גמרא
פירוש
תָּנָא אשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּדְיוֹ (ושתי) אוֹתִיּוֹת בְּקוּלְמוֹס שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּקַלְמָרִין בָּעֵי רָבָא אוֹת אַחַת בִּדְיוֹ אוֹת אַחַת בְּקוּלְמוֹס אוֹת אַחַת בְּקַלְמָרִין מַהוּ תֵּיקוּ. אָמַר רָבָא בהוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ חַיָּיב כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן וְאָמַר רָבָא גהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ פָּטוּר מַאי טַעְמָא בְּעִידָּנָא דְּאַפְּקַא לְבָתְרָיְיתָא חֲסַר לֵיהּ לשיעורא דְקַמַּיְיתָא. וְאָמַר רָבָא דהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁקְּלָטָהּ [כֶּלֶב] אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאַמַּאי הָא מַנְּחָה הָכִי קָאָמַר וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ רִאשׁוֹנָה קוֹדֶם הַנָּחַת שְׁנִיָּיה נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה כְּמִי שֶׁנִּקְלְטָה אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאָמַר רָבָא ההוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהִנִּיחָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהֶעֱבִירָהּ דֶּרֶךְ עָלֶיהָ חַיָּיב וְאַמַּאי הָא לָא נָח כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירָהּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה. וְהָאָמַר רָבָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּזוֹרֵק כָּאן בְּמַעֲבִיר. תָּנוּ רַבָּנַן הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּיב בִּשְׁתֵּי הֶעְלֵמוֹת פָּטוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ובְּהֶעְלֵם אֶחָד לִרְשׁוּת אחד חַיָּיב לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת פָּטוּר אָמַר רַבָּה זוְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם אֲבָל כַּרְמְלִית לֹא. אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית אֲבָל פִּיסְלָא לֹא וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ פִּיסְלָא וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמְיָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דיו כדי לכתוב בו שתי אותיות ופי׳ בגמרא דוקא כשהוא מוציאו על הקולמוס אבל אם הוציאו בפני עצמו הן לח הן יבש או בקסת צריך יותר ופירשו בירושלמי בכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב בו שתי אותיות שאין כל הדיו שהוא בפני עצמו או בכלי יוצא בקולמוס ומ״מ בסוגיא זו אמרו שיעור שתי אותיות בין בדיו ר״ל בפני עצמו בין בקולמוס בין בקומרין ר״ל קסת אלא שגדולי המחברים פסקו כדעת הירושלמי ונראין הדברים: כחול כדי לכחול עין א׳ ופי׳ בגמ׳ בצנועות שהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחת כדי להביט בהליכתן וכוחלות אותו ושיעור זה אף בשאין צנועות הואיל והוא חשוב לצנועות שרוב בנות צנועות הן אבל בנות הכפרים שאינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם והולכות פניהם מגולות וכוחלות שתי עיניהם שיעור הוצאה להם בכדי לכחול שתי עינים ומ״מ חלוק זה בכוחלות לתכשיט אבל לרפואה בעין אחת וי״מ שלא הוזכר בגמ׳ שיעור שתי עינים אלא לדעת האומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא למצניעיהן ואין הדברי׳ נראין: המשנה הרביעית דבק כדי ליתן בראש השבשבת חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב ר׳ יהודה אומר כדי לעשות פטפוט סיבין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר׳ יהודה אומר כדי לעשות כלכול ר׳ נחמיה אומר כדי לעשות אנטפי אמר הר״ם פי׳ דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק וקושרין אותן בקנה ומכניסין אותן בקני העופות ומוציאין האפרוחין וחרסית טיט החומה והוא ידוע אצל הרופאים פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחנתיך בכור עוני פטפוט רגל הכור כי עושים לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה צורפי זהב ידוע והוא עברי ואתנהו לצורף סובין ידוע וכן יעשו הצורפי׳ ישליכו הסובין על פני הכור בשעת ההתכה וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד והוא נעשה מאבני׳ שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשרן כלכול הצדעים ואנטפי המצח ואין הלכה כר׳ יהוד׳ ולא כר׳ נחמיה: אמר המאירי דבק והוא הנקרא גליד כדי ליתן בראש השפשף ויש גורסין בראש השבשבת והוא מענין זמורה מלשון שריגים שמתרגמין שבשין ומלשון יהיב שבשתא לאריסיה והוא שמושחין ראש הזמורה בדבק שכשיבא העוף וינוח לשם שיהא נדבק שם ולא יוכל לברוח לשעתו ובאין עליו ותופשי׳ אותו ואף לשון שפשף הוא בענין עוף: זפת וגפרית כדי לעשות נקב ר״ל כדי לסתום והוא כלי שנותנים בו כסף חי סותמין אותו בזפת וגפרית וי״מ כדי לסתום בו נקב גדול שנסדקה החבית שהיין בתוכה ומתוך שהנקב גדול אין דרך לסתמו בשעוה שאין השעוה נדבקת כ״כ כזפת וגפרית והוא שהזכירו בשעוה כדי ליתן על פי נקב קטן ופרשו בגמ׳ על פי נקב קטן של יין: חרסית ר״ל לבנה כתושה כדי לעשות ממנו פי כור י״מ כדי לסתום פי כור שהמפוח נכנס בתוכו על הדרך שביארנו בטיט וי״מ בכדי לעשות נר קטן שראוי לצרוף בו הזהב וכן פירשו בטיט והוא לצרוף בו הנחושת כמו שכתבנו למעלה ר׳ יהודה אומר כדי לעשות פטפוט פי׳ בגמ׳ כדי לסוד פטפוט של כירה ר״ל לסוד בקעים שבו שכל שדבר ר׳ יהודה במשנתנו הוא מחמיר על שיעור של חכמים:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush