גמרא
פירוש
איָשֵׁן לֹא קָנָה בִּיבִמְתּוֹ אֶלָּא בְּנִתְקָע וְהָא אָמַר רַבָּה בנָפַל מִן הַגָּג וְנִתְקַע חַיָּיב בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים גוּבִיבִמְתּוֹ לֹא קָנָה.
אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לְאִשְׁתּוֹ וּתְקָפַתּוּ יְבִמְתּוֹ וּבָא עָלֶיהָ שְׁנֵיהֶם אֲנוּסִים דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לְאִשְׁתּוֹ וּתְקָפוּהוּ גּוֹיִם1 וְדִבְּקוּם זֶה בָּזֶה וּבָא עָלֶיהָ.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {דברים כ״ה:ה׳} יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ מִצְוָה דָּבָר אַחֵר יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן.
וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְמִצְוָה לְמִצְוָה {דברים כ״ה:ז׳} מִוְּאִם לֹא יַחְפּוֹץ הָאִישׁ נָפְקָא הָא חָפֵץ יִבֵּם וְכִי אֲתָא קְרָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן.
תַּנְיָא אִידַּךְ יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ וּלְקָחָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְיִבֵּם דבִּיאָה גּוֹמֶרֶת בָּהּ הוְאֵין כֶּסֶף וּשְׁטָר גּוֹמְרִין בָּהּ וְיִבְּמָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:א׳
רמב״ם הלכות יבום וחליצה ה׳:ט׳
טור אבן העזר ק״ע:י״ב
שולחן ערוך אבן העזר ק״ע:י״ב
רמב״ם הלכות יבום וחליצה ה׳:ט׳
טור אבן העזר ק״ע:י״ב
שולחן ערוך אבן העזר ק״ע:י״ב
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
היה מתקשה והוא ישן והביאתו יבמתו עליה ובעל לא קנה שהרי אין כאן כונת ביאה כלל ובמתנמנם מיהא קנה וביבמתו מיהא אין בה חלוק אלא כל שבא עליה אפילו היא ישנה קנה: כבר ידעת שהחובל בחברו חייב בחמשה דברים ומכל מקום חלוקים הם לשלשה דינין והוא שהנזק חייב בו אפילו באונס גמור כגון שנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה שזהו אונס גמור ובזו אינו חייב על הצער ולא על השבת ולא על הרפוי שהרי כי יריבון וכי ינצו כתיב ומכל מקום אם לא היה אונס גמור אלא שהיתה שגגתו קרובה למזיד כגון נפל מן הגג ברוח מצויה חייב אף על אלו ומכל מקום בבושת אינו חייב עד שיתכון לגמרי כמו שביארנו במקומו ב״ק (כ״ו:) מעתה נפל מן הגג ברוח שאינה מצויה ונתקע באשה חייב בנזק ואם ברוח מצויה חייב בכלן חוץ מן הבושת וביבמתו מיהא לא קנה שאין כאן כונת ביאה כלל וכן אם נתכון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה שאין כאן כונת ביאה כלל אבל אם נתכון להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה שהרי יש כאן כונת ביאה כל דהו: מצות יבום קודמת למצות חליצה שכך דרשו חכמים יבמה יבא עליה למצוה וכן דרשו בה יבא עליה אפילו על כרחה ואע״פ שאין כופין אותה מכל מקום אם אנסה קנאה וכבר ידעת שביאה גומרת בה ולא כסף ושטר: זה שביארנו שהעראה כגמר ביאה מנדה למדוה שנאמר בה את מקורה הערה והוקשו כל העריות זו לזו מדכתיב כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה וכבר ידעת שאין משיבין על ההיקש ואלמלא שאין משיבין היה לנו לומר מה לנדה שכן מטמאה את בועלה בטומאתה ר״ל לטומאת שבעה וכדכתיב ותהי נדתה עליו ואם באת ללמדה מאשת אח דכתיב בה איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ומה ענין לומר בה נדה היא וכי אשת אח נדה היא כל ימיה אלא לומר שהיא כנדה לענין העראה אף אני אומר מה לאשת אח שכן בידו לרבות נשים הרבה וכלן עליו באיסור אשת אח ותיפשוט מינה לכל עריות הנאסרות מחמת אישות כגון אשת אב וחמותו וכלתו ואחות אשתו אבל אמו ואחותו ובתו מהיכן ואם באת ללמדה מאחות אב ואחות אם דכתיב בהו את שארו הערה מה לאלו שכן איסור הבא מאיליו ותיפשוט מינה לכל שכיוצא בהן אבל קורבא שמחמת אישות מהיכן ואם באת ללמוד חדא מתרתי אם מאשת אח ואחות אב ואם אף אתה משיב בצד השוה שבהן שהן משום שאר ר״ל מחמת קורבא אם שבא מאיליו אם שבא מחמת אישות הא אשת איש מהיכן ואם מנדה ואשת אח מה לאלו שכן אין אוסרן מתירן כלומר אין דבר האוסרן מתירן אלא דבר אחר הוא שמתירן ימים בנדה ומיתת ערירי באשת אח תאמר באשת איש שאוסרה מתירה בגט הא לא למדוה אלא מנדה ובתורת היקש:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush