גמרא
פירוש
לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם אאָמַר לָהּ לְשִׁפְחָתוֹ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם.
אָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ מַהוּ מִי אָמְרִינַן לִמְלָאכָה קָאָמַר לַהּ אוֹ דִילְמָא לִגְמָרֵי קָאָמַר לַהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
י רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״ח:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״ח:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״ח:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״ח:ד׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
רבינא לרב אשי אמר לעבדו אין לי עסק בך מאי. ויש לדקדק מאי מספקא ליה הא כל דיני שיחרור ילפינן בג״ש דלה לה מאשה מדיני גט וכיון דבגט לא מהני אם אמר איני אישך כדאמרינן לעיל כדכתיב ושלח ולא שישלח את עצמו וא״כ בשחרור נמי לא מהני וליכא למימר דאתיא כמ״ד המפקיר עבדו יוצא לחירות וא״צ גט שיחרור ובהא ודאי לא איתקיש לאשה אלא דא״כ לא הוי פשיט שפיר מבריית׳ דרשב״ג בסמוך והא רשב״ג אית ליה דהמפקיר עבדו צריך שיחרור כמ״ש התוספות בגיטין דף מ׳ ועיין שם בחידושינו דלפ״ז קשה יותר אדרשב״ג גופ׳ לכך נראה דדוקא בגט אשה כשאמר איני אישך מיקרי משלח את עצמו כיון דמעיקרא הוי משועבד לה לשאר כסות ועונה וא״כ כשאמר איני אישך הרי זה כאילו רוצה להפקיע ממנה שיעבודה משא״כ בעבד ושפחה דבלא״ה לא משועבד לשום ענין א״כ כשאמר אין לי עסק בך ע״כ פירושו שיהא העבד בן חורין ומופקר ממנו אי לאו דיש לפרש דלמא דלמלאכה אמר כן נ״ל:
שם אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת ופירש״י דקיחה משדה עפרון גמרינן כו׳ ואע״ג דבמכירת שדה גופא לא ידעינן דאינה מכירה ע״י מלוה טפי מבקידושין כדאיתא להדיא בגמ׳ לקמן פ״ב דף מ״ו ולשיטת הרמב״ם ז״ל אדרבה במכר קנה וכמו שיבואר לקמן באריכות מ״מ פרש״י שפיר כיון דבקיחה קיחה הוא דגמרינן משדה עפרון דכתיב כסף ומלוה לאו בכלל לשון כסף כיון דלא יהיב מידי בשעת מעשה. ואע״ג דמקדש בפקדון מקודשת אע״ג דלא יהיב בשעת מעשה שאני התם דמעיקרא ברשות׳ דמרא קאי ועכשיו ע״י הקידושין זכתה בו מיקרי שפיר כסף משא״כ במלוה שכבר זכתה בגוף המלוה מעיקרא ולא נתחדש לה שום זכות ע״י הקידושין ולא מיקרי כסף ואפילו לשחוק לפני רקוד לפני דאמרינן לקמן דף ס״ג דמקודשת לא דמי דהתם נתחדש לה ענין זה ע״י הקידושין. ואע״ג דענין המחילה דמלוה נתחדש לה ע״י הקידושין מיהא עיקר דעתה בהא שזוכית עכשיו בעיקר המעות ובאמת כבר זכתה בו משא״כ כשאמר בפירוש בהנאת מחילת מלוה א״כ דעתה נמי אהאי הנאה לחוד כך נראה בעיני לפי שיטת לשון רש״י ז״ל בשמעתין ולקמן דף מ״ז ולשונו בכתובות פ׳ המדיר דף ע״ג ודו״ק ועיין בסמוך:
שם אילימא דאזקפא כו׳ האי ריבית מעליא הוא ופירש״י ואמאי קרי לה הערמת ריבית. משמע מלשונו דלענין עיקר קידושין לא קשי׳ ליה ודקדקו הפוסקים דסובר רש״י דמקדש בריבית קצוצה מקודשת ותמהו עליו דהא דידה קא מחיל לה ולענ״ד אין זה מוכרח דאפשר דמשום עיקר קידושין לא פסיקא ליה לאקשויי דכיון דאמר בהדיא בהנאת מחילת מלוה אפשר דההיא הנאה שוה פרוטה שמתרצה לה בכך ולא תצטרך ליזול בדינא ודיינא:
שם ועוד מלוה היא ופרש״י שאף הזוז הוה כבר מחוייבת ועומדת עכ״ל. ויש לדקדק אכתי מי דמיא למלוה הא עיקר טעמא דבמלוה אינה מקודשת היינו משום דמסתמ׳ דעתה אעיקר המעות ואינן בעין וכבר זכתה בו מקדם והכא לענין זוז החמישי לא שייך לומר דדעתה אעיקר המעות כיון דבשום פעם לא היה בעין ולא שייך נמי לומר דזכתה משעה ראשונה דהא אינה זוכה אלא ע״י מחילה שמוחל לה מחמת הקידושין. ולמאי דפרישית בסמוך א״ש דודאי מחמת עיקר מחילת המעות של זוז החמישי ליכא למימר דמקודשת דבלא״ה ריבית קצוצה הוא ומאי אית לן למימר דמקודשת משום הנאת המחילה ושויא פרוטה משום זילות׳ וטירח׳ דבי דינא מ״מ איהי לאו דעתה אהאי פרוטה אלא אעיקר המחילה ובהא אינה מקודשת דדידה קא מחיל ובהא דמיא למלוה דמשום דדעתה עלה אינה מקודשת כן נ״ל ודו״ק: תוספות בד״ה דארוח לה זימנא כו׳ ומה שפירש דריבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה כו׳ לא נהירא כו׳ עכ״ל. ונהי דרש״י ז״ל נזהר מזה וכתב כיון דלא קץ לה וכמה פוסקים קדמאי ובתראי כתבו דכל היכא דלא קץ בשעת הלואה לא מיקרי ריבית קצוצה מ״מ סברי התוספות דעיקר טעמא דרש״י לאו משום הכי הוא דאכתי לא מיקרי הערמת ריבית אלא אבק ריבית אע״כ דעיקר טעמא דרש״י כיון שאין האשה נותנת לו כו׳ ועל זה כתבו דלא נהירא כו׳ דהוי כאילו נתנה לו פרוטה ממש. מיהו לענ״ד נראה ליישב שיטת רש״י גם בזה דלא חשיב ריבית גמור דאפשר דבלא״ה רצונה להתקדש לו בכל דהו או בקידושי שטר אלא דגזירת הכתוב הוא שתהנה מיהו ממנו שוה פרוטה אף שהיא נהנית יותר ויותר במה שמתקדשת לו וא״כ אין זה ריבית גמור. ועוד דאפילו באמרה שחוק לפני רקוד לפני אם יש באותו הנאה ש״פ מקודשת וכן בע״מ שאדבר עליך לשלטון ומסוגי׳ דפ׳ איזהו נשך משמע להדיא דבכה״ג לא מיקרי ריבית גמור כגון בהלוהו ודר בחצרו וכה״ג הרבה ומש״ה קרי לה הכא הערמת ריבית כן נ״ל ליישב שיטת רש״י ודו״ק: בד״ה לבר מאשה לפי שאין אשה כו׳ וא״ת במאי דמו לחליפין כו׳ ונראה לר״י דלאו חליפין הוא ומדרבנן כו׳ הלכך אפקעינהו רבנן לקידושין כו׳ עכ״ל. וכ״כ רוב המפרשים אלא דהסוגיא תמוה דכל כי הא לא הוי שתיק הש״ס לפרש בהדיא דאפקעינהו רבנן לקידושין כדאשכחן בדוכתי טובא דמפ׳ הש״ס להדיא ולולא פירושם היה נ״ל לפרש בהשקפה ראשונה דמדאורייתא לא הוי קידושין דנהי דמיקרי נתינה אכתי לא מיקרי כסף משום דאיתתא בכה״ג לא מיקדשה נפשה דמה״ט לא מיקדשא בחליפין כדאיתא לעיל וכן נ״ל מלשון הרשב״א בחידושיו ועדיין צ״ע:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שם ועוד מלוה היא ופרש״י שאף הזוז הוה כבר מחוייבת ועומדת עכ״ל. ויש לדקדק אכתי מי דמיא למלוה הא עיקר טעמא דבמלוה אינה מקודשת היינו משום דמסתמ׳ דעתה אעיקר המעות ואינן בעין וכבר זכתה בו מקדם והכא לענין זוז החמישי לא שייך לומר דדעתה אעיקר המעות כיון דבשום פעם לא היה בעין ולא שייך נמי לומר דזכתה משעה ראשונה דהא אינה זוכה אלא ע״י מחילה שמוחל לה מחמת הקידושין. ולמאי דפרישית בסמוך א״ש דודאי מחמת עיקר מחילת המעות של זוז החמישי ליכא למימר דמקודשת דבלא״ה ריבית קצוצה הוא ומאי אית לן למימר דמקודשת משום הנאת המחילה ושויא פרוטה משום זילות׳ וטירח׳ דבי דינא מ״מ איהי לאו דעתה אהאי פרוטה אלא אעיקר המחילה ובהא אינה מקודשת דדידה קא מחיל ובהא דמיא למלוה דמשום דדעתה עלה אינה מקודשת כן נ״ל ודו״ק: תוספות בד״ה דארוח לה זימנא כו׳ ומה שפירש דריבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה כו׳ לא נהירא כו׳ עכ״ל. ונהי דרש״י ז״ל נזהר מזה וכתב כיון דלא קץ לה וכמה פוסקים קדמאי ובתראי כתבו דכל היכא דלא קץ בשעת הלואה לא מיקרי ריבית קצוצה מ״מ סברי התוספות דעיקר טעמא דרש״י לאו משום הכי הוא דאכתי לא מיקרי הערמת ריבית אלא אבק ריבית אע״כ דעיקר טעמא דרש״י כיון שאין האשה נותנת לו כו׳ ועל זה כתבו דלא נהירא כו׳ דהוי כאילו נתנה לו פרוטה ממש. מיהו לענ״ד נראה ליישב שיטת רש״י גם בזה דלא חשיב ריבית גמור דאפשר דבלא״ה רצונה להתקדש לו בכל דהו או בקידושי שטר אלא דגזירת הכתוב הוא שתהנה מיהו ממנו שוה פרוטה אף שהיא נהנית יותר ויותר במה שמתקדשת לו וא״כ אין זה ריבית גמור. ועוד דאפילו באמרה שחוק לפני רקוד לפני אם יש באותו הנאה ש״פ מקודשת וכן בע״מ שאדבר עליך לשלטון ומסוגי׳ דפ׳ איזהו נשך משמע להדיא דבכה״ג לא מיקרי ריבית גמור כגון בהלוהו ודר בחצרו וכה״ג הרבה ומש״ה קרי לה הכא הערמת ריבית כן נ״ל ליישב שיטת רש״י ודו״ק: בד״ה לבר מאשה לפי שאין אשה כו׳ וא״ת במאי דמו לחליפין כו׳ ונראה לר״י דלאו חליפין הוא ומדרבנן כו׳ הלכך אפקעינהו רבנן לקידושין כו׳ עכ״ל. וכ״כ רוב המפרשים אלא דהסוגיא תמוה דכל כי הא לא הוי שתיק הש״ס לפרש בהדיא דאפקעינהו רבנן לקידושין כדאשכחן בדוכתי טובא דמפ׳ הש״ס להדיא ולולא פירושם היה נ״ל לפרש בהשקפה ראשונה דמדאורייתא לא הוי קידושין דנהי דמיקרי נתינה אכתי לא מיקרי כסף משום דאיתתא בכה״ג לא מיקדשה נפשה דמה״ט לא מיקדשא בחליפין כדאיתא לעיל וכן נ״ל מלשון הרשב״א בחידושיו ועדיין צ״ע:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush