גמרא
פירוש
תִּיפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל עָפָר בְּכַמָּה תִּפְשׁוֹט עַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת כִּי קָאָמְרִינַן בְּמִידֵּי דְּבַר אֲכִילָה קָאָמְרִינַן.
וַהֲרֵי קוּנָּמוֹת קוּנָּמוֹת נָמֵי כִּמְפָרֵשׁ דָּמֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אמ׳ שבועה שלא אוכל עפר ואכל ממנו כזית חייב אבל אם אכל ממנה פחות מכזית הדבר בספק שמא אין אכילה בפחות מכזית או שמא הואיל ואינו ראוי לאכילה אין לאכילתה שיעור: כבר התבאר שכל העובר בשגגה בדבר שזדונו כרת בין שיש בו מיתת בית דין בין שאין בו מיתת בית דין חייב להביא קרבן חטאת חוץ משלוש עבירות והם ביטול פסח ומילה ומגדף פסח ומילה מפני שהן מצות עשה ואין חטאת אלא בשגגת לא תעשה שנ׳ אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה והרי נאמר לעושה בשגגה ונמצאת למד שזה שאמרו כאן והרי מגדף כלומר שמתחייב קרבן בדבורו אין הלכה כן ולא נאמרה אלא לדעת ר׳ עקיבא שהיה אומר כן במסכת כריתות ואין הלכה כמותו ומ״מ מה שאמרו במשנה שלא מצינו מדבר ומביא קרבן אינו כן שהנזיר מביא קרבן על דבורו וא״ת שלא אמרנו שלא מצינו מדבר ומביא קרבן אלא מביא קרבן על איסורו ר״ל במה שמדבר ואוסר על דבורו כשמחליף דבורו וכן מה שמצינו שהנהנה מן ההקדש מביא קרבן אתה משיב שלא אמרנוה אלא באוסר לעצמו [והרי קונמות שאוסר לעצמו] ויש בהן קרבן מעילה אם אסרה על עצמו בלשון הקדש או קרבן ר״ל שאם אמ׳ ככר זה עלי קרבן או ככר זה עלי הקדש ונהנה בו מביא קרבן מעילה אע״פ שלא אסר אלא לעצמו ואין צריך לומר אם אסרו לכל העולם כגון שאמ׳ ככר זה קרבן או ככר זה הקדש שכל הנהנה ממנו מביא קרבן מעילה: כבר ביארנו שהקונמות שלא הוזכר בהן לשון אכילה שיעורן למלקות בכל שהו וכשהוזכרה בהן מלת אכילה שיעורן בכזית צריך שתדע שכל שהזכיר בקונמו לשון אכילה ששיעורו בכזית אם היו שני קונמות שניהם מצטרפין לכזית למלקות ובלבד כשהוציאם בלשון אחד כגון שאמ׳ אכילת תאנים וענבים עלי קונם שאם אכל חצי זית תאנים וחצי זית ענבים לוקה אבל אם אמ׳ אכילת תאנים עלי קונם ואח״כ אמ׳ אכילת ענבים עלי קונם אין מצטרפות אבל שבועות אפי׳ אמ׳ שבועה שלא אוכל תאנים וענבים אין מצטרפין לכזית ומה בין זה לזה והרי אף בשבועות שתיהן נכללו בשבועה אחת ונעשו תאנים וענבים אלו שהוא נשבע עליהן איסור אחד וכמו חלב וחלב שהן מצטרפין טעם הדבר שמתוך שחלוקות בשגגתן לחטאות אין מצטרפין כלומ׳ שהרי גופים מוחלקים הם עד שאם אכל כזית מן התאנים וכזית מן הענבים בהעלם אחד חייב שני חטאות הואיל ושני גופים הם אע״פ שהם שם אחד ר״ל שנכללו באסור אחד ובשבועה אחת אבל קונמות אין שם חטאת כלל ומעתה הרי הקונמות גם כן מצטרפין בשגגתן בלשון זה לשוה פרוטה לקרבן מעילה שלהן שאינה חלוקה לאשמות ר״ל שאם אכל שוה פרוטה מזה ושוה פרוטה מזה בהעלם אחד אינו מביא אלא מעילה אחת: גדולי המפרשי׳ כתבו שאף הקונמות חלוקות לאשמות שהרי קצתם אמרו עליהן שאף התמחויין מחלקין כל שכן בגופים ואעפ״כ מצטרפין שאפי׳ קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין למעילה ואפי׳ לזמן מרובה ר״ל שלא בשיעור אכילת פרס ולא עוד אלא אף אכילה של זה והנאה של זה מצטרפות למעילה אם הם בהעלם אחד כמו שלמדוה במעילה ובסיפרא מתמעול מעל ריבה ומאחר שבשגגתן מצטרפין אף בזדונן כן ולשטה זו מה שאמרו כאן קונמות [ליכא] דרב פנחס פירושו שאין חלוקים אלא מרבוי המקראות: מי שאמר ככר זה הקדש או קרבן הואיל ואסרה לכל העולם כל הנהנה בו מעל בין הוא בין אחר שהרי מכלל קדשי יי׳ היא לפיכך יש לה פדיון ר״ל שתופשת פדיונה ויוצאה לחולין אבל אם אמ׳ ככר זה עלי הקדש או עלי קרבן שנמצא שלא אסרה אלא לעצמו הוא מעל וחברו לא מעל לפיכך אין לה פדיון שאין פדיון אלא בדבר שגופו קדוש אבל דבר שאין גופו קדוש אלא שהוא מוקדש לאדם אחד לבד אין זה אלא איסור בעלמא על אותו אדם ואין פדיון באיסורין:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush