Meiri Yevamot 10b – מאירי יבמות י:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

הָיְתָה אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו מֵאָבִיו וּמֵת זוֹ הִיא אִמּוֹ שֶׁפּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים בְּמִשְׁנָתֵנוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יֵשׁ לָנוּ לְהוֹסִיף שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה כְּגוֹן זוֹ א״לאֲמַר לֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן לְלֵוִי דַּאֲמַר דְּאִי נָמֵי קָתָנֵי לִתְנֵי הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ וּמֵת בְּלֹא בָּנִים דְּמִגּוֹ דְּאִיהִי אֲסוּרָה צָרָתָהּ נָמֵי אֲסִירָא. א״לאֲמַר לֵיהּ לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּצָרַת צָרָה. וְלֵימָא לֵיהּ חַיָּיבֵי לָאוִין הִיא וְחַיָּיבֵי לָאוִין בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ. לִדְבָרָיו קָאָמַר לֵיהּ לְדִידִי חַיָּיבֵי לָאוִין הֵם וְחַיָּיבֵי לָאוִין בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ אֶלָּא לְדִידָךְ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת נִינְהוּ לְפִי שֶׁאֵינָן בְּצָרַת צָרָה. אִיתְּמַר הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ הוּא אֵין חַיָּיב עַל הַחֲלוּצָה כָּרֵת. וְהָאַחִין חַיָּיבִין עַל הַחֲלוּצָה כָּרֵת עַל הַצָּרָה בֵּין הוּא וּבֵין הָאַחִים חַיָּיבִין עַל הַצָּרָה כָּרֵת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^אבֵּין הוּא וּבֵין הָאַחִין אֵינָן חַיָּיבִין לֹא עַל הַחֲלוּצָה כָּרֵת וְלֹא עַל הַצָּרָה כָּרֵת מ״טמַאי טַעְמָא דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ט׳} אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּנָה שׁוּב לֹא יִבְנֶה. אִיהוּ הוּא דְּקָאֵי בְּלֹא יִבְנֶה אֲבָל אֶחָיו כִּדְקָיְימִי קָיְימִי. וַעֲלֵהּ דִּידַהּ הוּא דְּקָאֵי בְּלֹא יִבָּנֶה הָא צָרָה כדקיימי קיימי. וְרַבִּי יוֹחָנָן מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא אִי בָּעֵי הַאי חָלֵיץ וְאִי בָּעֵי הַאי חָלֵיץ וְאִי בָּעֵי לְהַאי חָלֵיץ וְאִי בָּעֵי לְהַאי חָלֵיץ וְהַשְׁתָּא קָאֵי עֲלַהּ בְּכָרֵת. אֶלָּא אִיהוּ שְׁלִיחוּתָא דְאַחִים קָעָבֵיד אִיהִי שְׁלִיחוּתָא דְצָרָה קָעָבְדָה. אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לר״ללְרֵישׁ לָקִישׁ הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ וּמֵת צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא חַיָּיבֵי לָאוִין נִינְהוּ הַיְינוּ דִּצְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין. אֶלָּא לְדִידָךְ אַמַּאי צְרִיכָה חֲלִיצָה. וּלְטַעְמָיךְ אֵימָא סֵיפָא עָמַד אֶחָד מִן הָאַחִין וְקִדְּשָׁהּ אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם וְאִי חַיָּיבֵי לָאוִין נִינְהוּ אַמַּאי אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת סֵיפָא אֲתָאן לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין וְלִיתְנֵי לְדִבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אֵין לוֹ עָלָיו כְּלוּםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות יבום וחליצה א׳:כ״ב
טור אבן העזר קס״ב:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ב:ב׳

E/ע

הערותNotes

החולץ ליבמתו וחזר החולץ עצמו וקדשה קדושיו תופסין בה וצריכה גט שאע״פ שחלץ לה ונפקעה מצות יבום ונשאר איסור אשת אח שלא במקום מצוה לא חזרה לה לגמרי לדין אשת אח להיותה בכרת אלא בלאו שהכתוב הוציאה מכלל כרת להעמידה בלאו שנאמר אשר לא יבנה מכיון שלא בנה ר״ל שהפקיע יסודו של בנין וחלץ שוב לא יבנה ומכיון שהדין כן בחלוצתו הוא הדין בצרתה ר״ל שלא קדש חלוצתו אלא צרתה שאינה אלא בלאו וקדושיו תופסין בה וכן הדין בשאר אחין מכיון שהוציאה הכתוב מכלל אשת אח שלא לידון בכרת אלא בלאו לא לו בלבד אלא אף לאחים ולא עליה בלבד אלא אף לצרה ומעתה כל שחזר וקדש את חלוצתו אם מת צריכה חליצה מן האחים כדין שאר חייבי לאוין ור״ל מן האחים הנולדים כבר במיתתו של ראובן אבל אינה צריכה חליצה מן הילודים ר״ל שנולדו לאחר חליצה שהרי אשת אח לזה שלא היה בעולמו בכרת היא ואפילו נולד אחר חליצה וקדושין ומת החולץ שהרי לדעת חכמים אשת אח שלא היה בעולמו בכרת אף ביבם ואחר כך נולד וכן אם עמד אחד מן האחים הנולדים וקדשה צריכה חליצה מן האחים עמד אחד מן הילודים וקדשה אין לה עליו כלום אפילו נולד לאחר שקדשה החולץ ומת החולץ וקדשה הוא וכדעת חכמים שאף ביבם ולבסוף נולד אמרו שהיא בכרת כמו שהתבאר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון