גמרא
פירוש
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה לֵיהּ בְּרָא דַּהֲוָה שָׁמֵיט כִּיפֵּי דְכִיתָּנָא אַסְרִינְהוּ לְנִכְסֵיהּ עֲלֵיהּ אָמְרוּ לֵיהּ וְאִי הֲוַאי בַּר בְּרָךְ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן מַאי אֲמַר לְהוֹן לִיקְנֵי הָדֵין וְאִי הֲוַאי בַּר בְּרִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לִקְנְיֵיהּ מַאי.
אָמְרִי פּוּמְבְּדִיתָאֵי קְנִי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת הוּא וְכׇל קְנִי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת לָא קָנֵי.
אוְרַב נַחְמָן אָמַר קָנֵי דְּהָא סוּדָרָא קָנֵי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת הוּא.
אָמַר רַב אָשֵׁי וּמַאן לֵימָא לַן דְּסוּדָרָא אִי תָּפֵיס לֵיהּ לָא מִיתְּפִיס בוְעוֹד סוּדָרָא קָנֵי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת וְקָנֵי מִן הַשְׁתָּא הָלֵין נִיכְסִין דְּהָדֵין לְאִימַתִּי קָנֵי לְכִי הָוֵי בַּר בְּרֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְכִי הֲוָה הָדַר סוּדָרָא לְמָרֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְהָא מַתְּנַת בֵּית חוֹרוֹן דִּקְנִי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת הוּא וְלָא קָא קָנֵי.
זִימְנִין אֲמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דִּסְעוּדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו וְזִימְנִין אֲמַר לֵיהּ הדרן עלך השותפין
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דהוה שמיט כיפי דכיתנא. גוזל תכשיטי נשים ששמן כיפי והם של פשתן כדאמרינן בשבת (דף נז:) כיפה של צמר:
אסרינהו לנכסיה עלויה. בחייו ובמותו והעביר נחלתו ממנו ונתנה לאחיו:
ואי הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי. לא ירש חלק הראוי לאביו:
אמר להון לקני הדין כו׳. ע״מ שיקנה לבנו אי הוי צורבא מרבנן: כל קני על מנת להקנות לא קני. דכיון דהוא אינו קונה לעצמו לא חשיב להקנות לאחר זמן כיון דאינו זוכה לו עתה בקנין זה: דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא. שהקונה מקנה סודרו למקנה שיתן לו חפץ אחר חליפי הסודר והוא אינו קונה הסודר אלא מחזירהו לקונה ומקנה לו החפץ וה״נ אע״פ שזה אינו קונה מה שנותנים לו יכול הוא להקנותו לאחר: מאן לימא לן דהאי סודרא דאי בעי לא תפיס ליה. אלא ודאי מנהגא בעלמא הוא מה שנהגו להחזיר הסודר ואי בעי תפיס ליה דקני ליה לגמרי אבל הכא שהבן לא קנה כלום לא מצי לקנויי לבר בריה:
הלין נכסין לאימת קנה. אימת יקנה בר בריה לכי הוי צורבא מרבנן באותה שעה כבר הדר סודר למריה. כלומר בקנין סודר לא היה מועיל אם היה אומר קנה חפץ זה בחליפי סודר לאחר ל׳ יום אם לא א״ל מעכשיו ולאחר ל׳ יום הילכך ה״נ לא קני: והא מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא. שמקנה לו החצר והסעודה ולא שיהו שלו אלא שיוכל אביו לאכול בהיתר ולא קני זה על מנת לעשות מה שאמר זה כאילו קני ויצאו החצר והסעודה מרשות הבן ויוכל האב לאכול בהיתר אלא ודאי קני על מנת להקנות אינו קונה הלכך ה״נ לא יצאו החצר והסעודה מרשות הבן: משום דסעודתו מוכחת עליו. שלא היה קנין כי אם להערים ולא כוון לשם מתנה כלל:
הא מני רבי אליעזר היא דאמר אפילו ויתור כו׳. הלכך ה״נ אע״ג דמדינא שרי דקנין על מנת להקנות קנה מחמיר הוא במודר הנאה: לאתויי הך דשמיט כיפי. דלא הויא מתנה ואית דגרסי דשדיא בכפילה לשון המושלך בכפל שכפל דבריו ואמר קני על מנת להקנות:
לישנא בתרא דרבא. ואפילו אמר והן לפניך אסור:
הדרן עלך השותפיןרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אסרינהו לנכסיה עלויה. בחייו ובמותו והעביר נחלתו ממנו ונתנה לאחיו:
ואי הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי. לא ירש חלק הראוי לאביו:
אמר להון לקני הדין כו׳. ע״מ שיקנה לבנו אי הוי צורבא מרבנן: כל קני על מנת להקנות לא קני. דכיון דהוא אינו קונה לעצמו לא חשיב להקנות לאחר זמן כיון דאינו זוכה לו עתה בקנין זה: דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא. שהקונה מקנה סודרו למקנה שיתן לו חפץ אחר חליפי הסודר והוא אינו קונה הסודר אלא מחזירהו לקונה ומקנה לו החפץ וה״נ אע״פ שזה אינו קונה מה שנותנים לו יכול הוא להקנותו לאחר: מאן לימא לן דהאי סודרא דאי בעי לא תפיס ליה. אלא ודאי מנהגא בעלמא הוא מה שנהגו להחזיר הסודר ואי בעי תפיס ליה דקני ליה לגמרי אבל הכא שהבן לא קנה כלום לא מצי לקנויי לבר בריה:
הלין נכסין לאימת קנה. אימת יקנה בר בריה לכי הוי צורבא מרבנן באותה שעה כבר הדר סודר למריה. כלומר בקנין סודר לא היה מועיל אם היה אומר קנה חפץ זה בחליפי סודר לאחר ל׳ יום אם לא א״ל מעכשיו ולאחר ל׳ יום הילכך ה״נ לא קני: והא מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא. שמקנה לו החצר והסעודה ולא שיהו שלו אלא שיוכל אביו לאכול בהיתר ולא קני זה על מנת לעשות מה שאמר זה כאילו קני ויצאו החצר והסעודה מרשות הבן ויוכל האב לאכול בהיתר אלא ודאי קני על מנת להקנות אינו קונה הלכך ה״נ לא יצאו החצר והסעודה מרשות הבן: משום דסעודתו מוכחת עליו. שלא היה קנין כי אם להערים ולא כוון לשם מתנה כלל:
הא מני רבי אליעזר היא דאמר אפילו ויתור כו׳. הלכך ה״נ אע״ג דמדינא שרי דקנין על מנת להקנות קנה מחמיר הוא במודר הנאה: לאתויי הך דשמיט כיפי. דלא הויא מתנה ואית דגרסי דשדיא בכפילה לשון המושלך בכפל שכפל דבריו ואמר קני על מנת להקנות:
לישנא בתרא דרבא. ואפילו אמר והן לפניך אסור:
הדרן עלך השותפיןרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush