גמרא
פירוש
וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה בְּעֵדֵי סְתִירָה מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי וְחַיָּיב וּמָר סָבַר אלָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי וּפָטוּר. הַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ד׳:י״ד
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
ה רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ד׳:י״ד
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
מעתה היה הנתבע מחוייב שבועה בעדותו של זה והיו התובע והנתבע חשודים על השבועה והדבר ידוע בזה שחזרה שבועה למחוייב לה הואיל ואי אפשר להפכה ומתוך שאין יכול לישבע משלם הרי נמצא שמפקיעו ממון וחייב אבל אם היה הנתבע לבד חשוד הרי אפשר להפכה ואין כאן חיוב ממון שאפשר שאף זה לא ישבע: והוא הדין בתובע לחברו מנה ואמ׳ לו איני יודע ואחד יודע שחייב לו שנמצא עדותו מחייבו ממון אחר שאינו יכול לישבע וכן בכל כיוצא בזה אע״פ שלא הוזכרו כאן: חטף כלי מיד חברו ויש לו עד אחד בגזילו וכשבא הלה להזמינו לדין ולתבעו בעד זה שראה את גזילו הוא מודה בגזילו אלא שאומר שלי היה וכבר ידעת בדין זה שאין פוטרין אותו מתוך שיכול לומר לא גזלתי שהרי עד אחד יש כאן ואי אפשר לו לומר כן בלא שבועה ושמא יראת השבועה מונעתו מלכפור ולחייבו אי אפשר הואיל ואין שני עדים בדבר ויש לומר מיגו במקצת שהרי היה יכול לומר לא גזלתי אם ירצה לישבע על כך ולהשביעו אי אפשר שאין שבועה באה על עדות אחד אלא כשהוא כופר בדברי העד ונשבע על כך אבל זה הרי מודה בעדות העד ונפסק הדין בזה שמתוך שאינו יכול לישבע משלם והפוך שבועה אין כאן שאין שבועה בעד אחד או הפוכה אלא בסתירת דברי העד או קיומן ומעתה כל שתבע עד זה להעיד לו וכפר ונשבע הרי נמצא מפסידו ממון ולפיכך חייב בשבועת העדות ובעקר הדין של נסכא מיהא יש לנו בו דין ודברים וכבר נכתבו בבתרא פרק חזקת (ב״ב ל״ד.) כסדרן וכהלכתן: האשה שהשביעה עד אחד להעיד לה שמת בעלה וכפר ונשבע אם כבר אמר לה כן בחוץ לבית דין אע״פ שכפר בבית דין כשהשביעתו פטור שהרי מ״מ יכולה היא לילך בבית דין אחר ולומר מת בעלי ולא תצטרך לשום עד שהרי האשה שאמרה מת בעלי תנשא או תתיבם כמו שיתבאר במקומו יבמות (קי״ד:) אבל אם לא אמ׳ כן בחוץ לבית דין והיא סבורה שהוא יודע ומשביעתו וכופר בבית דין חייב שהרי מפסידה ממון שאלו העיד לה היתה נשאת ונוטלה כתובתה שמא תאמר והרי כתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע ונמצא [שאין] עדות זו מפקיע ממון המיטלטל ודבר ידוע שאין מקום לשבועה זו אפי׳ בשנים אלא בעדות המפקיע ממון המיטלטל אפשר בשהיתה תופשת מטלטלי או שהתנה לה לגבות ממטלטל שמא תאמר גם כן והרי אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה ויאמר לה מי יימר דמשתבעת וכמו שאמרו למעלה וא״ת בכתב לה נאמנות ומה תאמר לדעת האומר שאין נאמנות מועיל כלל כמו שיתבאר במקומו פרשוה בשהתפישה מטלטלין וכל שהתפישה מטלטלין יכול לפטרה משבועה וי״א שאם התפישה אף שבועה אין כאן ויש שפרשוה בשפטרה בשעת מיתתו שדעתו סומכת על נאמנותה מפני שכבר הכיר טבעה ומנהגה ואני אומר שבדבר זה אין לומר מי יימר דמשתבעת שלא נתנה כתובה לגבות מחיים והדבר קרוב לודאי שלא נפרעה ולא באה השבועה אלא מצד נכסי יתומים אבל החוב הרי הוא כדבר ברור:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush