גמרא
פירוש
אָמַר אַבָּיֵי: כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
זה שחייבה תורה במוציא מרשות לרשות או בזורק מתחלת ד׳ לסוף ד׳ ברה״ר דוקא בכלים וכיוצא בהן מדברים שאינן רשות בפני עצמן כעין הוצאת כלי המשכן אבל אם הוציא דבר או זרק דבר שהוא רשות מיוחד לעצמו פטור מעתה אם הוציא או זרק כלי גבוה י׳ ורחב ד׳ על ד׳ פטור שהרי זה בעצמו רה״י ואם הוציאו מרה״י לרה״י הוציא ואין כאן דרך רה״ר שכל שהוא עובר שם רה״י הוא ואם זרקו מרה״ר אין כאן עקירה מרה״ר ולא הנחה ברה״ר שבכל מקום שהיא תופסת מקומה ומ״מ אסור לעשות כן לכתחלה שלא להקל בהוצאה הא כל שהוא פחות מכן בין בגבהו בין ברחבו חייב שהרי לא רשות הוא מוציא אלא כלי ושמא תאמר ואם רחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה אלא שאינו גבוה י׳ יפטר מתורת כרמלית הואיל וכרמלית רשות סופרים הוא לא הכניסו את הכלים בדינו להיותו מבטל תורת כלי מעליהם ואין צריך לומר שכן כשאין רחבים ארבעה למקום פטור: היה הכלי עגול כגון כוורת צריך אתה בדין לשער היקף עגולה בכדי שיהא רבועו ד׳ על ד׳ וא״כ כל שיש בגובהו עשרה ובהקפו ששה פטור שבשיעור זה אתה מרבעו לד׳ על ד׳ מפני שכל שיעורי שבת אתה צריך לגופן ולאלכסונן כמו שהתבאר בעירובין וכל טפח ברבוע הוא טפח ושני חומשין באלכסונו ונמצא לד׳ הטפחים שמנה חומשין ושני חומשין שאתה מוסיף לעובי מחיצות הכלי חומש מכאן וחומש מכאן נמצא עשרה חומשין שהם שני טפחים ונמצא כל עיגול שיש ברחבו ששה אתה מרבע בתוכו כלי מרובע של ד׳ על ד׳ שאלכסון המרובע הוא רוחב העיגול כגון זה הא כל שאינה רחבה ו׳ עם שני החומשים שבדפני הכלי חייב ויש שאין משגיחי׳ לעובי המחיצות כלל ומפרשים שכל שברחבו גדול שירבעו בתוכו חמשה טפחים ושלשה חומשין פטור וא״כ אין זה צריך לרחב ששה גמורים וזה שתפס רחבה ששה לא דק ולחומרא לא דק ולא אמרו חייב לחטאת שהרי יש כאן חשש חולין בעזרה וכל שכן שלא אמרוה למיתה אלא להפרישו מאיסור תפשוה שלא בדרך מצומצם ואין דרך לדקדק בשיעור קרוב כל כך ולקצת גאוני ספרד ראיתי שהגיהו בספריהם שלא פטרו בזה אלא בזריקה אבל בהושטה או העברה חייב וכן ראיתי לקצת מפרשים שכתבוה דוקא בשהוציאה או זרקה דרך קומתה אבל דרך רחבה הואיל ועכשיו אין גבוהה עשרה חייב ואע״פ שבתחלת עירובין אמרו נעשו כשפודין של מתכת אפי׳ לקולא יראה לדעתם בזו שכל שאינה דרך קומתה בטל ממנה תורת רשות: היה הכלי גבוה למעלה מעשרה אפי׳ לא היה רחבו ד׳ פטור שכלו אחר שפתו הוא נגרר והרי הוא כזורק מרה״י לרה״ר או ברה״ר מתחלת ארבע לסוף ארבע למעלה מעשרה שפטור וכן בכל גוף אחר שמקצתו במקום פטור ואע״פ שהמעביר חפץ ברה״ר אף למעלה מעשרה חייב בזו כל שהוא נח בארץ למטה מעשרה הוא אבל זו אף כשהוא נח בארץ מקצתו למעלה מי׳ הוא: היה גוף הכלי י׳ מצומצמים אלא שהוא כלי עשוי מקנים וכיוצא בהם וקרומיות שלו עולות לתחום למעלה מי׳ הרי הוא כאלו גוף הכלי למעלה מי׳ שהקרומיות בכלל המחיצות הם: כלי זה שכתבנו עליו שכל שהוא גבוה למעלה מעשרה אפי׳ אינו רחב ששה פטור הא כל שאינו למעלה מעשרה חייב ואי אתה בא לפוטרו מתורת לבוד לומר שכשהיה סמוך לארץ בפחות משלשה נחשבהו כמונח ואותה שעה כבר היה מקצתו למעלה מעשרה אחר שגובה הכלי שבעה ושני משהויין והוא המפורש כאן בשבעה ומחצה שבעה ומשהו לתשלום עשרה ומשהו למקצתו למעלה מעשרה לא סוף דבר כשזרקו פיו כלפי מעלה שאין כאן לבוד כלל שהרי חודן של מחיצות למעלה ואין לבוד באויר ושולי הכלי למטה ואין אומרין לבוד אלא לחדן של מחיצות אלא אפי׳ כפאה על פיה שפי הכלי וחדו של מחיצות כלפי קרקע שהיה לנו לומר לבוד אפי׳ היה בו שבעה ומחצה חייב שאין אומרין לבוד אלא למחיצות שכונת עושיהן להורידן למטה כגון מחיצה העשויה לחוץ ולהפסיק בין דבר לדבר אבל מחיצות כלי לקליטה בתוכן הן עשויות ואין בהן תורת לבוד וכן אתה דן ברחבה ששה שכל שאינה גבוהה עשרה שלמים חייב ואין באין בה מתורת לבוד כלל: יש גורסין בכאן כפפה על פיה ומפרשים אותה שהיתה הכוורת גבוה עשרה ורחבה ששה אלא שעיקם שפתיה כדי להיות מה שבתוכה מוצנע ביותר ומסתמא כפף בה עד שלא נשאר אלא חלל טפח להכניס ידו לשם להשתמש בו ונמצא שכפף שני טפחים ומחצה מכל צד ואם לא נשאר שם אלא שבעה ומשהו כגון שנקלט מעט מצד העקום הרי אפי׳ תחשוב העקום כישר אין כאן עשרה וחייב ואם נשאר שם שבעה ומחצה כגון שלא נקלט מצד העקום כלל דנין את העקום כישר ונמצאו שם עשרה ופטור ובא רב אשי לומר שאף בשבעה ומחצה חייב שהמחיצות לתוכן הן עשויות ואי אתה דנן כאלו נתפשטו ונתישרו וכן הלכה אלא שלענין פי׳ אין הדברים נראין והרבה מפרשים הוסיפו בזה דברים זרים שלא נתנו ליכתב: אע״פ שביארנו שכל שרחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה ואינו גבוה עשרה כרמלית הוא ואם אינו רחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה עד כמה מקום פטור הוא יש לך שיעור אחד יוצא מכלל דינין אלו והוא כל תשעה מצומצמים שלא בפחות ויתר כיצד עמוד גבוה תשעה מצומצמות ברה״ר הרי הן כרה״ר בין רחב ארבעה ונמצאת מפקיע משם כרמלית בין שאין רחב ארבעה שנמצאת מפקיע משם מקום פטור מפני ששיעור זה מיוחד לכתוף של רבים שכך הוא נוח לכתפים בשיעור זה ואע״פ שכשאינו רחב ארבעה מיהא אין כאן הנחת מקום ד׳ כתוף רבים עושה אותו מקום הא פחות או יתר אתה מחזירו לדינו ברחב ארבעה לכרמלית ובלא רחב ארבעה למקום פטור כך הוא דעת גדולי המחברים וגדולי הצרפתים אלא שגדולי המפרשים כתבו שאין שיעור תשעה אלא דין כרמלית הא כל שאינו רחב ארבעה אף בתשעה מצומצמים מקום פטור הוא: ויש מי שכולל בשיעור זה כל מתשעה ועד עשרה ולא עד בכלל וכן יראה בסוגיא זו בענין קופה במה שאמר פחות מכן מטלטלין והיינו סבורין לומר על זה וכן בגומא: יש מי שאומר שלא הופקע דין כרמלית או מקום פטור לשיעור תשעה אלא כשהיו רבים מכתפין עליו אבל סתמו אע״פ שהוא ראוי לכך לא ומביאין ראיה ממה שאמרו בעירובין (ל״ג.) בענין נתנו באילן וכו׳ בשרבים מכתפין עליו כדעולא דאמר עמוד גבוה וכו׳ אלמא דוקא בשמכתפין ויש חולקים בזה ממה שאמרו כאן תשעה ודאי מכתפי וכו׳ כלומר שסתמו כך הוא ואף סוגיא שבעירובין סובלת פירוש על דרך זה ומצד שיש בדבר זה קולא וחומרא ראוי להחמיר משני הצדדין וקולא וחומרא שבו מן הדין הוא שלדעת ראשון כל שאין מכתפין בו חזר לדינו ואם כרמלית היא אסור לטלטל ממנו לרה״ר ואם מקום פטור הוא מותר עם כולם ולדעת שני מותר לעולם עם בני רה״ר ואסור עם רה״י וכרמלית: גומא שהיא בדרך זה עמוקה תשעה מצומצמים ברה״ר ואדם יכול לירד בה מן הצד דרך מדרון ומשאו על כתפו ומכתף על קרקע רה״ר שהרי מקרקעית הגומא שרגליו לשם עד קרקע רה״ר תשעה מצומצמים אינה נידונת כעמוד לענין זה שתשמיש על ידי הדחק אינו תשמיש ואע״פ שבהלוך ע״י הדחק אמרו שהוא הלוך כמו שיתבאר בסמוך בשמועת רקק מים אין אומרים כן בתשמיש כגון כתוף זה וחזרה לדינה אם לכרמלית אם למקום פטור: מי שהיתה קופתו מונחת ברה״ר גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי היא כרה״י ואין מטלטלין מרה״ר לתוכו ולא מתוכו לרה״ר פחות מכאן בטלה היא אצל רה״ר ואין משערין בה דין כרמלית ומקום פטור שאין כלים בדין כרמלית ומקום פטור כלל:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush