גמרא
פירוש
וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ט:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ט:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רע״ט:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״ט:א׳
ד רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ה רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ו רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
ז רמב״ם הלכות עדות ג׳:ז׳-ט׳
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
רמב״ם הלכות עדות ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ט
טור חושן משפט כ״ט:א׳
טור חושן משפט מ״ו:ל״ז
שולחן ערוך חושן משפט כ״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט מ״ו:ל״ז
בד״ה אר״נ וכו׳ ע״כ באין כתב ידן כו׳ פשיטא דהכי פריך לעיל עכ״ל. ולפי מה דפרישית לעיל דהא דפריך פשיטא ולא אמרינן דאשמעינן רב דלא מהימני לומר אמנה במיגו דשטר פרוע הוא היינו משום דרב איירי במודה לוה שכתבו ואומר שטר אמנה הוא וא״כ הרי אומר לא לויתי וכאומר לא פרעתי דמי וא״כ היה באפשר לומר דהכא במימרא דר״נ איירי שפיר בכתב ידן יוצא ממקום אחר ואפ״ה איצטריך ר״נ לאשמעינן דאין נאמנין לומר אפילו היכא דאית להו מיגו דאי בעי אמרי פרוע הוא כגון שאין הלוה טוען לא לויתי או ביוצא מיד היורשים אפ״ה לא מהימני משום דמיגו בשנים לא אמרינן אלא משום דבלא״ה נ״ל דברי התוס׳ מוכרחים. דע״כ עיקר פלוגתא דר״נ ומר בר רב אשי איירי באין כתב ידן יוצא ממקום אחר אבל בכתב ידן יוצא ממ״א מודה מר בר רב אשי דאין נאמנין לומר מודעא היו דברינו כמ״ש התוס׳ בפרק חזקת הבתים משום דקשיא לי הא דמקשה הש״ס פ׳ חזקת הבתים אדרבה בר בר חנא דחתים אמודעא ואאשקלתא מדרב נחמן דאמר מודעא היה דברינו אין נאמנין ומאי קושיא דהא קי״ל בכולה תלמודא הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך וחיורא אע״כ דאפ״ה פריך שפיר דע״כ לא פליג מר בר רב אשי אלא באין כתב ידן יוצא ממ״א אבל בכתב ידן יוצא ממ״א מודה וא״כ קשה אדרבה בר בר חנא דמסתמא כתב ידו יוצא ממ״א כדאמרי׳ בעלמא דרבנן פקיעי בשמייהו. ועפ״ז יש לדקדק על הש״ך סי׳ מ״ו שהכריע כשיטת הסוברים דהלכה כר״נ מהסוגיא דפרק חזקת והוא בעצמו הביא שם שיטת הסוברים דמר בר רב אשי מודה בכתב ידו יוצא ממ״א ואם כן אין ראייתו כלום וצריך עיון ואין להאריך כאן: קונטרס אחרון
בד״ה אמר רבי יוחנן עדים שאמרו אמנה היו דברינו כו׳ ע״כ באין כתב ידם יוצא ממקום אחר וכ״כ בפסקי תוס׳ דאע״ג דאיכא מיגו לא מהימני אלא שהנקדן בפסקי תוס׳ כתב על זה וצ״ע כי זה דוקא לרב נחמן אבל למר בר רב אשי דקיי״ל כוותיה לא הוי הכי עכ״ל והשיג בש״ך בח״מ סי׳ מ״ו ס״ק קי״ז על לשון הנקדן וכתב ע״ז דאשתמיטתיה להנקדן דאיכא פוסקים טובא שפסקו כרב נחמן כו׳ ע״ש. ולע״ד דברי הש״ך תמוהין בזה כמ״ש בפנים דהא הש״ך גופא כתב דהנך פוסקים שפסקו כרב נחמן היינו משום איבעיא דרבא בסמוך בתנאי היה דברינו ומהסוגיא דפרק חזקת הבתים וא״כ לפי שיטת התוספות דהכא דבכתב ידן יוצא ממקום אחר מר בר רב אשי גופיה מודה וכמ״ש הש״ך בעצמו א״כ אזלו להו הנך ראיות דאבעיא דבסמוך כמ״ש נמי אליבא דהלכתא ובכתב ידו יוצא ממ״א כמו שפירשו כת א׳ מהראשונים ומכללן רבינו האי גאון ז״ל גופא וכן מהסוגיא דפרק חזקת נמי ליכא ראיה לפ״ז דמסתמא איירי בכתב ידן יוצא ממקום אחר וכמו שכתבתי בפנים מיהו בלשון העיטור באות קו״ף דף ל״ד מצאתיו ראיתי שהביא לשון רבינו האי גאון שפסק כרב נחמן בלאו הנך ראיות דשמעתין ודפרק חזקת אלא משום דהלכה כרב נחמן בדיני ולפ״ז איכא למימר דאף באין כתב ידן יוצא ממקום אחר נמי הלכה כרב נחמן אלא דהש״ך גופא לא נחית להכי דהא לא הביא דעת החולקים אפסק הש״ע שם אלא בכתב ידן יוצא ממקום אחר דוקא ובלא״ה נמי מיהו אין בזה השגה על הנקדן דסוף סוף יפה כתב על פסקי התוספות דצריך עיון דמלשון התוספות שלפנינו ודאי אין הכרע כלל לומר שפסקו כן להלכה דאף במקום דאיכא מיגו לא מהימנא אלא לפרש דברי רב נחמן כתבו כן ואדרבה לכאורה מוכח מפירושם איפכא וכמו שכתבתי בפנים לכן לשון הש״ך בזה צ״ע ודו״ק: בא״ד ותירץ ר״י דהיינו טעמא וכו׳ ושוב לא אתא ע״פ ומרע לשטרא וכו׳. נראה דהיינו דוקא בעידי השטר אבל עדים אחרים אפי׳ ע״פ נאמנין לאורועי שטרא דאל״כ לאשמעינן ר״נ בעדים אחרים וכ״כ הש״ך בח״מ סימן מ״ו ע״ש מלתא בטעמא: בא״ד ואתי שפיר ר״נ כרבנן דרבי מאיר עכ״ל. הל׳ אינו מדוקדק דהא בלא״ה סובר ר״נ כרבנן דר״מ דהא אמר לעיל בשמעתין דאמרינן זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא והיינו כרבנן דר״מ דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אלא כוונתם בזה דלר״נ מודו רבנן באמנה דאין נאמנין וק״ל: בא״ד וההיא ברייתא דמי שמת וכו׳ רב נחמן מוקי לה לדברי הכל עכ״ל. אע״ג דהתם לא איירי בעדים שאמרו אמנה אלא שהמוכר טוען כן אפ״ה מדמה להו שפיר דכיון דסבר ר״נ דאפילו בעדים דאית להו מיגו דאי בעי שתקי אפ״ה לא אתי ע״פ ומרע לשטרא כ״ש שהבעל דבר לא מהימן לאורועי שטרא אפילו היכא דאית ליה מיגו כגון בשטר שאינו מקויים מיהו הא דלא מוקי הש״ס בפרק מי שמת ההיא דשטר אמנה אלא כר״מ היינו משום דקי״ל כמר בר רב אשי דהא דבמודעא נאמנין היינו משום דניתן ליכתב אלמא דלדידיה אתי ע״פ ומרע לשטריה היכא דאית ליה מיגו וא״כ בשטר אמנה נמי יש לנו לומר שהבע״ד נאמן היכא דאית ליה מיגו דלגבי הבע״ד לא שייך האי טעמא דלא ניתן ליכתב אלא גבי עדים מש״ה צריך לאוקמי כר״מ כנ״ל אף שמל׳ הרשב״ם ז״ל בפ׳ מי שמת לא משמע כן וצ״ע: בגמ׳ עד אומר תנאי וכו׳ והלכתא כרב הונא ברי׳ דר״י וכתב הר״ן ז״ל שכתב א׳ מן הראשונים ומהם רבינו האי גאון ז״ל דאפילו בכתב ידו יוצא ממקום א׳ נאמן ע״א וכן הכריע הוא ז״ל וקשיא לי דא״כ להימן ע״א לומר אנוס הייתי או פסול מחמת קורבה או מודעא ואמנה. ואפילו שכתב ידו יוצא ממ״א אכתי ליהימן במיגו דאי בעי אמר תנאי היה דברי ואפילו התוספות לא כתבו אלא דמיגו בשנים לא אמרינן שאין א׳ יודע מה בלבו של חבירו משא״כ היכא דע״א נאמן לאורועי שטרא ודאי אית ליה מיגו. ואפשר שהר״ן ז״ל סובר דלעולם לא שייך מיגו אלא בבע״ד אבל בעדים לא שייך כלל מיגו אלא הפה שאסר דוקא דהיינו אי בעי שתיק וכן נראה קצת מלשונו בסוגיא דלקמן גבי קרא עליו ערער ע״ש ויש לי קצת ראיה לסברא זו מסוגיא דיבמות גבי ע״א במלחמה ואין כאן מקומו ועוד שהתוס׳ בשמעתין לא כתבו כן: קונטרס אחרון
בהא דאמרינן בגמרא ע״א אומר תנאי כו׳ נאמן וכתב הר״ן ז״ל דאף בכתב ידו יוצא ממ״א נאמן. וכתבתי דמוכח שהר״ן ז״ל סובר דלענין עדים לא שייך כלל מיגו ולא מהטעם שכתבו התוספות לעיל דמיגו בשנים לא אמרינן אלא דאפילו בע״א לא שייך מיגו דאל״כ להימן נמי ע״א שאומר פרוע במיגו דתנאי היה בדבר אע״כ כדפרישית דלענין עדות לא שייך מיגו וכן מצאתי בחידושי הרא״ה ז״ל בסוגיא דבסמוך שסובר כן בפשיטות דלא שייך מיגו כלל לענין עדות דלא הימנוה רבנן בהכי וכ״כ הריטב״א ז״ל: בתוס׳ בד״ה א״ר ששת הכחשה וכו׳ וא״ת תיקשי לר״ש ברייתא דמי שמת וכו׳ עד סוף הדיבור. ולולי דבריהם היה נ״ל דלק״מ דשפיר אשכחן שטר אמנה בענין דלא הוי הכחשת העדים כלל דמה שאין עדים רשאין לחתום על שטר אמנה היינו דוקא שאין העדים רשאין למסור למלוה או ללוקח דהו״ל עולה אבל ודאי אם כתבו השטר ומסרו למוכר או ללוה רשאין כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר וכו׳ וכ״כ התו׳ לעיל בשמעתין בד״ה אעולה לא חתמי וא״כ אפילו העדים עצמן נאמנים לומר שנודע להם אח״כ שהמוכר או הלוה מסר שטר אמנה שלא כדין ואיתרע שטריה דבכה״ג כ״ע מודו דנאמנין כיון דבשעה שחתמו עשו כדין ולא הוי רשיעי כמבואר בח״מ סימן מ״ו והוא מוסכם מהפוסקי׳ וא״כ א״ש הא דאמרינן פרק מי שמת הלך אחר עדים כגון אם יאמרו העדים שנמסר השטר מיד המוכר ליד הלוקח ונעשה שטר אמנה באותה שעה אבל העדים חתמו כדין ומסרו להמוכר ולפ״ז לא שייך כאן כלל לומר הכחשה תחילת הזמה שאין כאן הכחשת עדים כנ״ל נכון:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בד״ה אמר רבי יוחנן עדים שאמרו אמנה היו דברינו כו׳ ע״כ באין כתב ידם יוצא ממקום אחר וכ״כ בפסקי תוס׳ דאע״ג דאיכא מיגו לא מהימני אלא שהנקדן בפסקי תוס׳ כתב על זה וצ״ע כי זה דוקא לרב נחמן אבל למר בר רב אשי דקיי״ל כוותיה לא הוי הכי עכ״ל והשיג בש״ך בח״מ סי׳ מ״ו ס״ק קי״ז על לשון הנקדן וכתב ע״ז דאשתמיטתיה להנקדן דאיכא פוסקים טובא שפסקו כרב נחמן כו׳ ע״ש. ולע״ד דברי הש״ך תמוהין בזה כמ״ש בפנים דהא הש״ך גופא כתב דהנך פוסקים שפסקו כרב נחמן היינו משום איבעיא דרבא בסמוך בתנאי היה דברינו ומהסוגיא דפרק חזקת הבתים וא״כ לפי שיטת התוספות דהכא דבכתב ידן יוצא ממקום אחר מר בר רב אשי גופיה מודה וכמ״ש הש״ך בעצמו א״כ אזלו להו הנך ראיות דאבעיא דבסמוך כמ״ש נמי אליבא דהלכתא ובכתב ידו יוצא ממ״א כמו שפירשו כת א׳ מהראשונים ומכללן רבינו האי גאון ז״ל גופא וכן מהסוגיא דפרק חזקת נמי ליכא ראיה לפ״ז דמסתמא איירי בכתב ידן יוצא ממקום אחר וכמו שכתבתי בפנים מיהו בלשון העיטור באות קו״ף דף ל״ד מצאתיו ראיתי שהביא לשון רבינו האי גאון שפסק כרב נחמן בלאו הנך ראיות דשמעתין ודפרק חזקת אלא משום דהלכה כרב נחמן בדיני ולפ״ז איכא למימר דאף באין כתב ידן יוצא ממקום אחר נמי הלכה כרב נחמן אלא דהש״ך גופא לא נחית להכי דהא לא הביא דעת החולקים אפסק הש״ע שם אלא בכתב ידן יוצא ממקום אחר דוקא ובלא״ה נמי מיהו אין בזה השגה על הנקדן דסוף סוף יפה כתב על פסקי התוספות דצריך עיון דמלשון התוספות שלפנינו ודאי אין הכרע כלל לומר שפסקו כן להלכה דאף במקום דאיכא מיגו לא מהימנא אלא לפרש דברי רב נחמן כתבו כן ואדרבה לכאורה מוכח מפירושם איפכא וכמו שכתבתי בפנים לכן לשון הש״ך בזה צ״ע ודו״ק: בא״ד ותירץ ר״י דהיינו טעמא וכו׳ ושוב לא אתא ע״פ ומרע לשטרא וכו׳. נראה דהיינו דוקא בעידי השטר אבל עדים אחרים אפי׳ ע״פ נאמנין לאורועי שטרא דאל״כ לאשמעינן ר״נ בעדים אחרים וכ״כ הש״ך בח״מ סימן מ״ו ע״ש מלתא בטעמא: בא״ד ואתי שפיר ר״נ כרבנן דרבי מאיר עכ״ל. הל׳ אינו מדוקדק דהא בלא״ה סובר ר״נ כרבנן דר״מ דהא אמר לעיל בשמעתין דאמרינן זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא והיינו כרבנן דר״מ דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אלא כוונתם בזה דלר״נ מודו רבנן באמנה דאין נאמנין וק״ל: בא״ד וההיא ברייתא דמי שמת וכו׳ רב נחמן מוקי לה לדברי הכל עכ״ל. אע״ג דהתם לא איירי בעדים שאמרו אמנה אלא שהמוכר טוען כן אפ״ה מדמה להו שפיר דכיון דסבר ר״נ דאפילו בעדים דאית להו מיגו דאי בעי שתקי אפ״ה לא אתי ע״פ ומרע לשטרא כ״ש שהבעל דבר לא מהימן לאורועי שטרא אפילו היכא דאית ליה מיגו כגון בשטר שאינו מקויים מיהו הא דלא מוקי הש״ס בפרק מי שמת ההיא דשטר אמנה אלא כר״מ היינו משום דקי״ל כמר בר רב אשי דהא דבמודעא נאמנין היינו משום דניתן ליכתב אלמא דלדידיה אתי ע״פ ומרע לשטריה היכא דאית ליה מיגו וא״כ בשטר אמנה נמי יש לנו לומר שהבע״ד נאמן היכא דאית ליה מיגו דלגבי הבע״ד לא שייך האי טעמא דלא ניתן ליכתב אלא גבי עדים מש״ה צריך לאוקמי כר״מ כנ״ל אף שמל׳ הרשב״ם ז״ל בפ׳ מי שמת לא משמע כן וצ״ע: בגמ׳ עד אומר תנאי וכו׳ והלכתא כרב הונא ברי׳ דר״י וכתב הר״ן ז״ל שכתב א׳ מן הראשונים ומהם רבינו האי גאון ז״ל דאפילו בכתב ידו יוצא ממקום א׳ נאמן ע״א וכן הכריע הוא ז״ל וקשיא לי דא״כ להימן ע״א לומר אנוס הייתי או פסול מחמת קורבה או מודעא ואמנה. ואפילו שכתב ידו יוצא ממ״א אכתי ליהימן במיגו דאי בעי אמר תנאי היה דברי ואפילו התוספות לא כתבו אלא דמיגו בשנים לא אמרינן שאין א׳ יודע מה בלבו של חבירו משא״כ היכא דע״א נאמן לאורועי שטרא ודאי אית ליה מיגו. ואפשר שהר״ן ז״ל סובר דלעולם לא שייך מיגו אלא בבע״ד אבל בעדים לא שייך כלל מיגו אלא הפה שאסר דוקא דהיינו אי בעי שתיק וכן נראה קצת מלשונו בסוגיא דלקמן גבי קרא עליו ערער ע״ש ויש לי קצת ראיה לסברא זו מסוגיא דיבמות גבי ע״א במלחמה ואין כאן מקומו ועוד שהתוס׳ בשמעתין לא כתבו כן: קונטרס אחרון
בהא דאמרינן בגמרא ע״א אומר תנאי כו׳ נאמן וכתב הר״ן ז״ל דאף בכתב ידו יוצא ממ״א נאמן. וכתבתי דמוכח שהר״ן ז״ל סובר דלענין עדים לא שייך כלל מיגו ולא מהטעם שכתבו התוספות לעיל דמיגו בשנים לא אמרינן אלא דאפילו בע״א לא שייך מיגו דאל״כ להימן נמי ע״א שאומר פרוע במיגו דתנאי היה בדבר אע״כ כדפרישית דלענין עדות לא שייך מיגו וכן מצאתי בחידושי הרא״ה ז״ל בסוגיא דבסמוך שסובר כן בפשיטות דלא שייך מיגו כלל לענין עדות דלא הימנוה רבנן בהכי וכ״כ הריטב״א ז״ל: בתוס׳ בד״ה א״ר ששת הכחשה וכו׳ וא״ת תיקשי לר״ש ברייתא דמי שמת וכו׳ עד סוף הדיבור. ולולי דבריהם היה נ״ל דלק״מ דשפיר אשכחן שטר אמנה בענין דלא הוי הכחשת העדים כלל דמה שאין עדים רשאין לחתום על שטר אמנה היינו דוקא שאין העדים רשאין למסור למלוה או ללוקח דהו״ל עולה אבל ודאי אם כתבו השטר ומסרו למוכר או ללוה רשאין כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר וכו׳ וכ״כ התו׳ לעיל בשמעתין בד״ה אעולה לא חתמי וא״כ אפילו העדים עצמן נאמנים לומר שנודע להם אח״כ שהמוכר או הלוה מסר שטר אמנה שלא כדין ואיתרע שטריה דבכה״ג כ״ע מודו דנאמנין כיון דבשעה שחתמו עשו כדין ולא הוי רשיעי כמבואר בח״מ סימן מ״ו והוא מוסכם מהפוסקי׳ וא״כ א״ש הא דאמרינן פרק מי שמת הלך אחר עדים כגון אם יאמרו העדים שנמסר השטר מיד המוכר ליד הלוקח ונעשה שטר אמנה באותה שעה אבל העדים חתמו כדין ומסרו להמוכר ולפ״ז לא שייך כאן כלל לומר הכחשה תחילת הזמה שאין כאן הכחשת עדים כנ״ל נכון:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush