גמרא
פירוש
מִן הָאָב יְקַיֵּים אָחוֹת הָאֵם מִן הָאֵם יוֹצִיא מִן הָאָב רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יוֹצִיא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים איְקַיֵּים שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל עֶרְוָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁאָר הָאֵם יוֹצִיא מִשּׁוּם הָאָב יְקַיֵּים.
וּמוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ וּבְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו בוּשְׁאָר כׇּל הָעֲרָיוֹת מוּתָּרוֹת לוֹ לְאֵיתוֹיֵי אֵשֶׁת הָאָב.
גנָשָׂא אִשָּׁה וּבִתָּהּ כּוֹנֵס אַחַת וּמוֹצִיא אַחַת לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְנוֹס דמֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בַּחֲמוֹתוֹ וְאִיכָּא דְּתָנֵי אָסוּר בַּחֲמוֹתוֹ.
קָתָנֵי מִיהַת מוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו מַאי לָאו דְּנַסְבַהּ אָחִיו כְּשֶׁהוּא גֵּר הלָא דְּנַסְבַהּ כְּשֶׁהוּא גּוֹי1 מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא לִיגְזוֹר כְּשֶׁהוּא גּוֹי2 אַטּוּ כְּשֶׁהוּא גֵּר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
כבר ביארנו למעלה בפרק האשה ובסנהדרין פרק הנשרפין בענין חמותו לאחר מיתת אשתו שיש אומרין שאין בה כרת אלא איסור לאו ואע״פ שיש בה חולקין כמו שכתבנו שם יש קצת ראיה לשיטה זו בסוגיא זו במה שאמרו מאן דשרי כר׳ עקיבא דאמר חמותו לאחר מיתת אשתו קליש ליה איסורא וגבי גר לא גזרו רבנן ואם תאמר שלא נתמעטה חמות לאחר מיתה אלא משריפה אבל בכרת מיהא איתה מאי קולשא איכא הכא כל שבאחוה נמי כרת היא וכן ראיה ממה שאמרו בסנהדרין איסורא בעלמא ומכל מקום אף לדעת זה איסור תורה יש בה וכמו שאמרו למעלה מאיסורא מי מיעטה כלומר שלא מיעטה הכתוב מאיסור ומדכתיב ארור שוכב עם חותנתו כמו שכתבנו שם והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו ולדעת זה קדושין תופשין בהן וכבר כתבנו לשיטתנו שלא נתמעטו מן הכרת וכן כתבוה גדולי המחברין ולדעת זה אין קדושין תופסין בהן ומתוך כך אני רואה לפרש בסוגיא זו קליש ליה איסורא כלומר שירד מחומרא לקולא ולא עמד על מדרגת איסורו ומתוך כך היה קל בעיניהם שלא לגזור בו לגבי גר וכן נראה מלשון גדולי הרבנים שכתבו קליש ליה איסורא שאף בישראל אינה בשריפה אלמא בכרת מיהא איתא:
אף בת אשתו ובת בתה ובת בנה יראה שדינם כחמותו ואם חמותו ואם חמיו שכל לאחר מיתת אשתו אינם בשריפה ולא בכרת לדעת ראשון ולדעתנו אינם אלא בכרת וכמו שכתבוה גדולי המחברים שהרי בתה ובת בתה ובת בנה מחמותו למדנוה כמו שהתבאר בסנהדרין פרק הנשרפין ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ומכל מקום קצת גדולי הדורות כתבו באלו שהן בשריפה ממה שאמרו כאן נשא אשה ובתה מוציא אחת וכונס אחת ובחמות הוא אומר מותר בחמותו משום דלאחר מיתה קלשא איסורא ואלו בבתה נמי קלשא איסורא הוה ליה למיתני הכי באשה ובתה ועוד ראיה אצלם בפרק האשה רבה ממה שאמרו שם אי ר׳ עקיבא ליתני חמותו ולא אמרו ליתני בתה ובת בנה ואע״פ שיש לומר דהואיל וכולהו מחמותו נפקן נקט ליה חמותו מכל מקום אי הכי לא אישתמיט תלמודא שלא להזכירה ואם מפני שלמדנוה מחמותו לא למדנוה לכל הדברים אלא לאזהרה לומר מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר ודוק מינה ואוקי באתרה וחמות שנתמעטה נתמעטה והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בנה ובת בתה שלא נתמעטו באיסורן הן עומדות לשריפה גמורה וכמו שמצינו באזהרה וכרת שעשה הכתוב בתה ובת בתה ובת בנה לאחר מיתה כמחיים ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון שכל שבא מצד זיקת אשתו לא ידון בשריפה אלא בחיי אשתו אלא או בכרת או באיסור לאו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר חמש נשים שנתערבו ולדותיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ארבעה חולצין לאחת ואחד מיבם הוא ושלשה חולצין לאחת ואחד מיבם נמצאו ארבע חליצות ויבום לכל אחת ואחת אמר הר״ם פי׳ שרש זאת ההלכה כשיהיה לכל אחת מאלו הנשים ולד ידוע עוד הולידו חמש בנים אחרים ונתערבו ומתו המעורבין ונשארו החמשה הידועים הנה משפטו כמו שאספר וזה כי כאשר חלצו ארבעה לאחת מהו ישאנה החמשי והיא מותרת על אי זה ענין שיהיה אם היתה זאת אשת אחיו הנה עליו שייבם אותה ואם בעלה הנה כבר חלצה לה אח בעלה לפי שכבר חלצו לה כל מארבעה הנה כל אחת מהן יחלוץ לה ד׳ אחים ראשונים ואחר ישאנה החמשי אחר שלמות החליצה עוד יחזור אשר נשאה ויהיה מכלל הד׳ אשר יחלצו לשנית וייבם אותה האחד אשר חלצו לראשונה כן יחזרו חמש נשים אצל חמש אחים וזה אפשר שיהיה כל אחד מהאחין יקיים מצות יבום וזה מותר ואם חלצו כלן לכל אחת מהן הנה הן מותרות להנשא לזרים:
אמר המאירי חמש נשים שנתערבו ולדותיהן והגדילו אותן התערובות ונשאו נשים ומתו כו׳ ביאור הענין הוא שחמש נשים אלו אינן קרובות זו לזו וכן בניהן אינם קרובים זה לזה ויש לכל אחת מנשים אלו בן שהוא בנה ונמצאו חמש בנים ידועים להם ואחר כך הולידו כל אחת מבעלה בן שני ונמצאו חמשה ולדות ונתערבו אלו החמשה ולדות האחרונים עד שאינו ידוע אי זה בנה של זו ואי זה בנה של זו והגדילו אלו התערובות ונשאו נשים ומתו התערובות ונשיהם זקוקות לאותם הודאים שהרי כל אחד עם אחד מן הניכרים אח מן האב ואלו היו אלו ניכרים אי זה בנה של זו ואי זה בנה של זו היתה כל אחת מנשותיהן זקוקה לאחד מהן ועכשו שלא נכרו הרי כל אחת מהן זקוקה מספק לכל החמשה והדבר ידוע שאלו חלצו כלם לכל אחת מהן הותרו לשוק אלא משנתנו מכוונת לקיים בהן מצות יבום ומתוך כך הוא אומר שיהו ארבעה חולצין לאחת ואחר כך ישאנה החמשי ומותרת לו ממה נפשך שאלו נזדמן שתהא זו אשת אחיו הרי קיים מצות יבום וחליצת האחרים אינה כלום ואם לא נזדמן כך הרי מכל מקום מותרת לו שכבר חלצה ליבמה שהרי יבמה בכלל הארבעה שחלצו והותרה לשוק ואחר כך יהא זה שייבם ושלשה מן האחרים חולצים לשניה וישאנה החמשי וכן בכלן ונמצא לכל אחת מהן ארבע חליצות ויבום אחד וצריך שיהו הארבעה חולצין תחלה ואחר כך יהא החמישי כונס אבל יבומי ברישא והדר מיחלץ לא שמא אין אשת אחיו מזדמנת לו ונמצא פוגע ביבמה לשוק אלא כל אחד מיבם אחר חליצת הארבעה ואע״פ שאחד רשאי ליבם את כלן אחר חליצת הארבעה מכל מקום לכתחלה ראוי לעשות כן שמא תזדמן כל אחת בשלה ותתקיים מצות יבום:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ענין זה שביארנו במשנתנו הדבר ידוע שהוא נאמר בשכל אחד מכל התערובות עם אחד מן הודאים אח מן האב כגון שהולידה כל אחת מהן את הידוע ואת המעורב מבעל אחד הא אלו תאמר כל אחת מהן את הידוע מבעל אחד ואת המעורב מבעל אחר אין כאן חליצה כלל שהרי אין כאן תורת יבום וכל שכן שאין יכול אחד מהן לישא אחת מהן שמא תזדמן לו אשת אחיו מאמו שהיא בכרת היו מקצתם אחים מן האם ומקצתם אחים מן האב שיש למקצת הודאים בתערובות אלו מן האם ולא מן האב ואחים מן האב ולא מן האם ושאר הודאים אין להם בתערובות אלו אלא אחים מן האב על הדרך שהתבאר אותם שיש להם בתוכם אחים מן האם ואחים מן האב חולצים לכלן כדי לפטור אשת האח שמצד האב ולא מיבמין שמא תזדמן להם אשת האח מן האם שאינה בתורת יבום והיא אצלו בכרת ואותם שאין להם בתערובות אלו אלא אחיו מן האב מיבמין אחר חליצת כל האחרים על הדרך שהתבאר והמשל בזה כגון שנשא רחל וחנה וילדה לו רחל את יוסף גירשה ונשאת לבועז וילדה היא וחנה ושלש נשים אחרות במחבוא ונתערבו ונמצא שיש ליוסף בתערובות הללו אח מן האב והוא בנה של חנה ואח מן האם והוא בנו של בועז וכן אתה אומר אם היו מקצתם כהנים שהם אסורים בחלוצה ומקצתם שאינם כהנים כלומר מקצת הודאים כהנים ומקצתם שאינם כהנים וכלם אחים מן האב כל אחד בשלו כהנים חולצין לכלן ולא מיבמין שמא נזדמנה אחת ליבמה וחליצתה חליצה וחלוצה אסורה לכהן ושאינן כהנים מיבמין אחר כל החליצות היו מקצת הודאים כהנים ומקצתם יש מהם בתערובות אחים מן האם ואחים מן האב כלם חולצים ולא מיבמין על הדרך שהתבאר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
אף בת אשתו ובת בתה ובת בנה יראה שדינם כחמותו ואם חמותו ואם חמיו שכל לאחר מיתת אשתו אינם בשריפה ולא בכרת לדעת ראשון ולדעתנו אינם אלא בכרת וכמו שכתבוה גדולי המחברים שהרי בתה ובת בתה ובת בנה מחמותו למדנוה כמו שהתבאר בסנהדרין פרק הנשרפין ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ומכל מקום קצת גדולי הדורות כתבו באלו שהן בשריפה ממה שאמרו כאן נשא אשה ובתה מוציא אחת וכונס אחת ובחמות הוא אומר מותר בחמותו משום דלאחר מיתה קלשא איסורא ואלו בבתה נמי קלשא איסורא הוה ליה למיתני הכי באשה ובתה ועוד ראיה אצלם בפרק האשה רבה ממה שאמרו שם אי ר׳ עקיבא ליתני חמותו ולא אמרו ליתני בתה ובת בנה ואע״פ שיש לומר דהואיל וכולהו מחמותו נפקן נקט ליה חמותו מכל מקום אי הכי לא אישתמיט תלמודא שלא להזכירה ואם מפני שלמדנוה מחמותו לא למדנוה לכל הדברים אלא לאזהרה לומר מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר ודוק מינה ואוקי באתרה וחמות שנתמעטה נתמעטה והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בנה ובת בתה שלא נתמעטו באיסורן הן עומדות לשריפה גמורה וכמו שמצינו באזהרה וכרת שעשה הכתוב בתה ובת בתה ובת בנה לאחר מיתה כמחיים ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון שכל שבא מצד זיקת אשתו לא ידון בשריפה אלא בחיי אשתו אלא או בכרת או באיסור לאו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר חמש נשים שנתערבו ולדותיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ארבעה חולצין לאחת ואחד מיבם הוא ושלשה חולצין לאחת ואחד מיבם נמצאו ארבע חליצות ויבום לכל אחת ואחת אמר הר״ם פי׳ שרש זאת ההלכה כשיהיה לכל אחת מאלו הנשים ולד ידוע עוד הולידו חמש בנים אחרים ונתערבו ומתו המעורבין ונשארו החמשה הידועים הנה משפטו כמו שאספר וזה כי כאשר חלצו ארבעה לאחת מהו ישאנה החמשי והיא מותרת על אי זה ענין שיהיה אם היתה זאת אשת אחיו הנה עליו שייבם אותה ואם בעלה הנה כבר חלצה לה אח בעלה לפי שכבר חלצו לה כל מארבעה הנה כל אחת מהן יחלוץ לה ד׳ אחים ראשונים ואחר ישאנה החמשי אחר שלמות החליצה עוד יחזור אשר נשאה ויהיה מכלל הד׳ אשר יחלצו לשנית וייבם אותה האחד אשר חלצו לראשונה כן יחזרו חמש נשים אצל חמש אחים וזה אפשר שיהיה כל אחד מהאחין יקיים מצות יבום וזה מותר ואם חלצו כלן לכל אחת מהן הנה הן מותרות להנשא לזרים:
אמר המאירי חמש נשים שנתערבו ולדותיהן והגדילו אותן התערובות ונשאו נשים ומתו כו׳ ביאור הענין הוא שחמש נשים אלו אינן קרובות זו לזו וכן בניהן אינם קרובים זה לזה ויש לכל אחת מנשים אלו בן שהוא בנה ונמצאו חמש בנים ידועים להם ואחר כך הולידו כל אחת מבעלה בן שני ונמצאו חמשה ולדות ונתערבו אלו החמשה ולדות האחרונים עד שאינו ידוע אי זה בנה של זו ואי זה בנה של זו והגדילו אלו התערובות ונשאו נשים ומתו התערובות ונשיהם זקוקות לאותם הודאים שהרי כל אחד עם אחד מן הניכרים אח מן האב ואלו היו אלו ניכרים אי זה בנה של זו ואי זה בנה של זו היתה כל אחת מנשותיהן זקוקה לאחד מהן ועכשו שלא נכרו הרי כל אחת מהן זקוקה מספק לכל החמשה והדבר ידוע שאלו חלצו כלם לכל אחת מהן הותרו לשוק אלא משנתנו מכוונת לקיים בהן מצות יבום ומתוך כך הוא אומר שיהו ארבעה חולצין לאחת ואחר כך ישאנה החמשי ומותרת לו ממה נפשך שאלו נזדמן שתהא זו אשת אחיו הרי קיים מצות יבום וחליצת האחרים אינה כלום ואם לא נזדמן כך הרי מכל מקום מותרת לו שכבר חלצה ליבמה שהרי יבמה בכלל הארבעה שחלצו והותרה לשוק ואחר כך יהא זה שייבם ושלשה מן האחרים חולצים לשניה וישאנה החמשי וכן בכלן ונמצא לכל אחת מהן ארבע חליצות ויבום אחד וצריך שיהו הארבעה חולצין תחלה ואחר כך יהא החמישי כונס אבל יבומי ברישא והדר מיחלץ לא שמא אין אשת אחיו מזדמנת לו ונמצא פוגע ביבמה לשוק אלא כל אחד מיבם אחר חליצת הארבעה ואע״פ שאחד רשאי ליבם את כלן אחר חליצת הארבעה מכל מקום לכתחלה ראוי לעשות כן שמא תזדמן כל אחת בשלה ותתקיים מצות יבום:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ענין זה שביארנו במשנתנו הדבר ידוע שהוא נאמר בשכל אחד מכל התערובות עם אחד מן הודאים אח מן האב כגון שהולידה כל אחת מהן את הידוע ואת המעורב מבעל אחד הא אלו תאמר כל אחת מהן את הידוע מבעל אחד ואת המעורב מבעל אחר אין כאן חליצה כלל שהרי אין כאן תורת יבום וכל שכן שאין יכול אחד מהן לישא אחת מהן שמא תזדמן לו אשת אחיו מאמו שהיא בכרת היו מקצתם אחים מן האם ומקצתם אחים מן האב שיש למקצת הודאים בתערובות אלו מן האם ולא מן האב ואחים מן האב ולא מן האם ושאר הודאים אין להם בתערובות אלו אלא אחים מן האב על הדרך שהתבאר אותם שיש להם בתוכם אחים מן האם ואחים מן האב חולצים לכלן כדי לפטור אשת האח שמצד האב ולא מיבמין שמא תזדמן להם אשת האח מן האם שאינה בתורת יבום והיא אצלו בכרת ואותם שאין להם בתערובות אלו אלא אחיו מן האב מיבמין אחר חליצת כל האחרים על הדרך שהתבאר והמשל בזה כגון שנשא רחל וחנה וילדה לו רחל את יוסף גירשה ונשאת לבועז וילדה היא וחנה ושלש נשים אחרות במחבוא ונתערבו ונמצא שיש ליוסף בתערובות הללו אח מן האב והוא בנה של חנה ואח מן האם והוא בנו של בועז וכן אתה אומר אם היו מקצתם כהנים שהם אסורים בחלוצה ומקצתם שאינם כהנים כלומר מקצת הודאים כהנים ומקצתם שאינם כהנים וכלם אחים מן האב כל אחד בשלו כהנים חולצין לכלן ולא מיבמין שמא נזדמנה אחת ליבמה וחליצתה חליצה וחלוצה אסורה לכהן ושאינן כהנים מיבמין אחר כל החליצות היו מקצת הודאים כהנים ומקצתם יש מהם בתערובות אחים מן האם ואחים מן האב כלם חולצים ולא מיבמין על הדרך שהתבאר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush