גמרא
פירוש
לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְנִיטָּלִין בְּשַׁבָּת תְּיוּבְתָּא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
המשנה השניה ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו ממלא את הקיתון ונותן תחת הנר או תחת הכסת אמר הר״ם פי׳ אמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר״ל בשבת כי הטמנת מים בשבת על זה הדרך מותרת וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין תחת הראש כשהאדם שוכב וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים: אמר המאירי המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר שאם לא כסה מבעוד יום לא יכסה משתחשך ואף בדבר שאינו מוסיף וכבר ביארו הטעם בפרק שני גזירה שמא ירתיח כלומר שמא ימצאנה צוננת בשעת הטמנה וירתיחנה אבל אם כיסה מבעוד יום ונתגלה בלילה כגון שנטל משם לצורך הלילה מותר להחזיר קדירתו ולכסות ואין כאן גזירה שמא ירתיח שבגלוי מועט והסרה מועטת לא תצטנן כ״כ שיהא צריך הרתחה ובבריתא אמרו כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי מוסיף עליו משתחשך שאף זו רותחת היא ואין כאן גזירה שמא ירתיח ממלא אדם בשבת קיתון של מים מן המעין או מן הבאר ונותן תחת הכר או הכסת שלא יחמו בהבל האויר שבבית מצד החמה הזורחת שם ובא להשמיענו שאין גוזרין הטמנה העשויה שלא להחם אטו הטמנה העשויה להחם שאסורה וי״מ הטמנה זו להפיג צנתה מעט: זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: זה שהתרנו בהטמנת צונן לא סוף דבר בהטמנת מה שאין דרך להטמינו ובדבר שאין דרך להטמין בו כגון מים בכר וכסת אלא אף צונן אחר שדרך להטמינו כגון תבשיל שדרכו בצונן ובדברים שדרך להטמין בהם כגון סמרטוטים מותר ואין גוזרים בהם כלל על הדרך שביארנו במשנה: מים שחממן פלטר גוי מותר לשתותם ואין בהם משום בשולי גוים כמו שיתבאר במקומו ומ״מ אדם חשוב ראוי לו שיחמיר אף במותר לו בכל מה שהבריות סבורות עליו שהוא קולא שכל שרואין אותו מיקל למדין הימנו דבר מתוך דבר ונמצא גורם תקלה: אע״פ שכבוד נשיא חביב ביותר ואין לו לדחות הוראתו אחר שהוא חכם אא״כ בראיה ברורה ראוי לו להניח מקום לגדולי החכמים בענין הוראה אע״פ שכפופי׳ לפניו בישיבתו מצד נשיאותו המצטרפת עם חכמתו מעשה ברבינו הקדוש שהיה אוסר להטמין את הצונן ואמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אבא התיר להטמין את הצונן ואמר לו כבר הורה זקן: כבר ביארנו שאין טומנין משחשיכה אף בדבר שאינו מוסיף מגזירה שמא ירתיח מ״מ אם כבר טמן והוא צריך להוסיף מוסיף או מחליף במחממים יותר מאלו ואין צריך לומר אם טמן ומתיירא שמא יקדיח שרשאי להקל או להחליף בדבר שאינו מחמם כל כך כיצד נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין שהם מחממים יותר או מניחן עליהם ואין צריך לומר שנוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין: זה שהתרנו בתוספת ביאורו אפי׳ לא היה הראשון בכדי שיעור והוא שאמרו בתלמוד המערב אין טומנין משחשיכה אבל מוסיפים עליהם כסות וכלים כמה יהא עליו ויהא מותר לכסותו ר׳ זריקא אומר אפי׳ מפה א״ר זעירא ובלבד דבר המועיל א״ר חנינא כל הדברים מועילים א״ר מתנא ויאות אלו מאן דנסיב סמרטוט ויהיב ליה על רישיה בעידן צנתא דילמא לא כביש ליה צנתיה: זה שאסרנו שלא להטמין משחשיכה דוקא בעוד שהתבשיל או המים באותו מיחם בעצמו שנתבשל בו או שנתחממו בו אבל אם פינן ממיחם למיחם מותר ואין כאן גזירה שמא ירתיח שהרי מתכוין הוא לצנן בפנינו והיאך נחוש לשמא ירתיח: מקצת בני אדם היו נוהגין בהטמנה ובכסוי ר״ל שהיו מניחים הקדירה בתוך דברים המחממין עד שהיו אותם הדברים סביב דפנות הקדירה ותחתיה והוא ההטמנה ומכסין אותה אח״כ בפי הקדירה בבגדים או בדבר אחר שלא יפול בתוכה דבר והוא הכסוי טמן וכסה בדבר הניטל בשבת הרי זה נוטל את הקדירה ליטול מקצת תבשיל ממנה ומחזירה בשבת ויראה לומר אף בהניחה על גבי קרקע ואע״פ שבפ׳ כירה אמרו דוקא בעודה בידו אבל הניחה על גבי קרקע אסור לא נאמר אלא בהחזרה על גבי כירה או בדבר המוסיף טמן בדבר שאינו ניטל וכסה בדבר הניטל אף זה נוטל ומחזיר הואיל והכסוי ניטל נוטל את הכסוי ואוחז את הקדירה בידו ומחזיר: טמן וכסה בדבר שאינו ניטל או שטמן בדבר הניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם היה מגולה מקצת פי הקדירה נוטלה מצד אותו המגולה ומחזיר ואם לאו אינו נוטל שאין לו במה יאחזנה ושמא תאמר הואיל והטמין בדבר הניטל יגלה מצדדיה ויטלנה בדפניה ויטה על צדה ויפול הכיסוי וכמו שאמרו האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת ואם היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת כבר פירשוה דוקא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ונידון החבית כאבן ואף לאחר שנפלה האבן אסור לטלטל החבית ובזו מניח הוא ומ״מ במגולה מקצתו אין בו דין בסיס וטלטול אין כאן שהרי מן הצד הוא ואף באבן אמרוה כן שם שלא נאסר במניח אלא כשהאבן מכסה כל פי החבית ואע״פ שבמעות ע״ג מטה או הכר נעשית המטה או הכר בסיס באלו דרכן בכך אבל כסוי אין דרכו אלא בכלו: יש מפרשים בשמועה זו שאין בה דין בסיס כלל שכל שאינו נעשה אלא לצורך שעה ודעתו מאתמול ליטול משם אין בו דין בסיס אלא כסוי זה במקום הטמנה הוא ר״ל שמקיף כל הקדירה וזה שאמרו אם היתה מגולה מקצתה לא על פי הקדירה הוא אומר אלא על כל הקדירה שאם הכיסוי מקיפה מכל צדדיה עד הקרקע אינו נוטל ומחזיר ואם מגולה מקצתה אוחזה לשם ומנער והכסוי נופל מאליו ובסיס אין כאן הואיל ולצורך שעה הוא כמו שביארנו: ויש אומרים שלא נאמר דין בסיס אלא כשהדבר נעשה בשביל האיסור ואבן על פי חבית פירושו לדעתם שלא באה לכסות החבית אלא שייחדו לה מקום להצניעה לשם אבל כיסוי קדירה שהוא בא לצורך הקדירה ולכסותה אין אומרים נעשה בסיס והוא שבפגה וחררה ולפת וצנונית שהטמינן בעפר הותרו ואין מגלגלים עליהם דין בסיס:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush