גמרא
פירוש
נֵר אשֶׁל חֲנוּכָּה שֶׁהִנִּיחָה לְמַעְלָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ד׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״א:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״א:ו׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״א:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״א:ו׳
ד רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ד׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״ג:א׳
ה רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרל״ח:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ח:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרל״ח:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ח:ב׳
ז רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״ד:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״ד:א׳
1 כן בכ״י מינכן 95, אוקספורד 23, וטיקן 127, דפוס שונצינו. בדפוס וילנא: ״הסמוכה״.
נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי שאין כאן היכר ומ״מ למטה מעשרה מותר לא הושוית לסוכה ומבוי אלא למעלה מעשרים ומ״מ הדור מצוה להגביהה עשרה להרבות בפרסומה ויש פוסקים בהפך ממה שאמר רבינא בכאן זאת אומרת מצוה להניחה בתוך עשרה ולא יראה כן שהרי נדחית בטעם הראוי כמו שתראה בסוגיא בפירוש: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח ולהדליקה שם הן מבחוץ לזמן הקדום הן מבפנים לזמן של עכשיו ומצד שמאל כדי שתהא מזוזה בימין הנכנס שנ׳ בה ביתך דרך ביאתך ודרכו של אדם להרים רגל ימין תחלה ותהא נר חנוכה משמאל הנכנס ופרשו בהגדה ויבא בעל הבית בתפליו ובטלית מצוייצת ביניהם חונה מלאך י״י סביב ליראיו ויחלצם: כבר ביארנו בנר חנוכה שאסור להשתמש לאורה ואפי׳ בהרצאת מעות והרצאת מעות יש מפרשי׳ מנין ויש מפרשים בדיקתן וכמו שאמרו מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן ר״ל להראותם ומ״מ בין זו ובין זו אסור: נויי סוכה יתבאר במקומו שאסור להסתפק בהן כל ז׳ והוא שאמרו סככה כהלכתה ועטרה בקרמי׳ ובסדיני׳ המצויירים ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות שובלין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי י״ט האחרון של חג ומ״מ אם התנה עליהם הכל לפי תנאו והוא שיאמר איני בודל מהם כל בין השמשות שנמצא שלא חלה עליהן קדושה כלל שאם לא התנה בין השמשות או שהתנה למחרתו הואיל ונאסר בין השמשות הוקצה לכל שמאחר שאין בקדושה זו הפסק בין לילות לימים כולם כיום אחד ארוך הם ובעצי סכה מיהא אין תנאי מועיל בהם שעל כל פנים אסור בהם בין השמשות מכח סתירת אהל ויש חולקים בזה וכבר ביארנוה במקומה: הדלקת נר חנוכה מנר חנוכה אחרת נחלקו בה רב ושמואל רב אוסר ושמואל מתיר והעלוה בגמ׳ כשמואל ויראה שאף ע״י קינסא מותר אע״פ שיש כאן קצת ביזוי שהרי נחלקו בגמ׳ בטעמו של רב שיש אומרי׳ שהוא אומר כן מצד אכחושי מצוה ר״ל שדומה כמו שנוטל מאורה ושואב קצת מלחלוח השמן ולדעת זה אף בלא קינסא אסור וי״מ טעמו משום בזויי מצוה ולדעת זה לא נאסר מנר לנר אלא ע״י קינסא והעלוה בגמ׳ כטעם זה ואף בזו חלק שמואל והלכה כמותו ומ״מ יש מפרשים שלא אמרה רב אלא משום אכחושי מצוה ומצד חולשת טעמו קבעוה כשמואל הא על ידי קינסא אף שמואל אוסר ואע״פ שכבר פירשנו שאין שמואל חושש לבזוי מצוה בזו שאני הואיל ומבזה בגופה ומ״מ שיטת הסוגיא מוכחת כדעת ראשון והדלקה מנר לנר שלא ע״י קינסא אחר שהדלקה במקומה עושה מצוה אתה מפרשה בכלי של נרות אחד שהוא מדליק את הראשונה ואח״כ מדליק את השניה ממנה במקומה והשלישית מן השניה וכן בכלם שאם היה מביא נרות של בית זה להדליקן בנרות של בית אחר הרי להדלקה במקומה אנו צריכים וכן אתה יכול לפרשה בשני בני אדם העומדים בבית אחד או סמוכים זה לזה שמביא את המודלקות ומדליק מהם את האחרות במקום קביעותם וחוזר ומניח את האחרות במקומן: יש דברים שאין חוששין כל כך לבזוי מצוה אחר שאין מבזין בגופה והוא שאמרו שמותר להתיר ציצית מטלית ישנה ולהטילו לטלית חדשה ולא סוף דבר לדעת האומר חובת גברא הוא אלא אף לדעת האומר חובת מנא הואיל ולצורך בגד אחר הוא עושה ומ״מ כל שלא להניח בבגד אחר אסור מכיון שהישן ראוי לתשמישו הראשון אסור להפקיעו ממנו שלא לצורך מצוה ודברים אלו דוקא במתיר הקשרים וחוזר וקושרן בבגד שני אבל אם חותך הכנף ומוציא הציצית שלם וחותך כנף הבגד החדש להכניסו שלם יראה שיש בו משום תעשה ולא מן העשוי: גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ שכל שאין מתכוין להם מותר אא״כ הוא פסיק רישיה ולא ימות שאסור ויש בענין זה תנאים ודברים ארוכים ובמקומות שבמסכתא זו יתרחבו בה הדברים: אע״פ שהקלנו בהדלקת קינסא אע״פ שיש בו קצת ביזוי הואיל וגוף אותה מצוה בעצמה נעשית בה במקום שיש בה חשש לדבר אחר אין עושין כן והוא שאמרו מעשר שני אין שוקלין כנגדו אפילו דינרי זהב שאין כאן צורך למשקל גדול ואפי׳ על דעת לחלל עליהם מעשר שני אחר שהוא [מקיימן מצוה וטעם האיסור משום גזירה שמא יכוין ממנו משקולת כלומר אחר שהתחיל לשקול בהן יצניעם לצורך משקולת כשיצטרך לו לשקול פעם אחרת אחר שמצאם מכוונים למשקל הצריך לו ויתחסרו הפירות וכששוקל בהם פעם אחרת נמצא מוציא מעשר לחולין בפחות מדמיו וגדולי הצרפתים גורסין שמא לא יכוין משקלותיו ומפרשין אותה בענין אחר כמו שתראה בפירושיהם ואין דבריהם נראים:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush