גמרא
פירוש
אֲמַר לֵיהּ וְלִיטַעְמָיךְ הָא דִּתְנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ועוד היאך ניחוש שמא ביררן כיון שהוא עצמו מביאן לכהן ולא א״ל זו חטאת וזו עולה – וי״ל דדעת המקשה דאין שום דבר מתפרש אלא בשעת הפרשה או בשעת עשיה ולא בנתיים. והכי פריך אלא מעתה ולא עופות אם הפריש עופות סתומים ומת נמי חיישת שמא אח״כ ביררן וימותו והא אמר רב חסדא וכו׳ אלמא דאין דבר מתפרש אלא או בשעת הפרשה או בשעת עשיה. וכן בהמה ונסכא וסואר נמי אין מועיל בירור אחר שהקדישו. וכן משמע בפ׳ טרף בקלפי דלאו דוקא בעופות קא׳ רב חסדא אלא בכל קרבנות. ובקוצר הוה מצי למיפרך למאי דקאמר דחייש בבהמה ונסכא שמא בירר אח״כ והא אמ׳ ר״ח וכו׳ אלא דניחא ליה למיפרך מעופות אעופות: א״ל רב פפא לשימי ולטעמיך דמותבת לי דבהמה ועופות הוו סתומים כמו מעות הא דתנן הביא ג׳ בהמות כבשה וכבש ואיל ולא פירש אלא אמר אלו לקרבנות נזירותי: הראוין לחטאת כבשה – לעולה כבש ואיל לשלמים ואמאי והא אמרי׳ בהמה לאו כמפורשת דמי׳ וכיון שלא פירש חטאת ועולה ושלמים היאך קריבין בלא קריאת שם. אלא ודאי כמופרש דמי כאילו פירש חטאת עולה ושלמים ונקבעת כל א׳ לשם מה שהיא ראויה. ולאידך פי׳ הכי קא״ל ולטעמיך דאמרת דאין ברירה מועלת אלא בשעת הפרשה או בשעת עשיה. הא תני רשב״ג דאם לקח סתם ולא פירש דהכהן מקריב הראוי לחטאת חטאת. וא״צ לפרש מדקאמר הראוי לחטאת חטאת משמע שבסתם הוא מקריב וא״צ לקרוא לו שם אלא דסמכי׳ אהא שהבעלים קראו להם שמות אחר ההפרשה. א״ל ולקח ועשה אמר רחמנא. כלומר אותיבית לך מעופות שכל א׳ מהם ראוי לחטאת או לעולה ואפ״ה אמר רחמנא ולקח ועשה שאם לא בררו הבעלים בשעת לקיחה יכול הכהן לברר בשעת עשיה אלמא הוו כסתומים אבל לא אותבת לי מידי מבהמה דאע״פ שלא פירש ע״כ כל אחד ואחד נקבעת לפי מה שהיה ראויה דמי מצי למימר הך דחטאת תקרב עולה הכא נקבה והכא זכר. ולאידך פי׳ בשעת הפרשה ודאי הוקבעו כל א׳ למה שהוא ראוי: ה״ג בזמן שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים לנזירותו ואמר הבן הריני נזיר ע״מ שאגל׳ על מעות [אבא] ה״ז מגלח על מעות אביו. אבל אם היה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים ומת ואמר הבן הריני מגלח על מעות אבא יפלו לנדבה. י״ס דגרסי איפכא. אבל גירסא זו עיקר דמסתברא למימר דנאמר הלכה היכא דתחלת קבלת נזירותו היתה על סמך מעות אביו. אבל אם בחיי אביו היה נזיר כבר הוזקק להביא קרבנות משלו: היתה לו בהמה מפורשת עליו וכו׳ – מאי לאו אפי׳ בעלת מום אם הפריש אביו ג׳ בהמות בעלי מומין כמפורשות דמי. דאי כסתום דמי יפדו ויביא בדמיהם נדבה אלא ודאי כמפורשים דמי ולא חשבי׳ להו כמפורשי׳ ונתערב׳ וימותו כולם. דמסתמא דמי כבשה עומדים לחטאת ודמי כבש לעולה ודמי איל לשלמים: א״ה מאי איריא מעות כיון דחשבת בהמה בע״מ כסתומים – מאי איריא דתני ברישא מעות ליפלוג וליתני הכל בבהמה וליתני ברישא היתה לו בהמה בע״מ יפלו לנדבה. ומשני כיון דבע״מ קדושה לדמי היינו מעות. מתיב רבא קרבנו בקרבנו וכו׳ בפ׳ אשר נשיא יחטא כתיבי ג׳ קרבנות חד בנשיא וחד בהדיוט. אחד בכבשה ואחד בשעירה וקמא קא דריש בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו שאם הפריש אביו קרבן על חטאתו ומת והבן היה חייב אותו קרבן עצמו אין הבן יוצא באותו קרבן: מן הקלה חלב ודם ושאר חייבי חטאות שאין חייבין על זדונן סקילה – על החמורה שבת וע״ז וכיוצא בהן שחיובן על זדונן סקילה: תלמוד לומר קרבנו השני דאפי׳ מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה אינו יוצא: שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזי׳ שאם הפריש בהמות לנזירותו ומת ואמר הבן הריני נזיר ע״מ שאגלח על נזי׳ אבא אינו מגלח עליהם דלא נאמר הלכה אלא על מעות סתומים שהפריש אביו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush