אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור ונמצאו שלשתן שותפין בנזק השור והבור והאדם. לענין נזקין כגון אם דחפו שם אדם והוזק משלמין בין כולן פחת דמיו דכולן חייבין בנזקי אדם. דהא דקיי״ל לגבי בור שור ולא אדם ה״מ לענין קטלא קיי״ל כגון אם נפל לתוכו עבד ומת אבל בנזקין חייב וכר״נ היא דלא אזיל בתר דחיפה לחודא. לענין ארבעה דברים שהן לבד הנזק אדם שדחפו חייב אבל השור ובעל הבור פטורין דקיי״ל איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. וכן לענין ולדות אדם חייב דכתי׳ אנשים ולא שוורים. ולענין כופר של עבד אם מת. שור חייב בדיני מועד. אדם ובור פטורין אדם דהא בר קטלא הוא ואי נמי לא אתרי ביה פטור מדתנא דבי חזקיה. ובור דכתיב שור ולא אדם. לענין כלים ושור פסולי המוקדשין. אדם ושור חייבין ובור פטור שנ׳ והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו:
[שם] מתני׳ נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים. מתניתין דלא כר״י דתניא ר״י מחייב על נזקי כלים בבור. ופרכינן ולרב דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו בין לרבנן בין לר״י כלים בני הבלא נינהו. אמרי בחדתי דמיפקעי בהבלא: