Or Zarua Avodah Zarah 6b – אור זרוע עבודה זרה ו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס שֶׁל יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:י״ד} וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְהָא הָכָא דְּכִי לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ שָׁקְלִי אִיהוּ וְקָעָבַר מִשּׁוּם לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. הב״עהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָאֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי לֹא יוֹשִׁיט וְלָא קָתָנֵי לֹא יִתֵּן ש״משְׁמַע מִינַּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ נָשָׂא וְנָתַן מַאי ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר ^אנָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ ^באֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם¹ נָשָׂא וְנָתַן אֲסוּרִין מַאי לָאו לִפְנֵי אֵידֵיהֶן לָא אֵידֵיהֶן ^גדַּוְקָא. א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי אֵיתִיבֵיהּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם² נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר אֵידֵיהֶן אִין לִפְנֵי אֵידֵיהֶן לָא תַּנָּא אִידֵּי וְאִידֵּי אֵידֵיהֶן קָרֵי לֵיהּ. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם ^דלֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים לֹא וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים נָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם. הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ הֲוָה יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ אֲמַר הֵיכִי אֶעֱבֵיד אֶשְׁקְלֵיהּ אָזֵיל וּמוֹדֶה לָא אֶשְׁקְלֵיהּ הָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה א״לאֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ ^הטוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו אָמַר כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה ^וכִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא.: לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא לְהַשְׁאִילָן דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן מַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵרָה לִשְׁאוֹל מֵהֶן אַטּוּ לְהַשְׁאִילָן רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.: לְהַלְווֹתָם וְלִלְווֹת מֵהֶן.: בִּשְׁלָמָא לְהַלְווֹתָם מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֶלָּא לִלְווֹת מֵהֶן אַמַּאי אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵרָה לִלְווֹת מֵהֶן אַטּוּ לְהַלְווֹתָם רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.: לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא לְפוֹרְעָן מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֶלָּא לִפְרוֹעַ מֵהֶן מַעוֹטֵי מְמַעֵט לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵירָה לִפְרוֹעַ מֵהֶן אַטּוּ לְפוֹרְעָן רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא. וּצְרִיכִי דְּאִי תְּנָא לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ וְאָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן דְּמַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ שַׁפִּיר דָּמֵי. וְאִי תְּנָא לִשְׁאוֹל מֵהֶן מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ מִילְּתָא וְאָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִלְווֹת מֵהֶן צַעֲרָא בְּעָלְמָא אִית לֵיהּ אָמַר תּוּב לָא הָדְרִי זוּזֵי. וְאִי תְּנָא לִלְווֹת מֵהֶן מִשּׁוּם דְּקָאָמַר בְּעַל כָּרְחֵיהּ מִיפְּרַעְנָא וְהַשְׁתָּא מִיהָא אָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִיפָּרַע מֵהֶן דְּתוּ לָא הָדְרִי זוּזֵי אֵימָא צַעֲרָא אִית לֵיהּ וְלָא אָזֵיל וּמוֹדֶה צְרִיכָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִפְרָעִין מֵהֶן כּוּ׳.: וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר עַכְשָׁיו שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן. וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִשָּׁה לֹא תָּסוּד בַּמּוֹעֵד מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ ^זוּמוֹדֶה ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּסִיד שֶׁיְּכוֹלָה לְקַפְּלוֹ בַּמּוֹעֵד שֶׁטּוֹפַלְתּוֹ בַּמּוֹעֵד אע״פאַף עַל פִּי שֶׁמְּצֵירָה עַכְשָׁיו שְׂמֵחָה הִיא לְאַחַר זְמַן. אר״נאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הַנַּח לְהִלְכוֹת מוֹעֵד דְּכוּלְּהוּ מֵיצֵר עַכְשָׁיו שְׂמֵחָה לְאַחַר זְמַן רָבִינָא אָמַר גּוֹי³ לְעִנְיַן פֵּרָעוֹן לְעוֹלָם מִיֵּצֶר. מַתְנִיתִין דְּלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה דְּתַנְיָא ריב״קרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אַבָּא וְיָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר ^חהִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה וְהִלְכְתָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה. הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא דַּאֲמַרַן כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַבָּע לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ב׳

^ב רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ב׳

^ג רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ב׳

^ד רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
טור יורה דעה קמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:א׳

^ה רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:ב׳
טור יורה דעה קמ״ח:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ה׳

^ו רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:ב׳
טור יורה דעה קמ״ח:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ה׳

^ז רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקמ״ו:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקמ״ו:ה׳

^ח רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:א׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

E/ע

הערותNotes

איבעיא להו נשא ונתן לפני אידיהן...... מהו. ר׳ יוחנן אמר נשא ונתן אסור רשב״ל אמר נשא ונתן מותר. איתיביה ר׳ יוחנן לרשב״ל אידיהן של עכו״ם נשא ונתן [אסורין מאי לאו לפני אידיהן לא אידיהן דוקא איתיביה רשב״ל לר׳ יוחנן אידיהן של עכו״ם נשא ונתן אסור אידיהן אין לפני אידיהן לא תנא אידי ואידי אידיהן קרי ליה תניא כוותי׳ דריש לקיש כשאמרו] אסור לשאת ולתת עמהם לא אמרו אלא בדבר המתקיים אבל דבר שאינו מתקיים מותר. ואפילו דבר המתקיים נשא ונתן מותר:

סימן צט
כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל והילכתא כרשב״ל דתני׳ כוותי׳ הילכך נשא ונתן מותר אפי׳ בגוי דקים לן בגוי׳ דפלח לע״ז ביום חגו אסור. וכגון דקים לן בגויה דפלח לאליל קשה דבירוש׳ משמע דר׳ יוחנן סבר דאפילו ביום חגם נשא ונתן מותר. דתניא עבר ונשא עמו מותר ר׳ יעקב בר אחא ר׳ יוסי בשם ר׳ יוחנן אפי׳ ביום חגם וכו׳ כדפרי׳ לעיל. מיהו אנן קיי״ל דשרי לשאת ולתת עמהם אפי׳ ביום חגם משום איבה כדפרי׳ לעיל. אבל ביום אידם אסיר בגוי דקים לן בגויה דפלח לע״ז בודאי אבל סתם גוי אפילו ביום חגו שרי לשאת ולתת עמו. וזה לשון רבי׳ שמואל זצ״ל והילכתא כרשב״ל דאמר נשא ונתן מותר בהנאה דהא הני מתני׳ כוותיה. וכ״ש השתא מותר בהנאה הואיל ושרי לכתחילה דחיישינן לאיבה ולענין משא ומתן בגולה אין אלא יום אידם בלבד וה״מ דבר ששמחים בו ואזיל ומודה. אבל ליקח מהם דבר המתקיים סתם מוכר עצב הוא ולא אזיל ומודה ושרי. ודבר שאינו מתקיים אסור ליקח מהם דבר מרובה אבל דבר מועט שרי וזה הוא דזבן פיתא וכו׳. וכלל הדבר אין אנו נוהגין איסור בכך לפי שאנו בגולה ואין אנו יכולין למנוע ממשאם וממתנם וסומכין אהא דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד משום איבה. וה״מ יום...... שהוא לשם אלהות. וכן......... עקרנו גזירה כולה ואפי׳ ביום אידם משום איבה. והמחמיר על עצמו ועומד בדבר שמותר תבא עליו ברכה. עכ״ל:

סימן ק
ורבינו יצחק בר שמואל זצ״ל פסק הילכתא כר׳ יוחנן דנשא ונתן אסור. אע״ג דפי׳ כוותיה דרשב״ל מדלא חשיב ליה רבא בפ׳ החולץ בהדי הנהו תלת דפסיק כרשב״ל. דהתם חשיב נמי מידי דתניא כוותיה דסבירא ליה לר׳ יוחנן כדאמרי׳ לקמן גבי מתני׳ נשא ונתן איכא בינייהו דמתני׳ אסר אפי׳ בנשא ונתן. ואע״ג דאית לקמן שאר לישני מ״מ ר׳ יוחנן סבירא ליה כי האי לישנא מיהו לדידן שרי אפי׳ לכתחילה:
[שם]
תניא מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר החי לבני נח ת״ל לפני עור לא תתן מכשול. ואוקימנא כגון דקיימא בתרי עברי נהרא גוי מצד זה וישראל מצד אחר דאי לא יהיב ליה האי לא מצי שקיל. דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש״מ. רש״י זצ״ל פי׳ לא יושיט אדם כוס יין לנזיר אם בא לשתותו. פי׳ שאומר לו הנזיר בפירוש תושיט לי כוס זה שאני רוצה לשתותו. אבל אם אמר לו בסתם תושיט לי כוס זה ולא אמ׳ שאני רוצה לשתותו משמע שמותר להושיט לו. ומורי רבי׳ יהודה בר יצחק זצ״ל הוא הנקרא שיר ליאון כתב תימא אמאי נקט כוס יין לנזיר יותר מנבילה לישראל. דבשלמא אבר מן החי לבני נח אצטריך לאשמעינן דשייך ביה לפני עור. אבל כוס יין לנזיר אמאי נקט. ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ״ל דנקטיה לפי שרוב העולם רגילין לשתות יין הוא לא נזהר. ולכך אפי׳ שואל לו סתמא לא יושיט לו. כי שמא שכח נזירותו ורוצה לשתות יין. כמו בן נח שאינו נזהר מאבר מן החי. אבל אם אמר לו ישראל הושיט לי נבילה זו פשיטא שהיה מותר שאינו רוצה לאוכלה. אבל הא ודאי אם היה רוצה לאוכלה היה אסור להושיט לו ואפי׳ היא של האוכלה דמ״מ עבר אלפני עור ולכך אסור.... שום דבר איסור אע״פ שהוא שלהם. וכגון דקאי בתרי עברי נהרא דקעבר ודאי אלפני עור. עכ״ל:
מתני׳ להלוותן וללות מהן. פי׳ ר״ת זצ״ל דהיינו בלא ריבית. אבל ע״י ריבית מותר אפי׳ ביום אידם ואפי׳ בגוי דודאי פלח דלא אזיל ומודי דאדרבה צער הוא לו. כדאמ׳ פ״ק דקידו׳ דתניא ר׳ יוסי בר חנינא אומר בוא ונראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנא׳ בשנת היובל הזאת וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו׳ דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש לסוף מוכר שדותיו שנא׳ כי ימוך אחיך ומכר. לא באתה לידו לסוף מוכר את ביתו שנ׳ ואיש כי ימכור בית מושב. לא באתה לידו לסוף מוכר את בתו שנא׳ וכי ימכור איש את בתו. ואע״ג דבתו בהאי ענינא לא כתיבא הא קמ״ל ניזבון אינש ברתיה ולא נוזיף בריבית מאי טעמא דהאי מיגרעא ונפקא והאי מוספא ואזלא. לא באתה לידו לסוף לוה בריבית. הא למדת דקשה היא לו הלוואה בריבית יותר ממכירת מטלטלין ומכירת שדותיו ומכירת ביתו ומכירת בתו אלמא צער הוא לו:

סימן קא
הילכך מותר להלוות לו בריבית אפי׳ ביום אידו. ואפי׳ בודאי פלח דצער הוא לו:
[שם]
מתני׳ לפורען וליפרע מהן וכו׳. מתני׳ דלא כר׳ יהושע בן קרחה דתניא ר׳ יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן. מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם. א״ר אבא א״ר הונא הלכה כר״י בן קרחה:

סימן קב
כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ״ל בשם רבי׳ יצחק בר שמואל זצ״ל דהאידנא שרי לן ליפרע מהן אפילו מלוה בשטר וגם ממלוות שיש בהן חותמות שלעולם הוא חשוב כמציל מידם. ואפי׳ הוו אזלי ומודו מותר. והכי אמר בירוש׳ גבי ליפרע מהן אם היתה מלוה אובדת מותר [ותני כן מלוה אובד בעדים אין מלוה אובדת בשטר] (והו׳ עד) ואפי׳ בשטר אובדת היא שלא כל שעה אדם זוכה ליפרע את חובו. עכ״ל שכתב במתני׳. ובגמ׳ כתב גם מלוות בשטר נראה לר׳ דעתה חשוב כמציל מידם. אפילו לא הוו כל טעמי דפרישי במשנה ומיהו היכא דאיכא משכון משמע בירוש׳ שאסור. דקאמר אשכח תני מלוה אובדת שלא במשכון. אך לפי הענין היה נראה להתיר שכמה פעמים היה לנו אובדת אפי׳ במשכון אך מן הטעמים שבמשנה יש להתיר אפי׳ בלאו הכי כדפרי׳ במשנה. עכ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון