גמרא
פירוש
אפָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.
וּמוֹדִים חֲכָמִים כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אלא אמר אביי בתרתי פליגי פליגי בשעת נפילה כו׳ ולכאור׳ יש לתמוה בהך סוגיא דנהי דאביי מדייק מילתיה שפיר דפליגי בתרתי מדוקיא דמתני׳ וברייתא אפ״ה לא שייך שפיר לישנא אלא אמר אביי דהא מהך קושיא דהקשה עליה דרבה דאין לפ׳ מתכוין דמתני׳ במתכוין להורידה לא הוה צריך אביי לכל אריכות הזה אלא לפ׳ מתכוין דמתני׳ במתכוין לשבר או במתכוין לזכות בחרסי׳ ומזה לא הוזכר כלום א״כ העיקר חסר מן הספר ומכ״ש דקשה טפי לשיטת התוס׳ שכתבו לעיל דרבה לא בעי לאוקמי במתכוין לשבר משום דמשמע ליה דר׳ יהודה אנשברה דר״מ קאי ואביי על כרחך לא איכפת ליה בהך דוקיא א״כ כ״ש דעיקר התירוץ חסר. אמנם כן למאי דפרישית לעיל בלשון התוס׳ דהא דקאמר רבה ה״ד מתכוין היינו משום דהוי קשיא ליה דליתני סתמא ר״י פוטר וממילא שמעינן דאנשברה דר״מ קאי ובמתכוין לשבר פשיטא דחייב והשתא א״ש דעיקר שינויא דאביי דהא דלא קתני סתמא ר״י פוטר היינו משום דפליגי בתרתי וכיון דר״מ איירי בתרי מיני חיובי הוצרך ר״י לומר במתכוין חייב פירוש דבין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה לעולם אי אפשר לחייב אלא במתכוין דבשעת נפילה לא מחייב אלא במתכוין לשבר ולאחר נפילה לא מחייב אלא במתכוין לזכות בחרסי׳ והיינו לפי שיטת התוספות בד״ה פליגי בשעת נפילה אמנם לשיטת הרי״ף ז״ל א״ש טפי לפי מה שמפרש דהנך תרתי דהיינו חדא דאית ביה תרתי וא״כ עיקר שינוייא דאביי היינו במאי דמסיק דמתכווין היינו מתכווין לזכות וממתכוין לשבר לא איירי כלל ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך: בפרש״י אלא אמר אביי בתרתי פליגי במתני׳ כשהזיק הכד בשעת נפילה וכו׳ עכ״ל. הא דלא נקט כלישנא דגמר׳ והיינו שהוחלק במים בשעת נפילה משום דעיקר לשון שעת נפילה שייך יותר בכד דשם נעשה הנזק תיכף בשעת נפילה קודם שהגיע לארץ משא״כ גבי והוחלק א׳ במים א״א שהיה זה בשעת נפילה ממש אלא לבתר דנייחי אבל באמת ג״ז מיקרי בשעת נפילה כגון שלא היה לו פנאי כדמשמע בגמ׳ בסמוך אלא דרש״י עיקרא דמלתא נקט וק״ל: בתוספות בד״ה פליגי בשעת נפילה וכו׳ כל כמה דלא הו״ל פנאי וכו׳ והיינו מדנקט והוחלק במים בשעת נפילה כמ״ש בסמוך: בא״ד ולאחר נפילה פליגי במפקיר נזקיו אפילו אחר נפילת פשיעה כו׳ ועוד דקאמר לקמן כו׳ האיכא לפרש במתכווין לשבר כו׳ עכ״ל. כתבו כן לפי שיטת רש״י דלאביי מתכווין דר״י היינו מתכווין לשבר וכדפרישית בלשון הגמרא וכבר כתבתי דלשיטת הרי״ף ז״ל לא פליגי כלל במפקיר דלאחר פשיעה כ״א במפקיר לאחר שנתקל וא״כ לא תיקשי מהא דקאמר בגמרא מפקיר נזקיו מאי מתכווין איכא דהא להרי״ף ז״ל לא משמע כלל לאוקמי מתכווין דר״י במתכווין לשבר דהא אנשברה דר״מ קאי כמ״ש התוס׳ אליבא דרבה ומה שלא הכריחו התוס׳ עיקר פירושם דפליג ר״י אפי׳ במפקיר דלאחר פשיעה מהא דקתני ברישא דברייתא אבנו סכינו ומשאו ובסיפא נקיט קנקנים כמ״ש בסמוך לפרש הדיבור הנך תרי ומודים בכה״ג דע״כ אין זו ראיה מוכרחת דהא ר״י לקמן בשמעתין מוקי לפלוגתייהו בחדא דאית ביה תרתי א״כ ע״כ לא משמע ליה האי דיוקא דקנקנים ולפ״ז מצינן למימר דאביי נמי לא נחית להאי דיוקא לכך הוכרחו התוס׳ להוכיח מלישנא דגמרא גופא דע״כ היינו סברא דאביי דאפי׳ אחר נפילת פשיעה פליג ר״י אבל אי קשיא לי הא קשיא לי למה לא הכריחו התוס׳ פירושם ממימרא דאביי גופיה דדייק ממתני׳ דבתרתי פליגי מדקתני תרתי וא״כ ע״כ אפי׳ אחר נפילת פשיעה פליגי דאל״כ לא הוה צריך למיתני תרתי כמ״ש תוס׳ בסמוך בד״ה מדקתני תרתי ומה שנראה לע״ד ליישב בזה יבואר בסמוך בלשון התוס׳ בד״ה מדקתני תרתי: בא״ד וכן משמע לישנא וכו׳ משמע דבכל מפקיר נזקיו פליגי אפי׳ לאחר נפילת פשיעה וכו׳ עכ״ל. אין הכוונה בזה דפליגי במכ״ש בלאחר נפילת אונס דהא ודאי ליתא אלא לאחר נפילת אונס אפילו ר״מ מודה דפטור כמ״ש תוס׳ בסוף הדיבור וכן הוא בהדיא בברייתא אלא כוונת התוס׳ דלא תימא דדוקא במפקיר נזקיו דהכא פליגי והיינו משום דר״מ סבר דמקרי לאחר נפילת פשיעה ורי״ס דמיקרי לאחר נפילת אונס וא״כ במלתא דהוא ודאי פשיעה יודה ר״י דחייב לאחר נפילה לכך כתבו התוס׳ דליתא להאי פירושא אלא אפילו בודאי פשיעה פליגי וק״ל: בא״ד ועוד דקאמר לקמן מפקיר נזקיו מאי מתכווין איכא האיכא לפ׳ במתכווין ושבר וכו׳ עכ״ל. הכוונה בזה שאם נאמר דהא דפליגי ר״מ ור״י בשעת נפילה ופליגי נמי לאחר נפילה כולה חדא פלוגתא היא דלר״מ דס״ל נתקל פושע לעולם חייב ור״י ס״ל נתקל לאו פושע לכך ס״ל דפטור לעולם בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה אבל בודאי פשיעה מודה ר״י דלעולם חייב וא״כ לפ״ז יש לפ׳ שפיר דהא דקאמר ר״י במתכווין חייב קאי אכולי מילתא דאם היתה השבירה בכוונה חייב בכל בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה ובשאין מתכווין היינו שהשבירה לא היתה בכוונה פטור מכל וא״כ מאי מקשה הש״ס מאי מתכווין איכא א״ו דס״ל להש״ס דפלוגתא לאחר נפילה לא תליא בכוונה דשעת נפילה דאפילו היכא שנתכווין לשבר בידים דהוי פושע אפילו הכי פטרו ר״י לאחר נפילה כשהפקיר נזקיו והיינו כמ״ש תוס׳ וק״ל: בא״ד ולא היה זה בתרתי אלא בחד דחד טעמא הוא עכ״ל. הכוונה בזה דבאמת מוכח דבתרתי טעמי פליגי כמ״ש בדיבור הסמוך וק״ל: בגמרא וממאי מדקתני תרתי כו׳ לפי השיטה שכתבתי לעיל דהא דאיתותב רבה ע״כ היינו מרישא דברייתא למאי דלא אסיק אדעתיה דאיירי במפקיר נזקיו כיון דלרבה בור ברה״ר לכ״ע חייב ואם כן לפ״ז יש להקשות כיון דהשתא לאביי פליגי בתרתי בשעת נפילה ולאחר נפילה והיינו במפקיר נזקיו אכתי מצינן למימר דלרבה נמי פליגי בתרתי דנהי דלרבה בור ברה״ר לכ״ע חייב אפילו הכי משכחת שפיר דפליגי בתרתי דלר״מ דתחילת בור חייב אפילו כשנעשה באונס ממילא מפקיר נזקיו אפילו לאחר נפילת אונס נמי חייב מהאי טעמא גופיה דבור ברה״ר מפקיר ליה ואפ״ה מחייב באונס משא״כ לר״י דתחילת בור כשנעשה באונס פטור ולא מחייב בבור ברה״ר אלא כשקרוב לפשיעה ממילא דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס נמי פטור דמהי תיתי חייב והשתא א״ש לרבה דהא דקתני ברישא דברייתא חייב בידי שמים היינו כיון שהיה לו פנאי לסלק והא דקאמר בסיפא מודה בקנקנים ברוח שאינה מצויה דפטור היינו כדפרישית דשאני התם דלא הוי בור גמור כיון שהניחם בראש גגו דלא אתיא לחיובא אלא במה הצד מאש ומבור כמו שהארכתי בזה: בד״ה מדקתני תרתי וא״ת והיכי דייק אביי וכו׳ איצטריך למיתני תרתי שלא תאמר דוקא בשעת נפילה מחייב ר״מ וכו׳ עכ״ל. יש לדקדק דהא איכא לאקשויי נמי איפכא דאיצטריך למיתני תרתי שלא תאמר הא דפטר ר״י בשאינו מתכווין היינו דוקא בשעת נפילה משום דס״ל דנתקל לאו פושע הוא אבל לאחר נפילה אפי׳ ר״י מודה דחייב דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס נמי חייב כיון שבידו לסלקו וע״ז לא הוי משני התוספות מידי ונ״ל ליישב דודאי לא ס״ד דמתני׳ בא להשמיענו הדין דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור משום דמלתא דפשיטא היא דאלת״ה אלא שהמשנה רוצה לגלות דבר זה א״כ עכשיו נמי דקתני תרי בבי דאשמעינן מיניה דר״י פוטר באונס אפילו לאחר נפילה אכתי לר״מ לא ידעינן מה אומר בזה די״ל דר״מ מחייב אפילו לאחר נפילת אונס והאמת דאפי׳ ר״מ פוטר בה כדמצינן בברייתא גבי ומודים דקנקנים דרוח שאינו מצויה ומדלא השמיענו במשנה לר״מ משמע דמלתא דפשיטא היא ואם כן מכ״ש לר״י אבל באמת אין זה תירוץ מספיק דלעולם אימא לן שהמשנה בא לגלות דין זה ומדר״י נשמע לר״מ דכיון דר״י ודאי פוטר בה מהיכי תיתי נוציא מלבנו פלוגתא חדשה לכך נ״ל ליישב בדרך אחר והוא זה שהרי לעולם יקשה לנו אי איתא דלא פליגי אלא בנתקל פושע ול״ל למיתני תרתי בבי לא ליתני אלא והוחלק א׳ במים לחוד וע״כ נוכיח מזה דר״י פוטר אפי׳ לאחר נפילה שהרי והוחלק במים א״א לפ׳ דאיירי בשעת נפילה ממש כמ״ש התוספות לעיל א״ו דאיירי לבתר דנייחי וא״כ אי איתא דהא דפטר ר״י באינו מתכווין היינו דוקא כשלא היה לו פנאי אבל כשיש לו פנאי ולא סלקה מודה דחייב לא הו״ל לסתום אלא לפרש דכיון דוהוחלק אחד במים משמע לאחר נפילה לא נראה מסתמא דלישנא לחלק וא״כ היה לר״י לפרש דבריו א״ו מדנקט סתמא באינו מתכווין פטור משמע דלעולם פטור אפי׳ לזמן מרובה כיון דתחילתו לא הוי בפשיעה וא״כ לא שייך להקשות כן לכך מקשין תוס׳ להיפך דאיצטריך למיתני תרתי שלא תאמר דוקא בשעת נפילה מחייב ר״מ אבל לאחר נפילה מודה דפטור וכו׳ וכאן לא שייך לומר מדנקט והוחלק אחד במים לחוד נוכיח כל זה דאי איתא דר״מ פוטר לאחר נפילה לא הו״ל לסתום אלא לפרש דלעולם אימא לך דהא דמחייב ר״מ היינו משום דלא איירי מהפקיר נזקיו אלא כשלא הפקירן איירי לכך סתם ונקט דלעולם חייב בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה אבל כשהפקיר נזקיו אפשר דסובר רבי מאיר דפטור לכך איצטריך תרי בבי לאשמעינן דאפ״ה פטור ודוק היטב: בתוספות בד״ה מדמתני׳ בתרתי וא״ת מברייתא נמי יש להוכיח וכו׳ דאי מודים ברוח מצויה דחייב ושאינו מצויה דפטור א״כ ל״פ כלל וכו׳ עכ״ל. והכוונה בזה דאם נאמר דכ״ע ס״ל דנתקל פושע הוא אלא דפליגי במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה א״כ אמאי נקט ומודים באבנו סכינו ומשאו דרוח מצויה דא״ל דאיירי בדלא אפקרינהו דא״כ אפילו ברוח שאינו מצויה נמי חייב כמו שהוכיחו התוס׳ לעיל מההיא דמהפך בגלל ואי איירי בדאפקרינהו היאך נקיט ומודים דאי מודים בהא במאי פליגי דהא עיקר הפלוגתא הוא בזה במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה אבל א״א דפליגי בתרתי א״כ דההיא דאבנו וסכינו ומשאו דרוח מצויה איירי כשלא הפקירן ונקט רוח מצויה משום שעת נפילה כמ״ש התוספות לעיל ועמ״ש בסמוך: בא״ד וי״ל וכו׳ דאיכא למימר דפליגי בשעת נפילה ולאחר נפילה ובחד טעמא וכו׳ עכ״ל. פי׳ דעיקר פלוגתא הוא אי נתקל פושע הוא והקשה מהר״ם דא״כ אכתי תקשי ל״ל להש״ס לומר מדמתני׳ בתרתי ואז מקשי גמלו היכי משכחת ליה תיפוק ליה דמברייתא גופא מוכח דפליגי עכ״פ אי נתקל פושע הוא וא״כ ליקשו גמלו ה״ד עכ״ל מהר״ם. ונ״ל ליישב דבאמת יש לתרץ קושית התוספות בענין אחר ולומר דלא מוכח מברייתא כלל דפליגי בנתקל פושע אלא דאיירי בענין דהוא ודאי פושע דכל נתקל פושע היא ובגמל איירי שהעבירה במקום שיש לחוש שתפול אלא עיקר הפלוגתא הוא במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה והא דנקט ומודים באבנו סכינו ומשאו דרוח מצויה היינו משום דהנך סתמא לא מפקר להו כמ״ש התוס׳ לעיל וא״כ איירי בדלא אפקרינהו ואי משום דתקשי אי בדלא אפקרינהו מאי איריא רוח מצויה אפילו שאינו מצויה נמי י״ל דהא דנקט רוח מצויה היינו משום דמלתא דפסיקא היא דבזה חייב לעולם בין כשהיה לו פנאי לסלקו ובין לא היה לו פנאי לסלקו אבל אי הוה נקט רוח שאינו מצויה היה צריך לחלק בכך דכשלא היה לו פנאי ודאי פטור דהוא אונס גמור ועוד דמסתמא אין הבעלים אצלם בשעת הנפילה וא״כ היה צריך התנא דברייתא להאריך ולומר דבעינן שידע דוקא בנפילה ויש לו פנאי לכך נקט בקיצור דברוח מצויה בכל ענין חייב וא״כ ליכא למידק מברייתא כלום והא דלא משני התוס׳ כן היינו משום דעדיפא מיניה משני לפי האמת שפירוש זה מרווח לפי סוגיא דשמעתין אבל בלא השקלא וטריא ודאי הוי מפרשינן הברייתא כמ״ש כי היכי דלא תקשי גמלו ה״ד אם כן נתיישב קושית מהר״ם ובזה נתיישב ג״כ לשיטת רש״י אליבא דרבא בסוגיא דקדרים שפירש שם דס״ל לכ״ע נתקל פושע: בפרש״י ד״ה אלא בשעת נפילה וכו׳ איכא למימר איבעי ליה לעיוני ומיזל וכו׳ עכ״ל. ואע״ג דאסקינן לעיל אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים היינו אליבא דר״י דקי״ל הלכתא כוותיה והכא אליבא דר״מ קיימינן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush