גמרא
פירוש
לָא הֲוָה מְפַלֵּיג נַפְשֵׁיהּ מִינֵּיהּ מְנָלַן אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {מלכים א כ״ב:ד׳} כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ אֶלָּא מֵעַתָּה כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ הָכִי נָמֵי אֶלָּא מָה דְּהָוֵי אַסּוּסֶיךָ תֶּהֱוֵי אַסּוּסַי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
12 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
13 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
14 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
15 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
16 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
17 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
18 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
19 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
20 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
21 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המומר״.
22 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
23 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
24 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
בגמרא א״כ עורביים מיבעי ליה וכתבו רש״י ותוספות דאע״ג דכתיב עברים מצרים התם ליכא למיטעי עכ״ל. ולכאורה נראה בכוונתן דהכא איכא למיטעי ולפרש לשון עורביים כפשטיה דהיינו עורביים ממש אלא דאכתי אין זה מספיק כיון דלא נ״מ מידי לדינא לכן נראה דהתוס׳ לשיטתייהו לעיל בד״ה ע״פ וקאמר הכי כי היכי דלא לסייע ליה לדרב ענן וא״כ לפ״ז הא דמקשה רב אדא ודלמא תרי גברי הוו. כוונתן בזה דמאי דוחקיה לסברא זו שע״פ הדיבור הותרה לו דבר איסור וליתא לרב ענן ואדרבה טפי ה״ל לאוקמי קרא דתרי גברי הוי ונקראין על שם מקומן וא״כ לפ״ז היינו לפי שאותן אנשים אמרו בפירוש שהיה מבשר דטבחי דאחאב והיינו כרב ענן ועל זה משני הכא שפיר אם כן עורביים מיבעיא ליה: שם מיתיבי מכם ולא כולכם להוציא את המומר. והקשו בתוספות תימא דהא איצטריך לכדדרשינן בר״פ לולב הגזול וכו׳ והאריכו בזה. וכבר הארכתי בזה בחידושי סוכה בר״פ לולב הגזול ע״ש ע״פ מה שכתבתי שם כמה דברים השייכים לסוגיא דשקלא וטרי׳ דשמעתין וכמו שאבאר שם: מן הבהמה להביא בני אדם שדומים לבהמה ופרש״י דמן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע והכי דריש לה בפ״ק דבכורות ובתמורה עכ״ל. וכוונתו מבואר׳ שהוצרך לפרש כן לאוקמי הך ברייתא אליבא דכ״ע והיינו הך דרשא דבהמה ריבוי הוא משום דבהמה מיותר בקרא כיון דכתיב מן הבקר ומן הצאן דהא לקושטא דמלתא אדרבה בקר וצאן לחוד ראוי להביא מהן קרבן שהן מן הבהמה טהורה ולאפוקי בהמה טמאה ולאפוקי נמי חיה טהורה וא״כ על כרחך דחקינן לפרש לישנא דבהמה על הנודרין ומביאין קרבן כיון דאי אפשר לאוקמי קרא כפשטיה דאיירי בנקרבין אם כן לפ״ז ממילא דהנך דרשות דדרשינן מהאי קרא דמן הבהמה למעוטי רובע ונרבע היינו מיתור׳ דמן. אלא דבאמת לאחר העיון בסוגיא דתמורה לא משמע כן אלא דהך מיעוטא דרובע ונרבע לא ידעינן לה אלא דוקא בדבר דכתיב מן הבהמה ולשון הבהמה אשכחן ברובע ונרבע דכתיב ואיש כי יתן את שכבתו בבהמה. ולפ״ז אי לאו דכתיב מן אלא הבהמה לחוד אדרבא הוי משמע ליה לרבויי רובע ונרבע להתירא אתי מש״ה איצטריך למיכתב מן הבהמה (אע״כ דהאי מיעוטא דמכם ולא מומר דמוקמינן לכל התורה כולה היינו במומר לעבודת כוכבים ולחלל שבתות דהוי כמומר לכל התורה כולה נמצא דכל זה היינו דוקא לתנא דברייתא דמכם משא״כ לרב ענן שפיר מצי סבר כהאי תנא דתמורה דמן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכדפרישית וא״כ ליכא הכא אלא חד קרא דמכם ולא כולכם דהיינו דווקא במומר לנסך היין ולחלל שבתות דחמירי טובא בעונשין בסקילה וכל שכן דחמירי טובא לאינשי כמו שכתב רש״י גופא לעיל דאפי׳ אליבא דר׳ ענן אית ליה הך סברא דחמיר עבודת כוכבי׳ ככל התורה ולפ״ה סבר דמותר לאכול משחיטתו כיון דיצרו תקיף עליו ועל נבלה לא חשיד וכדפרישית לעיל משא״כ לענין קרבן דלא שייך לומר כן ואדרבה כיון דיצרו תקיף עליו מש״ה אין מקבלין ממנו קרבן ולא שייך כלל לגבי לישנא דמכם ודו״ק): בתוספות בד״ה כדי שיחזרו בהם בתשובה לאו טעמא דקרא קא דריש אלא נותן טעם לדבר וכו׳ עס״ה. התוספות קצרו בלשונם אבל כוונתן מבואר שרוצים לומר דאף על גב דבעלמא לא דרשינן טעמא דקרא אפילו הכי הוצרך תנא דברייתא ליתן טעם לדבר דאם לא כן לא הוי א״ש כלל הא דממעט ממכם מומר לכל התורה כולה שזה לא נרמז בקרא כלל דמומר לכל התורה כולה לא שכיח ומפשטא ודאי יש למעט מומר לדבר אחד ולאידך גיסא נמי בהך ריבויי דמן הבהמה דמפשטא דהאי דרשא יש למעט פושעי ישראל גמורין שדומין לבהמה ממש. ואילו מומר לדבר אחד לא שייך לומר שדומה לבהמה ואי משום הנך דרשי דקראי דקשיין אהדדי טפי הוי ליה לאוקמי לדרשא אחריתא כדדרשינן בתמורה למעט רובע ונרבע. מש״ה מסיים תנא דברייתא כדי שיחזרו בתשובה. ומה״ט שפיר אית לן למימר דאה״נ דמריבוי דמן הבהמה מרבינן הכל אפילו פושע ישראל גמור שעבר על רוב מצות והך מיעוטא דמכם היינו על כרחך במומר לכל התורה כולה ממש דלא סגי ליה בכפרה כן נראה לי בכוונת התוספות: בגמרא הא גופא קשיא אמרת מכם כו׳ הא לא קשיא רישא מומר לכל התורה כולה וכו׳. וכתב הרשב״א ז״ל בחידושיו קשיא לי אמאי לא אוקמי סיפא במומר לדבר אחד והיינו לאותו דבר ומציעתא במומר לדבר אחר כגון חלב ודם כו׳ ע״ש שתירץ בדחוקים גדולים. ובתחלת עיוני הייתי עומד ומשתומם כשעה חדא דהא כל הנך חלוקים דמפלגינן בין מומר לשאר עבירות למומר לאותו דבר היינו דוקא בחטאת שחייבה התורה להביא קרבן משא״כ הכא דאיירי בעולה וכדמסקינן לקמן וכמו שפירש״י דקרא בעולת נדבה משתעי. אם כן לא שייך הא מילתא כלל דהא עולה דורון הוא ואינו חובה אלא רשות אלא דממילא מכפר אחייבי עשה מקופיא כדאיתא בפרק קמא דזבחים ואם כן לא שייך הך מילתא דמומר לאותו דבר כלל בעולה. ואחרי בינותי בספרים מצאתי ראיתי שבעל משנה למלך בפ״ק דמעשה קרבנות האריך מאד בשקלא וטריא דשמעתין ותמה גם כן על הרשב״א ז״ל בזה. אמנם לאחר העיון ראיתי שעיקר דברי הרשב״א ז״ל בזה נכונים בטעמם ומוכרחים בסוגיא דהכא שאם נאמר דבהך ברייתא דמכם לא שייך ביה כלל מומר לאותו דבר כיון דאיירי בעולה לחוד א״כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל הסוגיא כמו שאבאר. ובלא״ה נראה כוונת הרשב״א בפשיטות דמקשה הש״ס והא מהכא נפקא מהתם נפקא ומקשי עלה מאי ביניהו עד דמשני כאן בעולה כאן בחטאת מכלל דמעיקרא הוי סבר דכל הנך קראי דברייתא דמכם נמי איירי בחטאת לענין הך דרשא. ואי משום כשיקריב דמשמע מיניה דעולה נמי הוי בכלל קרבנות היינו לענין הנך דרשות דבהאי קרא לענין רובע ונרבע מוקצה ונעבד וגזול. משא״כ בהך דרשא דמיעוטא דמכם וריבויא דמן הבהמה שמחלק מאיזה מקבלין ומאיזה אין מקבלין לא משמע ליה לאוקמי בעולת נדבה דדורון הוא אלא משמע ליה דדורון בעלמא הוא ובתשובה לחוד סגיא ליה וקראי במחייבי חטאות ואשמות איירי כך נ״ל ביישוב דברי הרשב״א כפשטן אלא שאף אם נאמר דמעיקרא נמי אסיק אדעתיה דהאי קרא דמכם איירי בעולה אפ״ה כיון דעולה מכפרת אחייבי עשה ואע״ג דדורון הוא אפ״ה מקופיא מיהא מכפר א״כ לא מיבעיא למ״ד ביומא דלר״ע דאמר עולה מכפרת אלאו שניתק לעשה ומוקי לה רבי ירמיה בלאו דנבילה ע״ש א״כ ודאי שייך ביה מומר לאותו דבר שהוא מומר לנבילות דאיירי ביה בשמעתין. וא״כ שפיר מצי איירי שאמר בפירוש שמביא עולה להתכפר בו על עון נבילה ע״י שסומך ידו עליו ומתודה. ואשמעינן קרא כיון שהוא מומר לאותו עון אין מקבלין הימנו אלא דאפילו למ״ד ביומא דעולה מכפר׳ על עון לקט שכחה ופאה נמי שייך לאוקמי בכה״ג דכל שהוא מומר לאותו עון אין מקבלין הימנו. כן נ״ל בישוב שיטת הרשב״א בענין עיקר דבריו דבעולה שייך הך מילתא וכמו שאבאר בסוף הסוגיא במסקנא דשמעתין. אלא דלפ״ז יש לתמוה על מה שכתב הרשב״א ז״ל בזה הדיבור עצמו דהא דמייתי המקשה הכא הך שקלא וטריא דהא גופא קשיא לאו משום דבלא״ה לא הוי תיובתא דר׳ ענן דודאי איתותב מגופ׳ דברייתא דמדמה מומר לנסך היין למומר גמור עכ״ל. ובאם נפרש דברי הרשב״א ז״ל כפשטיה. דמדאין מקבלין קרבן ממנו טפי מבשאר עבירות אם כן ממילא דאסור לאכול משחיטתו היו דבריו נראין דחוקין דמידי אירי׳ האי טעמא לחוד וה״ט לחוד דלענין קרבן איכא טעמא כדי שיחזרו בהן בתשובה משא״כ לענין שחיטה לא שייך הך מילתא. אלא אפילו אם נפרש בכוונת הרשב״א דמדמה הש״ס מנסך היין למומר לכל התורה כולה דתרווייהו ממעטינן מן מכם ולא מוקי קרא בדדמי במומר לכל התורה כולה היינו משום דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה אם כן מה זה שכתב הרשב״א ז״ל דאפילו בלא הך שקלא וטרי דהיא גופא קשי הוי תיובת׳ דר׳ ענן. והא ודאי ליתא דהא להרשב״א גופ׳ שפיר ה״מ לאוקמי האי מומר דרישא במומר לאותו דבר ומומר לנסך הוי כמומר לאותו דבר. מש״ה הוצרך לאתויי הך שקלא וטרי׳ דהיא גופ׳ קשי׳ דמשמע מינה להדיא דהוי כמומר לכל התורה כולה דאיירי בה רישא וכל שכן למאי דפרישית דהך דרשא דמן הבהמה הוי פלוגתא דתנאי אם כן לא א״ש הא דמקשה הש״ס בפשיטות תיובתא דרב ענן דנהי דהאי תנא דברייתא דהכא כיון דדריש מרבויא דבהמה דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל וכתיב נמי מיעוטא דמכם להוציא את המומר וקשיא על כרחך דמיעוטא דמכם היינו במומר לכל התורה כולה דוקא וכיון דאי אפשר לפרש נמי מומר לכל התורה כולה דברים ככתבן שידעינן בבירור שעבר על כל התורה כולה דהא אליבא דכ״ע לא שב מידיעתו הוא (ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך) אלא על כרחך דהאי מיעוטא דמכם ולא מומר דמוקמינן לכל התורה כולה היינו במומר לעבודת כוכבים ולחלל שבתות דהוי כמומר לכל התורה כולה נמצא דכל זה היינו דווקא לתנא דברייתא דמכם משא״כ ר׳ ענן שפיר מצי סבר כהאי תנא דתמורה דמן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכדפרישית ואם כן ליכא הכא אלא חד קרא דמכם ולא כולכם ומוקמינן ליה דוקא במומר לנסך היין ולחלל שבתות דחמירי טובא בעונשין דבסקיל׳ וכל שכן דחמירי טובא לאינשי כמו שכתב רש״י גופא לעיל דאפילו אליבא דרב ענן אית׳ להך סברא דחמיר עבודת כוכבים ככל התורה ואפ״ה סבר דמותר לאכול משחיטתו כיון דיצרו תקיף עליה ועל נבילה לא חשיד וכדפרישית לעיל משא״כ לענין קרבן דלא שייך לומר כן ואדרבה כיון דיצרו תקיף עלי מש״ה אין מקבלין ממנו קרבן משא״כ לגבי שחיטה דלא שייך לומר כן והנלע״ד בזה דהא דמסיק רב ענן בתיובת׳ מהך ברייתא לאו משום דמשמע ליה בפשיטות דהך ברייתא הלכה פסוקה היא וליכא מאן דפליג עלה אלא שאפילו אם נאמר דתליא בפלוגתא דתנאי אפ״ה שפיר מותיב תיובתא משום דקשי׳ ליה בהאי תנא דברייתא גופה דידיה אדידיה דכיון דליכא אלא תרי קראי חד לרבויי וחד למיעוטא ומרבויא דבהמה ודאי שפיר משמע דאפילו רשעים גמורים שדומין לבהמה מקבלין מהם וממילא על כרחך דהך מיעוט׳ דמכם אית לן לאוקמי בדדמי דלא ממעטינן אלא מומר לכל התורה כולה ממש דוקא ואם כן היאך מסיק עלה מכאן אמרו דאין מקבלין מן המומר לנסך היין ומנ״ל הך מלתא לחלק בין עבירות חמורות ולנסך היין ולחלל שבתות אלא על כרחך דפשיטא ליה להאי תנא דברייתא מסברא חיצונה בפשיטות דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה והיינו מדאמר מר חמורה עבודת כוכבים שהביא רש״י לעיל בדרב ענן בעובדא דאחאב דמקרא ילפינן דחמור׳ עבודת כוכבים שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה וה״ה מחלל שבתות כמו שפירש״י כאן. אם כן לפ״ז על כרחך יהושפט לא נהנה מסעודת אחאב אם כן ליתא דרב ענן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush