה בהך ברייתא חמץ בפסח בק״ו או במה מצינו היינו דאזיל לטעמיה דס״ל חמץ לאחר הפסח אסור מדאורייתא אפילו בהנאה כדאיתא להדיא בסוגיא דבסמוך גבי חמץ של כותים אם כן לפ״ז יפה השיבו חכמים לר״י אשם תלוי וחטאת עוף לדבריך יוכיחו לדבריהם בלא״ה איכא פירכא אחריתי כן נראה לי נכון וברור בעזה״י אולי מקום הניחו לי בזה. ויש לי ליישב עוד בדרך אחר למאי דפרישית בסמוך דהך מילתא דר״י ורבנן הכא תליא במאי דפליגי בשילהי תמורה אי נקברין דאיסורי הנאה חמירי משריפה או איפכא ואם כן לפי זה נמי לא הוצרכו חכמים להשיב לר״י אלא לדבריו ודו״ק:
בד״ה ותנן נמי וכו׳ אומר ר״י דרבנן דמתניתין היינו רבי יוסי וכו׳ עס״ה. כוונתן מבואר׳ דכיון דס״ל לחכמים דמתניתין דמפרר וזורה לרוח ולא חיישו שיעשה זבל ויגדל צמחים ע״כ דסברי כרבי יוסי דהתם דלא חייש להכי משום דזוז״ג מותר וע״ז כתבו עוד דמצי שפיר לאוקמי כרבנן והא דלא חייש לזבל היינו משום דחמץ הוי שלא כדרך הנאתן דמותר מדאורייתא וכבר הארכתי בכל זה בדף הקודם בסוגיא דתנור חדש וישן עיין עליו. אלא דלע״ד בלא״ה לא הוצרכו לכל זה דשפיר מצינו לאוקמי חכמים דמתניתין כרבנן דהתם והא דלא חיישי בחמץ שיעשה זבל לגדל צמחים היינו דחכמים דמתניתין סברי דחמץ לאחר הפסח אינו אלא מדרבנן וכ״ש דיתכן יותר לפמ״ש בסמוך דבלא״ה ע״כ חכמים דמתניתין דלא ילפי בק״ו או במה מצינו מנותר דבשריפה היינו משום דאיכא למיפרך דחמץ יש היתר לאיסורו כן נראה לי ודו״ק:
בד״ה חמץ דלשאר נהרות דלא מצינו שהיו שונין בשום מקום גבי חמץ ים המלח וכו׳ עס״ה. ולכאורה לא הוצרכו לכך דמילתא דפשיטא היא דלא שייך בחמץ לומר דיוליכנו לים המלח שהרי עובר בכל שעה בבל יראה והתורה אמרה תשביתו דהא מה״ט גופא מקשו ליה רבנן לר׳ יהודה לעיל בברייתא וק״ל:
בד״ה איפכא מסתברא לשון איפכא אינו מיושב וכו׳ כיון שרבה משוה אותם עכ״ל והיינו במאי דמסקינן דלרבה בין בעבודת כוכבים ובין בחמץ שייך לחלק בין ים המלח לשאר נהרות. אלא לע״ד יש ליישב דלשון איפכא מסתברא לענין פירושא דמתניתין קאי דודאי בחמץ איצטרכו לחכמים למימר דמטיל לים כיון דלת״ק דידהו היינו ר״י סובר דאפילו בשוחק ומטיל לים לא מהני דדוקא שריפה בעי משו״ה קאמרו חכמים דהיכא שמפרר וזורה לרוח או שמטיל לים בלא פירור משום דמימאס משא״כ בהך דעכו״ם דלת״ק דר׳ יוסי יוליכנה לים המלח ממילא משמע דלא בעי שחיקה אם כן אי ס״ד דלר״י נמי מטיל לים הוי הכא דלא בעי שחיקה לא הוי ליה להזכיר כלל מטיל לים אלא אף שוחק וזורה לרוח הוה ליה למימר אע״כ דשוחק אתרוייהו קאי ופליג בהאי נמי את״ק דאמר דלא בעי שחיקה כן נראה לי ובאמת אליבא דרבה צריך לדחוק ולפרש דאדרבה אי לא הוי קתני מטיל לים הו״א דבעי שחיקה וזה דוחק גדול ואפשר דמה״ט פסקו קצת כרב יוסף ולא כרבה ודו״ק: במשנה חמץ של כותי שעבר עליו הפסח וכו׳ שנא׳ לא יראה לך שאור. לכאורה יש לתמוה דפתח בחמץ ומסיים בקרא דלא יראה לך שאור וטפי הוי ליה לאתויי קרא דלא יראה לך חמץ דכתיב ברישא ויש ליישב לפמ״ש בפ״ק דף ה׳ ע״ב ליישב קושיית הר״י מאורליינש דהא דמעטינן חמץ כותי והקדש היינו נמי מדכתיב תרי זימני לך ע״כ היינו לכבשתו ושרוי עמך דהיינו בכותי וכמ״ש שם באריכות לפ״ז שפיר מייתי הכא קרא דלא יראה לך שאור דמהאי קרא הוא דילפינן להתיר חמץ של כותי בכל ענין כנ״ל ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בד״ה איפכא מסתברא לשון איפכא אינו מיושב וכו׳ כיון שרבה משוה אותם עכ״ל והיינו במאי דמסקינן דלרבה בין בעבודת כוכבים ובין בחמץ שייך לחלק בין ים המלח לשאר נהרות. אלא לע״ד יש ליישב דלשון איפכא מסתברא לענין פירושא דמתניתין קאי דודאי בחמץ איצטרכו לחכמים למימר דמטיל לים כיון דלת״ק דידהו היינו ר״י סובר דאפילו בשוחק ומטיל לים לא מהני דדוקא שריפה בעי משו״ה קאמרו חכמים דהיכא שמפרר וזורה לרוח או שמטיל לים בלא פירור משום דמימאס משא״כ בהך דעכו״ם דלת״ק דר׳ יוסי יוליכנה לים המלח ממילא משמע דלא בעי שחיקה אם כן אי ס״ד דלר״י נמי מטיל לים הוי הכא דלא בעי שחיקה לא הוי ליה להזכיר כלל מטיל לים אלא אף שוחק וזורה לרוח הוה ליה למימר אע״כ דשוחק אתרוייהו קאי ופליג בהאי נמי את״ק דאמר דלא בעי שחיקה כן נראה לי ובאמת אליבא דרבה צריך לדחוק ולפרש דאדרבה אי לא הוי קתני מטיל לים הו״א דבעי שחיקה וזה דוחק גדול ואפשר דמה״ט פסקו קצת כרב יוסף ולא כרבה ודו״ק: במשנה חמץ של כותי שעבר עליו הפסח וכו׳ שנא׳ לא יראה לך שאור. לכאורה יש לתמוה דפתח בחמץ ומסיים בקרא דלא יראה לך שאור וטפי הוי ליה לאתויי קרא דלא יראה לך חמץ דכתיב ברישא ויש ליישב לפמ״ש בפ״ק דף ה׳ ע״ב ליישב קושיית הר״י מאורליינש דהא דמעטינן חמץ כותי והקדש היינו נמי מדכתיב תרי זימני לך ע״כ היינו לכבשתו ושרוי עמך דהיינו בכותי וכמ״ש שם באריכות לפ״ז שפיר מייתי הכא קרא דלא יראה לך שאור דמהאי קרא הוא דילפינן להתיר חמץ של כותי בכל ענין כנ״ל ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush