גמרא
פירוש
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אמִדְּרַבָּנַן הִיא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. מְנַקֵּיט אַבָּיֵי חוּמְרֵי מַתְנְיָתָא וְתָנֵי בהַגּוֹד וְהַמְשַׁמֶּרֶת כִּילָּה וְכִסֵּא גַלִּין לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה פָּטוּר אֲבָל אָסוּר גאׇהֳלֵי קְבַע לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה חַיָּיב חַטָּאת דאֲבָל מִטָּה וְכִסֵּא טְרַסְקָל וְאַסְלָא מוּתָּר לִנְטוֹתָן לְכַתְּחִילָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שבת כ״א:י״ז
רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
טור אורח חיים שט״ו:ו׳
טור אורח חיים שט״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ט׳
רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
טור אורח חיים שט״ו:ו׳
טור אורח חיים שט״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ט׳
תליית המשמרת שאסרנו משום אהל אם תלאה אין כאן חיוב חטאת בשוגג ולא סקילה וכרת במזיד שאין זה אלא כעין מי שתולה כלי ביתד שאין כאן סרך חיוב ולא עוד אלא שאין כאן מתכוין אלא שחכמים אסרו בתליית משמרת שלא נעשה כדרך שהוא עושה בחול והרבה דברים נאסרו מטעם זה אף במה שאין מתכוין ומכח סרך אהל אבל המשמר אף בתלויה בשבת חייב והתראתו משום בורר ויש פוסקים משום מרקד ועיקר הדברים שהתראתו בכל אחד מהם: כשם שביארנו שתליית משמרת אסורה מדין אהל מדרבנן כך הענין בכל כיוצא בו כגון הנאד ויש גורסין הגוד והכל אחד והענין הוא חמת מים והולכי מדברות נועצים ארבע יתדות בארץ וקושרין חמת זו בחוטין עבים ותולין אותם בארבע יתדות אלו כדי שיצנננו מימיו וכן פרישת הכילה כל שיש בגגה טפח וכן הדין בכסא גלין והוא של חוליות ונותנין עליו קרשים ויושבים עליו וכשעומדין מפרקין אותו ואף הוא טעם איסורו משום אהל ולא מגזרת שמא יתקע כמו שפירשו גדולי הרבנים ודבר למד מענינו אהל קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת ומ״מ תוספת אהל מותר כמו שכתבנו וי״מ שכילה שיש בגגה טפח אהל קבוע הוא ומה שהזכרנו כילה בדין פטור אבל אסור כדין נאד ומשמרת פי׳ בשאין בגגה טפח ואין הדברים נראין אבל מטה ר״ל מטה שלנו שעומדת זקופה מותר לנטותה ולישבה על רגליה וכן כסא וטרסקל ר״ל שולחן וכן אסלא ר״ל כעין ספסל ויש אומרים כסא נקוב באמצעיתו להפנות בו שאין בזה נדנוד אהל כלל שאין כאן דבר הפרוש על יתדות ולא פרוש על כלי ולא עשוי לשום מחיצה וכיוצא באלו אלא הושבת דבר הזקוף ומותר לכתחלה וי״א בשולחן דוקא בשכרעיה מחוברים עמה ואם אין מחוברים עמה יושיבוה תחלה ואח״כ ישימו הכרעים תחתיה ומטה שכרעיה וארכובותיה קבועים בארץ ואדם משים קרשים עליהם והיא הנקרא מטה דקרנאי אסור: לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאה אינה חייבת חטאת וכבר ביארנוה במקומה בפרק ששי: טלית כפולה והוא שקושרין אותה בין שני כותלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ואדם נכנס בין שני קצותיה וישן ביניהם בצל ויש בגגה טפח וזהו אהל עראי ואם הכין בה חוטין מאתמל עד שאין צריך עכשיו פרישה אלא שמושך אותם חוטים והיא נפרסת מותר לכתחלה שאין זה אלא תוספת אהל וגדולי הפוסקי׳ כתבוה בשאין בגגה טפח ואין נראה כן שכל אהל שאין בו טפח מותר לפרסו לכתחלה כמו שאמרו כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה ובשאין בגגה טפח שאין זה אהל כלל אבל בגג טפח הוא אהל אלא שהוא אהל עראי: כל שמותר לנטותו מותר לפרקו והוא שאמרו בכילי דבי רב דמאורתא נגידן ומצפרא חביטא רמיא וי״מ בה מאורתא נגידן שמבערב הם נטויות ולערב פורשן קצת ולמחר היו פורשים אותם מכל וכל וזהו תוספת אהל: וילון והוא פרכת העשוי למחיצה מותר לנטותו ומותר לפרקו וגדולי הרבנים פירשו הטעם שאין אהל אלא בגג וילון מחיצה הוא ומ״מ יש אוסרין במחיצה כגג כמו שביארנו בפרק כלים ומה שהתירוה כאן מפני שהיא פרוסה קצת מאתמול אפי׳ טפח ואינו אלא תוספת עראי או שמא אף בשאינה פרוסה כלל ומפני שהיא מחיצה שאינה צריכה שאינה עשויה אלא לצניעות וכמו שאמר רב נחמן נגידו לי גלימאי ומ״מ וילונות שאדם נוהג בהם עכשו בלולאות וטבעות הקשורים בחבל לפני המטה אהל קבוע הוא ואסור:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush