גמרא
פירוש
תָּהֵי בַּהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אמר מר זכרים עולות דלמא תודה היא. כבר כתבתי דקשיא לי אכל הני דמקשה ודלמא תודה היא ודלמא אשם הוא ודלמא פסח הוא ומאי קושיא הא ודאי רוב קדשים עולות ושלמים נינהו ואיכא נמי מיעוט חולין שיכול להקריבן עולות וא״כ מאי מקשה כל הנך קושיות ואמאי לא נימא כל דפריש מרובא פריש כדמשמע להדיא בר״פ התערובות דאפילו בקדשים נמי אפילו לכתחלה אמרינן הכי אם לא היכא דשייך גזירה שמא יקח מן הקבוע משא״כ הכא דלא שייך האי גזירה ויש ליישב דדוקא התם בפרק התערובות דאיכא פסידא דקדשים טובא שהרי נתערב המיעוט ברוב ועוד שאין זה הספק דתערובות עומד להתברר מש״ה הוי אמרי׳ שפיר כל דפריש כו׳ משא״כ הכא דליכא תערובות דהתירא וגם הספק עומד להתברר שמא יבאו הבעלים ויתנו סימן ובזיא מילת׳ שהוא גנאי למזבח שהקריבו דבר פסול מש״ה איכא למיחש בכל הנך חששות לכתחילה כן נ״ל: העולה מיהא מדברינו דלא איירי בשמעתין אלא בחששא דרבנן בעלמא והיינו כדפרישית לעיל בסוגיין אלא שעדיין אין זה מספיק דכיון דאוקמינן למתניתין דהכא דאיהי ודאי לא קרבה אלא בא לחוב בדמיהן לר׳ אושעיא או ממתין עד שתומם לר״י א״כ תו ליכא גנאי מובח והדרא קושיא לדוכתא דלמא אין צריך לעשות תקנה אלא לזכרים עולות ולנקבות זבחי שלמים דרובן הכי הוי משא״כ להנך חששי דתודה ואשם דמיעוטי נינהו לא טרחוהו רבנן ולמאי דפרישית לעיל יש ליישב דאיכא למימר דפשיטא ליה לתלמודא דמתניתין ע״כ לחששא דמיעוטא נמי חייש דאל״כ אפי׳ זכרים היה יכול להקריב שלמים דרוב זבחים שלמים נינהו משום הלקוחות בכסף מעשר דאין לוקחין נקבות כדבסמוך וכ״ש דאיכא נמי מיעוט חולין וה״ל עולות מיעוטא אע״כ מדקתני זכרים עולות מוכח דחייש למיעוטא אם כן מקשה שפיר ודו״ק: תוספות בד״ה ודלמא אשם וא״ת ויתנה כו׳ ואי משום סמיכה דשלמים טעונין סמיכה ואשם אין טעון סמיכה כו׳ עכ״ל. תיוהא קא חזינא הכא דהא ודאי כל האשמות טעונין סמיכה כדתנן להדיא במנחות דכל הקרבנות יחיד טעונין סמיכה אלא דבאשם מצורע לחוד איכא למ״ד דלאו דאורייתא אלא דרבנן ונ״ל ליישב דכוונתם דבשלמים ודאי נוכל לקיים סמיכה בבעלים שזה המוצאה ורוצה להתחייב בדמיהם מיקרי בעל הזבח דשלמים שבאין בנדבה משא״כ בחששא דאשם א״א לקיים סמיכה בבעלים אלא דלפ״ז לשון ואשם אין טעון סמיכה הוא מגומגם לגמרי ויש ליישב בדוחק דהכי קאמרי דמשום חששא דאשם אין קרבן זה טעון סמיכה וא״א לקיים בו מצות סמיכה כלל דסמיכה בבעלי׳ בעינן ואי אשם הוא ה״ל איהו כאחר ועובד עבודה בקדשים כנ״ל ועדיין צ״ע: (קונטרס אחרון) דף נד ע״ב תוס׳ בד״ה ודילמא אשם וא״ת ויתנה כו׳ ואשם אין טעון סמיכה עכ״ל. ויש לתמוה טובא דהא משנה מפורשת היא במנחות דכל קרבנות יחיד טעונין סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח אלא דבאשם מצורע לחוד אמרי׳ בעלמא דאין טעון סמיכה מדאורייתא וכתבתי ליישב בדוחק ועדיין צ״ע: גמרא ת״ר אין לוקחין בהמה בכסף מעשר שני כו׳ משנה הוא בפרק קמא דמעשר שני עד אמר רבי יהודה ונראה שזה הכריחו לרש״י ז״ל לפרש טעמא משום דכתיב וצרת הכסף בידך או משום שמא תכחיש ושביק טעמא דשמא יגדל עדרים שמפורש בגמ׳ פרק לולב הגזול אלא משום דסתם משנה ר״מ ור״מ לא חייש שמא יגדל בזכרים והכא במשנה ובברייתא ע״כ בזכרים איירי דאי בנקבות לא שייך למיתני בסיפא תעלה ותאכל במקום דהא בנקבות אפילו בדיעבד אין מתחללין וכדאיתא פרק לולב הגזול לכ״ע לכך הוצרך רש״י לפרש הני טעמי אחריני דר״מ מודה בהו דלכתחלה אסור אבל בדיעבד סובר ר״מ דמתחלל בזכרים דהנך טעמי לא הוו אלא לכתחלה כמו שאבאר בסמוך בלשון רש״י ומדאמרי רבנן בפרק לולב הגזול דאפילו זכרים אין מתחללין בדיעבד הוצרך רש״י לפרש שם טעמייהו דגזרי זכרים אטו נקיבות וכמו שהביאו התוס׳ בשמעתין מהירושלמי ובלא״ה איצטריך התם האי טעמא דגזרינן זכרים אטו נקבות לרבנן דהא בשביעית נמי אמרי דאין מתחללין אף ע״ג דבשביעית לא שייכי הנך טעמי דרש״י בשמעתין ואישתמיטתא הא מילתא דשביעית למהרש״א ז״ל בפרק לולב הגזול ע״ש ומה שדקדקו התוס׳ בד״ה במזיד והוכיחו דר״מ מתיר אפי׳ לכתחלה מהתוספ׳ אבאר בסמוך ליישב שיטת רש״י בזה ודו״ק: רש״י בד״ה אין לוקחין כו׳ חוץ לירושלים דכתיב וצרת הכסף בידך ועוד שמא תכחיש בטורח הדרך עכ״ל. ולכאורה יש לתמוה דה״ל כיהודה ועוד לקרא ואפשר משום דלטעמא קמא הוי שרי מיהא לקנות בהמה תמימה לצורך שלמים שהיא עיקר מצות מעשר שני בירושלים בריחוק מקום וכמו שהביאו התוס׳ מההיא דהגוזל אבל מטעמא דשמא תכחיש אפילו בכה״ג נמי אסור ולא שרינן בהגוזל אלא מדוחק כמ״ש התוס׳ ועוד נ״ל ברור דמ״ש רש״י דכתיב וצרת הכסף בידך נמי לא הוי אלא למצוה בעלמא דלעיכובא ודאי לא כדקתני סיפא במזיד תעלה ותאכל במקום ומשמע לי לשיטת רש״י דאפי׳ כשלקחה שלא לשם שלמים איירי מדקאמר רבי יהודא בד״א במתכוון לשם שלמים וקי״ל כל במה דקאמר ר׳ יהודא היינו לחלוק ועמ״ש בזה בסמוך ומזה נמי הוי סייעתא דת״ק דברייתא נמי הוי ר״מ דהוא בר פלוגתא דר׳ יהודא וכ״ש שאמר ממש כלשון המשנה גופא ומש״ה הוכרח רש״י לפרש הנך טעמי א״כ ע״כ דת״ק אפילו בשלא לשם שלמים אמר דתעלה ותאכל במקום והיינו כדפרישית דטעמא דוצרת נמי לא מעכב כלל כדאית׳ להדיא בפ׳ לולב הגזול מאי מעשר דמי מעשר דאי ס״ד מעשר ממש הא כתיב וצרת הכסף בידך אלא דמי מעשר א״כ נמצינו למדין מפורש דבמעות מעשר וצרת הכסף לאו עיכובא דעיכובא דקרא היינו דוקא שתחלת חילול הפירות יהיה דוקא על כסף אבל לענין שיביא הכסף לירושלים אע״ג דכתיב ונתת הכסף בבל אשר תאוה היינו למצוה בעלמא אפילו לשיטת רש״י ז״ל וכמו שאבאר עוד בלשון התוספות בסמוך כנ״ל ומה שדקדק רש״י ז״ל לכתוב שמא תכחיש בטורח הדרך היינו לדיוקא דבירושלים גופא לא שייך הנך טעמי וכמו שאבאר עוד בזה בלשון התוס׳ במזיד כן נ״ל נכון ודו״ק: תוספות בד״ה אין לוקחין כו׳ פירש בקונטרס כו׳ ולא נהירא כו׳ עד אבל ללישנא דכסף צורה קשה טובא עכ״ל. נראה לכאורה דפשיטא להו דמה״ט דכסף צורה ודאי יש לאסור אפילו בדיעבד והא ודאי ליתא דא״כ בפשיטות הו״ל לאקשויי מהא דקתני סיפא תעלה ותאכל במקום וכבר הרגיש מהרש״א, ז״ל וכתב דבדיעבד ודאי שרי דכסף צורה לאו לעיכובא אלא למצוה וצ״ל דאפ״ה בההיא דהגוזל דהוי לכתחלה אפילו מדוחק נמי לא ה״ל למישרי והא נמי ליתא דודאי כסף צורה דקרא לעיכוב׳ נמי דהא מקשה הש״ס בפ׳ לולב הגזול אי ס״ד דמעשר ממש הא כתיב וצרת הכסף בידך והתם אדיעבד קאי וליכא למימר דבמעשר ממש הוי לעיכובא ובמעות מעשר למצוה דהא מהי תיתי וסכינא חריפא מפסקא קרא אע״כ דבמעות מעשר אפילו לכתחלה ליכא איסורא דאורייתא דקרא אמעשר גופא קאי אבל במעות מעשר לא הוי איסורא אלא מצוה בעלמא דרש״י נמי אסיפא דקרא סמיך דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה אלמא שזה עיקר מצותו מיהו ההיא דהגוזל דא״א בענין אחר מותר וא״כ נתיישב׳ קושי׳ התוס׳ על רש״י ועוד שכבר כתבתי דרש״י נמי מודה דמותר ליקח במעות מעשר בהמה לשם שלמים אי לאו טעמא דשמא תכחיש ובהכי איירי ההיא דהגוזל והתוס׳ לא ניחא להו בהכי בשיטת רש״י דלשיטתייהו אזלי שכתבו בפ׳ לולב הגזול דאע״ג דאיתא בכמה דוכתי דכל מקום שאמר ר״י במה לחלוק היינו אף לפרש וההיא דהכא לפרש ואזלי בהא נמי לשיטתייהו בד״ה אבל במתכווין דלפירושם שם ע״כ דת״ק נמי מודה והוי לפרש כמו שאבאר שם א״כ ההיא דהכא לת״ק נמי איירי לצורך שלמים ואפ״ה כתב רש״י טעמא דוצרת הכסף אבל מצינן למימר דרש״י סובר דבמה לחלוק ות״ק ר״מ מיירי בלוקח לשם חולין ומש״ה כתב רש״י טעמא דוצרת משא״כ ר׳ יהודא גופא דאיירי בלוקח לשם שלמים אזיל לטעמיה דאית ליה טעמא דשמא יגדל עדרים אף לשיטת רש״י כדפרישית והא דלא ניחא להו לפרש נמי אליבא דרש״י דההיא דהגוזל כר׳ מאיר כמ״ש לקמן בד״ה במזיד היינו משום דלא אשכחן דפליג ר״מ אלא בטעמא דשמא יגדל בפ׳ לולב הגזול משא״כ בטעמא דוצרת לא אשכחן פלוגתא ועמ״ש בזה בל׳ התוס׳ בד״ה במזיד ודוק היטב:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush